שאלה
האם חולי צליאק (רגישים לגלוטן) מברך לישב בסוכה?
תשובה
בין חולי הצליאק יש דרגות שונות. יש שאסור להם לחלוטין לאכול כל כמות שהיא של גלוטן, ויש שמותר להם לאכול גלוטן בכמויות קטנות מדי פעם. ב. בין מיני הדגן השונים יש הבדל בכמות הגלוטן שהם מכילים. בשיבולת שועל יש כמות מעטה של גלוטן, ובזנים מסויימים של שיבולת שועל הכמות היא מזערית וייתכן שאף אין גלוטן כלל.
אם יכול לאכול בלילה הראשון כזית פת (20 גרם לחולה מאמר מרדכי י"א צ"ו) יאכל ויברך על זה – ויאכל לחלק את האכילה למשך תשע דקות.
אם יכול לאכול שיבולת שועל טוב שיאכל יותר מכביצה ויברך.
בשאר הלילות רק אם יכול לאכול כביצה- בדרך כלל לא יכול ולכן לא מברך, אמנם לדעת הגר"א והרמב"ם מברך.
במקרה הנ"ל – לאשכנזים – כיון שאין בדעתו לאכול לחם – מברך כאשר נכנס – לספרדים לא מברך כיון שסב"ל.
מקורות
כתב השו"ע סי' תרל"ט סעי' ב' "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת; ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) (ד"ע) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה".
כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "והנה מה שהגיה רמ"א ואפילו קבע עלייהו קאי גם על יין כמו שמוכח בדרכי משה וטעמו דיין אין נחשב רק כאכילת פירי וכ"ש שאר משקין וע"כ לא חשיב קביעות דידהו. ודע דכמה אחרונים מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין בודאי הוי קבע גמור. ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה כ"א על פת העשוי מחמשת מיני דגן או תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודה עליו וכדלקמן בסוף הסעיף. ולענין פת הבאה בכיסנין יבואר שם ומיהו ראוי ונכון לכתחלה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין כמו מי דבש ושכר אלא תוך הסעודה או עכ"פ יאכל מתחלה לפת יותר מכביצה [או שאר תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו ע"ז] ויברך לישב בסוכה ויוצא לכל הדיעות".
וביאר בשער הציון סימן תרלט ס"ק לג למה לא לשתות בקביעות מחוץ לסוכה "וטעמו לפי מה דכתבו אחרונים בסימן רי"ג דבמדינות שדרך לקבוע השתיה בשאר משקין חשיבי כמו יין, עיין שם. וכתב המחצית השקל דלפי זה הוא הדין קאפי"א במדינתנו, ובתשובת עולת שמואל סימן צ"ז, דשתית קאפי"א ושקאלא"ד פטור אפילו להפוסקים דשתית קבע חייב, היינו, באותן שקובעין לשתיה אחר האכילה דרך שמחה ורעות, אבל לא בשתית קאפי"א ושקאלאד"י [פתחי תשובה]".
כתב הכה"ח בס"ק ל"ו " אבל לענין הלכה כתב המאמר מרדכי אות ב' דאין לנו אלא דברי מרן ומור"ם ז"ל דיין ופירות לא בעו סוכה אפילו קבע עלייהו וממילא אי אכיל ושתי בסוכה אין לו לברך יעו"ש".
כתב המשנ"ב ס"ק ט"ו "אכן לענין לברך לישב בסוכה דעת האחרונים דאין לברך רק כשיקבע עליו סעודה כמו שכתוב בשו"ע. ודע עוד דהסכימו כמה אחרונים דנכון להחמיר מלאכול בשר ודגים וגבינה חוץ לסוכה ודוקא בקביעות אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל".
כתב בשער הציון סימן תרלט ס"ק לח "והנה החיי אדם העתיק חומרא זו גם לענין פירות בקביעות, ואנכי לא העתקתי מפני שבדרך החיים ובשערי תשובה בשם הגינת ורדים מקילין בזה, עיין שם".
