שאלה
האם מותר למרוח שמן על רשת המנגל באופן שצולים בו כבד?
תשובה
ניתן למרוח שמן על המנגל על מנת שלא ידבק הכבד, וכן יכול למשוח את הכבד בשמן כיון שהוא נמס באש.
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' ע"ח סעי' א' "הטופל בצק בעוף שלא נמלח, אף על גב דבגמרא מפליג בין סמידא לשאר קימחי ובין אסמיק ללא אסמיק, אנן השתא לא בקיאין במלתא, ובכל גוונא יש לאסור. אבל אם נמלח, ושהה כדי מליחה ואחר כך הודח, מותר בכל גוונא. הגה: ודוקא לטפל בבצק, אסור, אבל מותר למשוח בשמן או בציר בשר שלא נמלח, דאין זה מעכב הפליטה".
וכתב הבית הילל ס"ק א "אבל מותר למשוח בשמן או בציר בשר שלא נמלח דאין זה מעכב הפליטה. והנה הא דכתב בשמן צ"ל בשומן. וז"ל התורת חטאת כלל כ"ח דין ג', אבל אם רק משחו בשומן אווז וכיוצא בו [מציר מתובלת] אפילו קודם שנצלה כמאכל בן דרוסאי מותר בדיעבד, עכ"ל. וצריך לומר מה שכתב כאן בשו"ע מותר למשוח בשומן וכו' הוא גם כן פירושו בדיעבד, אבל לא לכתחלה, וכן נוהגין". אמנם שאר הפוסקים סתמו בזה ונראה שמתירים אף לכתחילה.
וכתב בחוות דעת חידושים ס"ק ב' "או בציר. פירוש, בציר מותר למשוח בשר שלא נמלח. וציר היינו ציר בשר. ובאיסור והיתר הארוך [כלל ט דין ב] כתב ביצים מתובלות, והמנחת יעקב [כלל כח אות ו] אוסר, דביצים נקרשים ומעכבים הפליטה".
וכתב בביאור הגר"א ס"ק ב' שהראיה היא מפסחים ע"ה ע"ב סכו בשמן של תרומה וז"ל המשנה שם "סכו בשמן תרומה, אם חבורת כהנים – יאכלו, אם של ישראל, אם חי הוא – ידיחנו, ואם צלי הוא – יקלוף את החיצון. סכו בשמן של מעשר שני – לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים", וכתב הרמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה יד "סכו בשמן של תרומה אם חבורת הכהנים יאכלו, ואם של ישראל אם חי הוא ידיחנו וינגב ואם צלי יקלוף את החיצון, סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה שאין פודין מעשר שני בירושלים כמו שביארנו במקומו", ובגמ' שם ע"ו ע"א "תנן, סכו בשמן של תרומה, אם חבורת כהנים – יאכלו. אם של ישראל, אם חי הוא – ידיחנו, אם צלי הוא – יקלוף את החיצון. בשלמא לרב דאמר עילאה גבר – אמטו להכי סגי ליה בקליפה, משום דעילאה צונן הוא. אלא לשמואל, דאמר תתאה גבר כיון דחם הוא – מבלע בלע, אמאי סגי ליה בקליפה? ניתסר לגמרי! – שאני סיכה, דמשהו בעלמא הוא דעבידא". – וא"כ שומן לאו דוקא דה"ה לשמן.
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "דאין זה מעכב את הפליטה – והוא הדין שומן אווז אין מעכב את הפליטה והוא הדין שומן בהמה דנמס אצל האש משב"ז שם וכו' וכן מותר למשוח אותו בשום שולחן גבוה אות ג'", ונראה שהבינו שהטעם כיון דנמס אצל האש לא מעכב את הפליטה וא"כ כתבו שה"ה לשום וא"כ הוי כ"ש לגבי שמן.
ב על השאלה השניה
כתב הצל"ח מסכת פסחים דף עד עמוד א "אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. בא לידי כמה פעמים שצלאו כבד בתנור גרוף מאש והניחו הכבד על חרסו של תנור, ואסרתי כי אין כאן מקום להדם לזוב, ודמו כפולטו כך אחר כך נבלע בתוכו, ואין זה דומה לצולה על הגחלים דהיינו בישרא אגומרי דמסקינן לקמן ע"ב דהלכתא משאב שאיב, דשאני גומרי שטבע האש לשאוב הדם ואינו מניחו לחזור להבלע בבשר, ועוד דשם יש מקום לדם לזוב, אבל חרסו של תנור אף שהוא רותח מ"מ אינו אש ואין טבעו לשאוב הדם, וגם אין לדם מקום לזוב. פשוט היה בעיני שאסור. ואח"כ נתתי אל לבי דהרי משנתינו מיירי באסכלא שאינו מנוקבת כדאמרינן לקמן דף ע"ה ע"א, ואעפ"כ אי לאו משום דצלי אש בעינן ולא צלי מחמת דבר אחר, וכמו שפירש"י במשנתינו בד"ה אסכלא וכו' וכולהו חד טעמא, הרי שהטעם רק משום דהוי צלי מחמת דבר אחר, וקשה תיפוק ליה משום דמא שאין מקום לדם לזוב וחוזר ונבלע בפסח. וראיתי שהראב"ד כתב בפ"ח מהלכות קרבן פסח הלכה ט' על מה שכתב הרמב"ם לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור צולין עליו, כתב הראב"ד והוא שלא יגע בכלי שהרי אמרו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו. וכתב הכסף משנה אפשר דרבינו נמי בלא נגע מיירי. וכן פירש"י לקמן דף ע"ה ע"א [ד"ה מנוקבת]. ואם כן באינו מנוקבת אפילו אינו נוגע באסכלא כגון שתלוי באויר האסכלא אפ"ה אסור שנצלה מחום האסכלא כי האסכלא מפסקת בינו ובין האור, ואם כן לכך ליכא חשש משום דמא שהרי יש לו מקום לזוב באסכלא גופה בתוכה.
ועכ"פ יצא לנו קולא אחת, שגם בדבר שהוחם באור טבעו להוציא הדם, ואם כן אם הסיק התנור וגרף כל הגחלים ותלה באויר התנור בשר לצלות, באופן שהבשר למטה אינו נוגע בחרסו של תנור, שפיר מקרי צלי, ואין בו איסור מחמת דם כמו שמותר בשר על שפוד שעל האש"
וע"כ כתב מרן הרב בהערות לקיצו"ש סי' ל"ו ס"ק י"ט " אנו נוהגים לצלותו גם בתנור חשמלי שאין בו אש גלויה רק שיזהר להניח מתחתיו כלי שינטוף לתוכו הדם ולא ישתמשו בכלי זה לדברים אחרים וצריך להזהר שלא לעטף את הכבד בנייר כסף בעת הצלייה". וא"כ ה"ה לסגור את מכסה של מנגל
העולה
ניתן למרוח שמן על המנגל על מנת שלא ידבק הכבד, וכן יכול למשוח את הכבד בשמן כיון שהוא נמס באש