שאלה
האם תינוק שנולד לידה בוואקום או בעזרת מלקחיים חייב בפדיון הבן?
תשובה
הנולד בעזרת וואקום – עושים לו פדיון רגיל עם ברכה.
הנולד בעזרת מלקחיים – אם רוב ראשו היה תפוס ע"י מלקחיים פודים בלי ברכה אך אם רוב ראשו לא היה תפוס ע"י המלקחיים אלא תפסו רק חלק מראשו וכך משכו החוצה פודים עם ברכה. וכן הורה מרן הרב זצ"ל.
מקורות
כתוב במשנה בכורות דף יז עמוד א "רחל שלא ביכרה, וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחת, רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר הזכרים לה', וחכ"א: אי אפשר לצמצם, אלא אחד לו ואחד לכהן"
ובגמ' בכורות דף ט עמוד ב "ורבנן, לימא קסברי רבנן מקצת רחם מקדיש? דאי כוליה רחם מקדיש, נהי דא"א לצמצם, חציצה מיהא איכא! אמר רב: מין במינו אינו חוצץ".
ופירש רבינו גרשום "ורבנן. דמתני' דאמרי נותן טלה אחד לכהן דאוקימנא למתני' כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי לימא. (ורבנן בין לרבנן ובין ר' יוסי קאמר לימא) קסברי רבנן ואית דאמר ורבנן דפליגי עליה דר' יוסי באידך פירקין כי יצאו ב' ראשים כאחד דאמרי וחכ"א אחד לו ואחד לכהן לימא קסברי רבנן מקצת נגיעת כותלי רחם מקדש דהני כי נפקי ביחד לא נגע בהן רחם אלא לכל אחד מצד אחד".
ב
שו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן שצא "שאלתו שאלת חכם הגיעני. בדבר ילד בכור שהרופאים הוציאוהו מרחם אמו בכפות באופן שהכפות הי' מפסיקים בין ראשו לרחם. ולדינא אני מסכים עם כת"ר דפטור מפדיון באופן אם לא הי' רוב היקף הראש נוגע ברחם כמו שיבואר בסוף דברינו. וכו'
אולם כל זה צריך דרישה ברופאים כי שמעתי שפעולת האינסטראמענטין להרחיב פי הרחם לא שאוחזין בראש התינוק כלל. וא"כ א"צ לכל הפלפול הנ"ל. גם אפשר שאף רוב המגולה ע"י האינסטראמענטין אינו נוגע בפי הרחם. וא"כ נבוא לבעיא דרבא אי נגיעת רחם מקדש או אויר רחם מקדש:
זכינו לדין הראשון דאפשר לחייבו משום ס"ס. שמא כרכו בסיב ג"כ קדיש. ואת"ל בחציצה אינו קדיש שמא מקצת רחם מקדש. ומ"ש כ"ת דקי"ל בסי' ש"ה דאפילו בספק ספיקא פטור איני יודע מה זה. והרי הרמב"ם [בכורים פי"א ה"ל] מחייב בספק ספיקא. והטור [סי' ש"ה] לא השיג עליו אלא משום דלא הוי ס"ס. ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב. מ"מ במתנות כהונה מהני משום עני ורש הצדיקו [שו"ר כן בקצוה"ח בקונטרס הספיקות [כלל ו' אות ה']] ואף שאינו מתהפך הפר"ח העלה דאפילו אינו מתהפך הוה ס"ס. אולם זה לדעת הרמב"ן אבל להתוס' אין זה מוכרח וצ"ע".
דובב מישרים חלק ב סימן לב "ועל דבר הברכה כבר הכריעו דבספק ספיקא מותר לברך, ועיין בשו"ע או"ח סי' תפ"ט [ס"ח] בספק אם דילג הספירה יום אחד ובפרי חדש שם [סק"ח], ובלחם משנה פ"ד מה' ברכות ה"ו [וע"ע לעיל סי' י"ח אות א' ולקמן ח"ד סי' ל']".
