שאלה
אני נוהג להתענות בכל יארצייט (אזכרה) של הורים שלי, האזכרה השנה היא בערב שבת האם יש לצום עד הקידוש ?
תשובה
אם חל התענית כבר בחול וצם עד צאת הכוכבים, ועכשיו חל להיות ביום שישי – לדעת האשכנזים בשעת הצורך יכול ביום שישי לאכול לפני שקיעה, אך לאחר שסיימו להתפלל ערבית, ולספרדים צריך התרה.
אם חל בערב שבת, וצם עד צאת הכוכבים – – לפעם אחרת צריך לצום עד צאת בכוכבים, או שיעשה התרה.
פעם ראשונה שחל היארצייט – יפרט שאם יחול ביום שישי וכדו', שאינו מתכוון לצום עד צאת הכוכבים.
מקורות
הגמ' בעירובין (מ' ע"ב) שואלת: "ואמר רבה: כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן: בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? לא הוה בידיה. אתאי לקמיה דרב יהודה, ולא הוה בידיה אתאי לקמיה דרב יהודה, ולא הוה בידיה. אמר רבא: נחזייה אנן, דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת, אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו, אפילו כסעודת שלמה בשעתו. חל להיות תשעה באב בערב שבת (לפי מנהגם שספרו לפי הלבנה ולפי חשבוננו לעולם לא יחול ט' באב בע"ש), מביאין לו כביצה ואוכל, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה. תניא, אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי עקיבא ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח, ולא שהיה תאב לה אלא להראות לתלמידים הלכה. ורבי יוסי אומר: מתענה ומשלים", והגמ' מסיקה (שם מ"א ע"ב): "דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה – מתענין ומשלימין". ועיין שם בתוס' (ע"א ד"ה "ביצה") שהביא בשם ר"ח שאף רבי עקיבא ס"ל שמתענה ומשלים, וז"ל: "קבלה בידינו כי ר' עקיבא אותה שנה מסוכן היה, והביאו לר"ע הרופאים לגמע ביצה מגוגלגלת באחרית היום, ור' יהודה לא דקדק, לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך". וכתבו שם התוס' (שם ע"ב ד"ה "והלכתא"): "והלכתא מתענה ומשלים – פירוש: אם ירצה להשלים, דשרי להשלים, דבעיא הוא אי שרי להשלים אי לא". כלומר שיכול לכתחילה לאכול לפני השקיעה אלא שאם ירצה יכול להתענות ולהשלים.
אבל הטור (סי' רמ"ט) כתב "והר"מ כתב שיכול לאכול מיד אחר התפילה קודם שקיעת החמה, שהוא מפרש 'מתענה ומשלים' – עד אחר התפילה".
כתב השו"ע סי' רמ"ט סעי' ד' "אם קבל עליו להתענות בע"ש, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלים הצבור תפלתן. (אפי' תענית יחיד כה"ח ס"ק ג') הגה: וי"א דלא ישלים, אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת, יאכל. לכן בתענית יחיד לא ישלים, וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית; ובתענית צבור ישלים, והכי נהוג (מהרי"ל)".