כתב המשנ"ב ס"ק ט"ז " וצריך סוכה – פי' מדינא וע"כ צריך לברך לישב בסוכה וכתב המאמר מרדכי שמי שאכל פת הבאה בכיסנין בשחרית בתוך הקאפי"א וכיוצא כמו שאנו נוהגים בכל ימות השנה אף על פי שאינו מברך המוציא כיון שאינו אוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו מ"מ בעי סוכה שהרי הוא קובע סעודתו עליו וכו' וכך נהגנו לברך עליה לישב בסוכה ע"ש. ונקט מילתא דשכיחא דה"ה אפילו בלא שתית קאפי"א כיון דקבע סעודה על הפת כיסנין ואם לא קבע סעודתיה עליו רק שאכל יותר מכביצה יש דיעות בין האחרונים אם צריך לברך לישב בסוכה ועיין בשע"ת שכתב דלענין שבת ויו"ט בבקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין במקום סעודה [אף שאח"כ הולך לחוץ לקבל פני רבו וכדומה ונמשך כמה שעות עד זמן סעודה] לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו משוי ליה קבע ובחול אין כדאי לברך דספק ברכות להקל אכן מנהג העולם לברך אף בחול. וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה שלא לצאת מיד אחר אכילתו רק לשבת שם זמן מה ויכוין בשעת ברכתו לישב בסוכה על האכילה ועל הישיבה שאחר זה".
כתב בביאור הלכה ד"ה "אם קובע עליו חשיב קבע – עיין במאמר מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא דכל שהוא קבע עליו אף על פי שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב קבע אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר לעיל בסימן קס"ח דבעינן דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו הכא דבעינן תשבו כעין תדורו כל שקובע עליו הויא קביעות להצריכו סוכה ובדידיה תליא מלתא ע"ש".
כתב הכה"ח בס"ק מ' "ואי בדעתיה תליא מילתא אי קבע סעודתיה עליה, או בשיעורא תליא מילתא דבעינן שיאכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, עיין מאמר מרדכי אות ג' מה שמצדד בזה יעו"ש. ומיהו עיין לעיל אות ל"ג ובחיים שאל שם שכתב בהדיא באוכל פת כסנין דאינו מברך על הסוכה כי אם באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו שיעור שלשה ביצים יעו"ש. וכן כתוב לקמן אות נ"ב. ואם כן לא עדיף תבשיל מחמשת מינים מפת כסנין. ועל כן אין לברך על הסוכה על תבשיל מחמשת מינים כי אם באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, ואם אוכל פחות יש לברך ברכת הסוכה בלבו לאפוקי נפשיה מפלוגתא או ישמע ברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת. ומה שכתב שם המאמר מרדכי דמי שאוכל פת כסנין בשחרית בתוך הקאו"י וכיוצא אף על פי שאינו מברך המוציא מברך לישב בסוכה כיון שקובע עליו סעודתו יעו"ש, עיין עולת שמואל סימן צ"ז שכתב דאפילו בכהאי גוונא אין לברך אסוכה אלא אם כן אכל שיעור שחייב לברך ברכת המזון יעו"ש. וכבר כתבנו גם כן לעיל אות ל"ג דכן משמע מדברי החיד"א דלא יש חילוק ואין לברך אסוכה אפת כסנין אלא אם כן אוכל שיעור קביעות סעודה יעו"ש".
ב
כתב השו"ע שם סעי' ג' "אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון, חובה; אפי' אכל כזית פת יצא י"ח; מכאן ואילך רשות; רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה; רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח. הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה (ב"י בשם א"ח), ויאכל קודם חצות לילה (מהרי"ו ומהרי"ל); ולא יאכל ביום מחצות ואילך, כדי שיאכל בסוכה לתאבון (מהרי"ל), דומיא דאכילת מצה".
כתב המשנ"ב ס"ק כא "פת – ולא מיני תרגימא דספיקא דאורייתא הוא וגם לא פת כיסנין אלא פת גמור [שע"ת]"
וכתב הכה"ח בס"ק נ"ב "ואם אכל בסוכה כזית פת הבאה בכסנין ליל ראשון של חג לא יצא ידי חובתו, אך אם אכל פת הבאה בכסנין כשיעור שאחרים קובעים עליו ובירך ברכת המזון נראה שיצא ידי חובתו. יוסף אומץ סימן מ"ח ובספרו מחזיק ברכה אות ז', שערי תשובה אות ח'. וכן כתב הערך השלחן אות ה' דבלילי יום טוב ראשון דפסח וסוכה בעינן דוקא פת, משנה ברורה אות כ"א. והוא הדין בליל שני דאינו יוצא ידי חובתו בפת כסנין. אשל אברהם אות ט"ו".