כתב בשו"ת לבושי מרדכי יורה דעה מהדורה תניינא סימן קל "והנה לענין הלכה, לפענ"ד הרופא שאוחז הולד ע"י מלקחיים או כפות ודאי דאינו מכסה כל הראש, דהא פניו עם החוטם אפשר דיש סכנה לולד שלא יחנק, כי לא יכיל הרוח בנשמת חיים באפיו. אם כן לדברי הרמב"ן [הל' בכורות שם] דחשיב ליה ספיקא ישנו ספק ספיקא לחייבו בבכורה, דהא חציצה גופא נשאר בתיקו, והוי שפיר ספק ספיקא, וגם יש סברא לחלק בין אדם לבהמה כמו שכתבתי לעיל (שבכור בהמה יש קדושה משא"כ בבכור אדם), א"כ יש ידים ורגלים לפדות בברכה. אלא דאפשר להתברר ע"י שאלת הרופא, היאך המעשה של ההוצאת הולד, אם מקצתו נוגע ברחם אם לאו, ואם יאמר דמקצתו נוגע ברחם אפשר דיש לסמוך כהנ"ל. אם יסכים כת"ה ועוד גדולי ההוראה. וגם אפשר דחשבינן דרכו בכך, כמו לדעת רש"י ז"ל שם בפרקין [כל הבשר, חולין] דף ע' [ע"א ד"ה כרכה] דמולדת אשה לבהמתה להוציאו בידה, וגם דלסברת ר"ת [שם בתוד"ה כרכתו] יש לומר כן, ואינו חולק רק בפירוש אוחזתו אחותו".
וכתב במהר"ש שהטעם משום שכיון שהוא סכנה לא הוי חוצץ, וכן כתב בשו"ת ויצבור יוסף בר סי' מ"ח אות ד'.
וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קכה "אבל לע"ד מסתבר בפשיטות דעיקר ענין חציצה ליכא לענין בכור אדם דהא לא מצינו שמצד חציצה לא יהיה הולד בדין בכורה אלא בבכור בהמה בבכורות שם /דף ט'/ בלשון שודאי חוצץ דאמר הגמ' בלשון קושיא ורבנן נהי דא"א לצמצם חציצה מיהא איכא ובחולין דף ע' בספק דבעי רבא כרכו בסיב מהו בטליתו מהו ופרש"י מהו שתהא חציצה ואמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש דבדידיה תלא רחמנא, וגם לא נמצא בדברי רבותינו המפרשים והפוסקים הרמב"ם ורא"ש ורמב"ן וטוש"ע ונו"כ שום רמז שה"ה לבכור אדם שאינו נפדה וגם לא בספרי תשובות הראשונים והאחרונים הידועים לא ראינו, ורק הגאון בעל אבני נזר והגאון בעל חלקת יואב ועוד בדברי רבותינו אחרוני האחרונים התחילו לדון בזה ורובן הם לחייב מצד דאין זה חציצה ממש ברוב הראש, וא"כ מסתבר שליכא ענין חציצה אף להסתפק אלא בבכור בהמה שבמעי האם הוא חולין עדיין וביציאתו דרך הרחם נקדש ולכן שייך שיהיה בזה ענין חציצה מהרחם שלכן לא יתקדש וגם ר' אחא בעי בחולין שם /דף ע'/ בנפתחו כותלי בית הרחם ולא נגע ברחם כשיצא שמא ג"כ לא נתקדש אף שהיה באויר הרחם ביציאתו מאחר שלא נגע ברחם וכל הספקות שבבעיות האמוראי בחולין שם הביא הרמב"ם בסוף פ"ד מבכורות מהל' י"ז ע"ס הפרק וברמב"ן בהלכות בכורות פ' הלוקח בהמה על מתני' דבהמה גסה ששפעה חררת דם שמביא מתני' המבכרת המקשה לילד וכל הגמ' שעליה ולא הזכירו שכן הוא גם בבכור אדם ספק וגם איך דינו בספק, שא"כ מסתבר שאף בחציצה ממש אינו פוטר בבכור אדם מפדיון דה' סלעים.