ב
וכתב הבא"ח (ש"ש לך לך סעי' כ"ג), שכתב: "כל תענית יחיד שאין קבוע לו זמן שיוכל להתענות באיזה יום שירצה – אין מתענה בע"ש. אבל אם זמנו בע"ש, כגון: תענית יארצי"ט או תענית שבעה באדר או תענית ער"ח – מותר להתענות בע"ש, אך לא ישלים עד צאת הכוכבים. ויקבל אותו מעיקרא אדעתא דהכי. ורק עשרה בטבת שחל בע"ש צריך להשלים עד צאת הכוכבים. וטוב לומר ע"ש קודם קבלת שבת שיר השירים בשמחה ובקול נעים".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ב "תענית יחיד נקרא מי שקיבל על עצמו להתענות בע"ש זה או שדרכו להתענות בכל ע"ש או ערב ר"ח שחל בע"ש [היינו אותם אנשים שאין אומרים יו"כ קטן ביום ה' שלפניו דאלו האומרים מתענין ג"כ ביום ה'. א"ר בסי' תי"ח] או שמתענה יום שמת בו אביו ואמו או כ' סיון או שמתענה תעניתים המבוארים בסימן תק"פ. כתב מ"א דאם מתענה בכל ע"ש והשלים פעם ראשון צריך לנהוג כן לעולם וה"ה בכל הנ"ל דמסתמא כ"ז שלא התנה בפירוש שאין דעתו להשלים תמיד אמרינן דדעתו לנהוג כן לעולם. ולכתחלה יותר טוב שלא ישלים בפעם ראשון כשחל בע"ש וכמו שכתב הרמ"א וכדי שלא יצטרך להשלים תמיד ואם בתחלה כשהתחיל להתענות יום שמת בו אביו ואמו או ער"ח ושאר תעניתים הנ"ל חל בחול ובחול הלא משלימין וע"כ יש פוסקים דס"ל דאפילו כשיארע אח"כ בע"ש ג"כ צריך להשלים עד צה"כ דמסתמא דעתו להתנהג כן תמיד אם לא כשהתנה בפירוש שאין דעתו להתנהג כן לעולם ויש חולקין ע"ז וס"ל דמסתמא לא קבל על עצמו להשלים אף בע"ש וע"כ מי שמצטער יוכל לסמוך על המקילין ולאכול תיכף אחר יציאתו מבהכ"נ אף שהיום גדול". כלומר שמיקל היכא שצם קודם צום בחול צום שלם שאם חל עתה בערב שבת יכול לסמוך על המקילים ולאכול אחרי שמתפלל מוקדם אך אם צם ביום שישי יום שלם פעם אחת לא יכול לשנות.
ג
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט "ולענין תענית יא"ר ציי"ט כתב רש"ל בתשובותיו סימן ט' דנהגו להשלים בערב שבת, רק שהוא היה מקובל באם אירע יא"ר ציי"ט הראשון בערב שבת אז המנהג שלא להשלים, אבל אם חל בחול חייב להשלים גם בערב שבת יעו"ש. אבל דעת הט"ז ס"ק ג' להקל דאף אם חל פעם הראשון בחול כשיחול אחר כך בערב שבת אין צריך להשלים יעו"ש. מיהו מדברי השלחן ערוך משמע דאין חילוק דאף בפעם הראשון אם חל בערב שבת צריך להתנות ואם לא התנה צריך להשלים כמו שכתבנו באות הקודם, וכן נראה דעת הב"ח. וכן הוא המנהג להחמיר ולהתנות גם בפעם הראשון ואם לא התנה משלים, ואם חל פעם ראשון בחול ואחר כך חל בערב שבת ורוצה שלא להשלים כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה יש לעשות התרה. וכן הדין בכל תענית יחיד כגון בעשרת ימי תשובה וכדומה" ובס"ק ל' כתב "ואם חל יא"ר ציי"ט פעם ראשון בחול והתנה בפירוש כשיחול בערב שבת לא ישלים פשיטא דראוי שלא להשלים לכולי עלמא. משבצות זהב אות ג'. ועיין שערי תשובה אות ח'". וא"כ שמשמע שחולק על המשנ"ב ומצריך התרה
ד
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"א פ"ה סעי' י"ח "תענית שמקבל על עצמו היחיד כגון יארציי"ט (יום פטירת אביו או אמו) – יש לקבלה בתפילת מנחה ביום הקודם לתענית. ומי שקיבל על עצמו ביום ה' להתענות ביום שישי ולא פרט עד מתי יתענה, לדעת השו"ע – חייב לצום עד צאת הכוכבים, ולדעת הרמ"א – יכול להקדים ולאכול אחר תפילת ערבית [גם אם התפללו לפני צאת הכוכבים] אמנם, גם לדעת הרמ"א טוב להתנות בשעת קבלת התענית שלא יצום עד צאת הכוכבים. ולכל הדעות, אם התנה בעת קבלת התענית, שיצום רק עד אחר תפילת ערבית – יכול להתפלל במניין שמתפללים ערבית מוקדם, לקדש ולאכול מיד לאחר תפילת ערבית אף לפני צאת הכוכבים".
העולה
שאם חל התענית כבר בחול וצם עד צאת הכוכבים ועכשיו חל להיות ביום שישי – לדעת האשכנזים בשעת הצורך יכול ביום שישי לאכול לפני שקיעה אך לאחר שסיימו להתפלל ולספרדים צריך התרה.
אם חל בערב שבת וצם עד צאת הכוכבים – – לפעם אחרת צריך לצום עד צאת בכוכבים או שיעשה התרה.
פעם ראשונה שחל היארצייט – יפרט שאם יחול ביום שישי וכדו' שאינו מתכוון לצום עד צאת הכוכבים.