כתב המשנ"ב ס"ק כב "יצא י"ח – דאע"ג דבשאר הימים שיעור אכילה חוץ לסוכה בכביצה אבל ליל ראשון שהוא חובה טפי אפילו לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכול חוצה לה הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה וצריך לברך לישב בסוכה ע"ז והיינו כשאין לו יותר אבל אם יש לו בודאי מן הנכון שיאכל יותר מכביצה לצאת גם דעת הסוברים דלצאת ידי מ"ע בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול בסוכה כל שבעה דהיינו יותר מכביצה. כתבו האחרונים דבעינן שלא ישהא באכילתו הכזית יותר מכדי אכילת פרס", וכ"כ הכה"ח ס"ק מ"ט נ' נ"א.
ג
כתב השו"ע סעי' ח' "נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה (והכי נהוג)".
כתב הכה"ח בס"ק צ"ד "בגמרא (סוכה מ"ה ע"ב) איפליגו אמוראי, דרב יהודה אמר שמואל סוכה יום אחד כלומר אינו מברך עליה אלא יום אחד וכיון דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כיום אחד דמו, ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן סוכה שבעה כלומר צריך לברך עליה בכל יום ויום, ואסיקנא כרבי יוחנן דכולהו אמוראי קיימי כוותיה. וכתבו שם התוספות דכל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה ויישן ואפילו כמה פעמים ביום מברך על כל אחד ואחד מידי דהוי אתפילין דמברך עליהן כל זמן שמניחן. וכן כתב הרי"ף והרא"ש. וכן כתב הרמב"ם פרק ו'. וכן כתב הטור דמברכין על הסוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה ואפילו הנכנס בסוכת חבירו לבקרו צריך לברך בכל פעם ופעם, אלא שכתב הטור ור"ת פירש כיון שעיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים אפילו השינה שהיא חמורה מאכילה שהרי אוכלין עראי חוצה לה ואין ישנין עראי חוצה לה אפילו הכי כיון שהאכילה עיקר פוטרת השאר עכ"ל. וכתב עליו בית יוסף וכתב המרדכי וכן עמא דבר, וגם המגיד משנה כתב שכן נהגו העולם שאין מברכין אלא על הסעודה כדעת ר"ת, וכן פשט המנהג עכ"ל. ולכן פסק כן בשלחן ערוך. וכן כתב הלבוש בסעיף ב' דלא נהגו לברך עליה אלא כשרוצה לאכול בה. וכן כתב הב"ח דכבר פשט המנהג כר"ת. וכן כתבו האחרונים".
כתב המשנ"ב ס"ק מו "נהגו וכו' – ר"ל אף דמדינא דגמרא לדעת פוסקים ראשונים כשבירך בסוכה ויצא לעשות ענינו ולא לחזור תיכף בענין שהיה יציאה גמורה וא"כ הרי הסיח דעתו מן המצוה וכשיחזור אח"כ צריך לברך שנית ואפילו מאה פעמים ביום ואימת שנכנס אף על פי שאינו אוכל שם מברך שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא מצוה דהוי כעין תדורו [ודוקא שיצא יציאה גמורה וכמו שכתבנו אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה א"צ לברך שהרי לא הסיח דעתו] מ"מ מנהג כל העולם כדעת הפוסקים שאינם מברכים אלא בשעת אכילה ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה אינם מברכים דס"ל דברכה שמברכים אח"כ על האכילה היא פוטרת הכל שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפלים לה וכתבו האחרונים דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה וע"כ תיכף בבואו מביהכ"נ יברך על דבר שהוא מחמשה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך לישב בסוכה ולא יברך אח"כ בשעת אכילה".
ובס"ק מח "אכילה – והמתענה בסוכות או שאין דעתו לאכול פת באותו יום אז לכו"ע כל אימת שיצא יציאה גמורה חייב לברך דדוקא כשאוכל פת ס"ל להנהו פוסקים שמברך על עיקר חיוב הסוכה ופוטר כל הדברים הטפלים אבל כשאינו אוכל לא שייך זה [ט"ז וש"א] וכתב הח"א דה"ה כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס ולא יאכל עד הערב וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת לביהכ"נ דבזה ג"כ לכו"ע צריך לברך. ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו דעת המ"א שאפילו אם היה בדעתו בשעת ברכה שילך באמצע הסעודה לשם ולשוב אח"כ מיד אפ"ה צריך לברך שם לישב בסוכה דהליכה הוי הפסק וע"כ אם רוצה לאכול בסוכה זו דבר שאסור לאכול חוץ לסוכה צריך לברך שם לישב בסוכה אמנם הוא לשיטתו אזיל בסימן ח' אבל לפי מה שכתבנו שם דדעת כמה אחרונים דהליכה לא הוי הפסק אם היה בדעתו א"צ לברך וספק ברכות להקל [לבושי שרד] ואם שכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול יברך אח"כ על מה שרוצה לאכול ואפילו אכל כבר ובירך בהמ"ז יכול לברך שגם הישיבה היא מן המצוה דמאכילה ואילך כ"ז שיושב הוי הכל קביעות אחד ומ"מ כל שעדיין לא בירך בהמ"ז יברך ויאכל מעט. ומי שקידש בליל סוכה והתחיל לאכול ואח"כ ראה שהלאדי"ן לא היו נפתחין עדיין נ"ל שיאכל שוב כזית ויברך לישב בסוכה אבל קידוש פשיטא שא"צ לברך שנית ואפילו זמן לא יברך עוד הפעם (כיון דלדין התלמוד מהני הזמן שבשעת עשיית הסוכה למצות סוכה כ"ש שמהני בזה מה שבירך כשהיו הלאדי"ן סתומים) [בכורי יעקב ע"ש]".