ויש גם טעמים שלא למילף בכור אדם מבכור בהמה דבכור בהמה שהוא דינים על גוף הבהמה ונעשה כל דיניו רק ברגע זו דהלידה, ובכור אדם ליכא שום דין על גוף האדם אלא חיוב נתינת חמש סלעים לכהן וחיוב זה לא נעשה תיכף בהלידה אלא רק אחר שיחיה שלשים יום, שלכן אף שג"כ צריך שיהיה פטר רחם מסתבר שאינו משום שהרחם עשה החיוב ויש שני דברים שצריכין לעשות החיוב דה' סלעים הרחם ויום השלשים אלא שהחיוב עושה רק יום השלשים אבל החיוב זה לא נאמר אלא כשהוא פטר רחם ולא בשאר ולדות וחשיבות פטר רחם ודאי לא תלוי בנגיעה ברחם אלא בלידה דרך הרחם איך שיהיה דחציצה לא יבטל מהולד שם פטר רחם. וכו'
והעיקר מהראיה הגדולה שלא אישתמיט בשום דוכתא אף לא בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים לפטור גם בחציצה בבכור אדם ".
והעלה "עכ"פ בבכור אדם ליכא ענין חציצה כלל וחייבין לפדותו אף כשהוא חציצה ודאי לע"ד". עיי"ש שהביא דברי הלבושי מרדכי ודחאם וכן דברי המהר"ש
וכן כתב בשו"ת צפענת פענח ח"א סי' ז' בשו"ת בית נאמן סי' י"ב חמדת אפרים יו"ד סי' מ"ז זוכר הברית סי' כ"ה אות ה' וכן הורה הרב ווזנאר זצ"ל.
אמנם בחלקת יואב ח"א סי' כ"ו שיעשו פדיון בלי ברכה. וכתב בתשובות והנהגות כרך א סימן תרסה "ובשעתו דנתי בשאלה זו במקצת חציצה כמו במלקחיים אם חוצץ בפני מרן הגאון דבריסק זצ"ל, וצידד גם כן שאין בזה דין חציצה, ומרן הגאון מטשובין זצ"ל אמר לי שבתשובה דן בזה והכריע שאין בזה חציצה, והגאון רבי פנחס עפשטיין זצ"ל בשו"ת המאור סימן מ"ח העלה לפדות בלי ברכה דוקא, אבל דעתי נראה כמ"ש וכדברי רבותינו הנ"ל וכן המנהג.
ולמעשה מאחר שנהגו לפדות והנוסח "על פדיון הבן" (ולא לפדות) יכולים לברך על עיקר המצוה, כשיש מנהג לפדות".
יוצא אם רוב ראשו היה תפוס ע"י מלקחיים פודים בלי ברכה אך אם רוב ראשו לא היה תפוס ע"י המלקחיים אלא תפסו רק חלק מראשו וכך משכו החוצה פודים עם ברכה. וכן הורה מרן הרב זצ"ל.
ג
וא"כ בלידת וואקום שזה מין כיפה העושיה מסילקון או מתכת שמוצד לקרקפת של התינוק וע"י צינור שמחובר לחשמל יוצר לחץ שלילי נצמדת הכיפה לקרקפת ובתיאום עם הצירים תעשה המשיכה וא"כ הוא נוגע ברחם שחייב בפדיון עם ברכה. ומה שחותכים את אזור החיץ אין בזה בעיה כיון שאין דבר שחוצץ בינו לבין הרחם כמבואר ודין זה הוא לכו"ע.
העולה
הנולד בעזרת וואקום – עושים לו פדיון רגיל עם ברכה
הנולד בעזרת מלקחיים – אם רוב ראשו היה תפוס ע"י מלקחיים פודים בלי ברכה אך אם רוב ראשו לא היה תפוס ע"י המלקחיים אלא תפסו רק חלק מראשו וכך משכו החוצה פודים עם ברכה. וכן הורה מרן הרב זצ"ל.