וכ"ה באורחות רבנו ח"ב עמ' רכ"ה בשם החזו"א זצ"לשהיה מורה כגר"א, וכן היה פוסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל כמובא בס' הסוכה השלם בפסקים והערות אות כ"ב.
כתב הכה"ח בס"ק צ"ז "ומי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום, וכל שכן מי שמתענה תענית חלום בסוכות, חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנס בה באותו היום לטיול, דכיון שאותו יום אין בו אכילת פת הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם, דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את הטפל. ט"ז שם, אליה רבה אות ט"ו, יד אהרן בהגהות הטור, הלכה ברורה אות ג', חיי אדם כלל קמ"ז אות ט"ו, דרך החיים אות י"ט. ודוקא אם הפסיק כגון שיצא לעסקיו או כיוצא בו, אבל בלאו הכי מברך פעם אחד בשחרית ויוצא בו כל היום כמו ברכת אכילה. דרך החיים שם. וכן משמע בחיי אדם שם. אמנם המאמר מרדכי אות ח' כתב להשיג בעיקר דברי הט"ז הנזכר וכתב דלפי מה שנהגו כר"ת (ר"ל שאין מברכין אלא בשעת אכילה) יש לחוש לברכה לבטלה יעו"ש. ועל כן המתענה או שאינו אוכל פת באותו היום יש לשמוע ברכת הסוכה מאחר ויתכוין לצאת או לברך בלבו". וכ"כ בדעת תורה להגאון המהרש"ם זצ"ל על סעי' זה וכן בערוה"ש סעי' כ"ח וכן פסק בבן איש חי פ' וילך אות ה'.
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "מתי מברכים? – אין מברכים "לישב בסוכה" אלא א. על אכילת לחם יותר מ"כביצה". 56 גרם ב. אם אוכל מזונות במשקל 230 גרם מברך על העוגות "לישב בסוכה", "המוציא" ו"ברכת המזון". ג. יש מחלוקת אם מברכים "לישב בסוכה" על מעשה קדירה כגון איטריות וכד' שהם מבושלים. הספרדים לא מברכים על כך "לישב בסוכה" והאשכנזים מברכים.
ובסעי' הבא כתב "לדעת הרמב"ם והגאון כל עת שאדם נכנס לסוכה – מברך לישב בסוכה אע"פ שלא אוכל. וכן נוהגים מי שפוסק כמותם".
ובסעי' י"ח "בכל חג הסוכות, אם אדם אוכל פחות מ"כביצה" אינו חייב לשבת בסוכה וממילא אינו מברך "לישב בסוכה". אמנם במשך ליל ראשון של סוכות, מי שאוכל "כזית" בלבד מחמת חולי וכדומה חייב בסוכה ומברך "לישב בסוכה" גם על כזית"
העולה
אם יכול לאכול בלילה הראשון כזית פת (20 גרם לחולה מאמר מרדכי י"א צ"ו) יאכל ויברך על זה – ויאכל לחלק את האכילה למשך תשע דקות.
אם יכול לאכול שיבולת שועל טוב שיאכל יותר מכביצה ויברך.
בשאר הלילות רק אם יכול לאכול כביצה- בדרך כלל לא יכול ולכן לא מברך, אמנם לדעת הגר"א והרמב"ם מברך.
במקרה הנ"ל – לאשכנזים – כיון שאין בדעתו לאכול לחם – מברך כאשר נכנס – לספרדים לא מברך כיון שסב"ל.