שאלה
1)כשאומרים ״על חטא״ האם יש להכות על חזה כמו שמכים כשאומרים ״אשמנו בגדנו ……״?
2) כשהחזן נמצא בחזרות של העמידות מגיעים לקטעים שהוא אומר חצי שורה והקהל משלים את השורה כמו לדוגמא ״אפודי שש .. ״ האם אין בזה בעיה שהוא בעצם אומר רק חלק מהשורה ולא משלימים אותה אלא הקהל?
תשובה
לפי הטעם שמורה שהלב גרם לו ה"ה שבעל חטא יש להכות על הלב.
השליח ציבור צריך לומר את זה יחד איתם בשקט, אמנם בפסוק שיש בו שם השם יאמרו גם הציבור בלחש יחד עם השליח ציבור.
מקורות
כתב הרמ"א סי' תר"ז סעי' ב' "ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח התפלה".
וכתב השו"ע בסעי' ג' "צריך להתודות מעומד; ואפילו כי שמע ליה מש"צ והוא התודה כבר, צריך לעמוד. הגה: ויחזור ויתודה עם השליח ציבור (ר"ן פ"ב דר"ה). ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו". כתב הכה"ח בס"ק כ"ג "כדכתיב בנחמיה סימן ט' ויעמדו ויתודו על חטאתיהם וכו'. יפה ללב חלק ב' אות ז'".
וכתב המשנ"ב ס"ק י' "מעומד – דהכי הוי דרך הכנעה טפי ומתודה בלב שלם וטוב שישחה כמו במודים ולא יסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול ואם סמך צ"ע אם יחזור ויתודה [פמ"ג] והעמידה צ"ל עד אחר על חטא שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות ב"ד". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ד.
וכתב בשער הציון ס"ק ו וטוב שישחה – "והכוונה דטוב לכתחלה וכן כתב הגר"ז, ועיין הטעם במחצית השקל. ואם כבד לו השחיה יש להקל בזה ודי שיכוף מעט את ראשו ובפרט בוידוי השני שחוזר ואומר עם הש"ץ".
ב
וכתב המשנ"ב בס"ק י"א "אין לדבר בשעת הוידוי ואפילו באמירת על חטא אכן לענות קדיש וקדושה יש לפסוק אפילו באמצע אשמנו. בשעת אמירת הוידוי כשמזכיר החטא יכה באגרוף על החזה או על הלב כלומר אתה גרמת לי שאחטא [אחרונים]". וראה בכה"ח ס"ק טוב ובסי' קל"א ס"ק ה'.
לפי הטעם שמורה שהלב גרם לו ה"ה שבעל חטא יש להכות על הלב.
על השאלה השניה
כתב בנשמת אדם חלק א כלל ה "המ"א בסימן תכ"ב כתב בשם הכל בו דדוקא בתורה ונביאים אסור לקרות חצי פסוק, אבל בכתובים אפשר דמותר. ובסוכה ל"ח הקשו תוס', היאך מותר לחלק פסוק "אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא", ותירצו כיון דמתחלה אמרוהו ב' בני אדם, מותר. מוכח דאפי' בכתובים אסור לחלק. וצ"ע שהרי מעשים בכל שנה במוסף ר"ה בפסוקי שופרות שאומרים וה' אלהים בשופר יתקע כו', ומסיימים ה' צבאות יגן עליהם, וכן הוא הנוסחא בכל הסידורים, וכן הוא בר"ה ל"ב, והוא רק חצי פסוק בזכריה ט', הרי דאפי' בנביאים מותר לחלק. וכן מוכח דעת המקובלים, האר"י והביאו בשל"ה בסידור שלו בק"ש שעל המטה שיאמר שיר של פגעים מן יושב בסתר עד ה' מחסי והוא ס' תיבות, והזהיר על זה שלא יאמר יותר, ומשמע דהכי הגירסא בגמרא בשבועות פרק ב' (ובאמת בגמרא שלנו הגירסא עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך), וע"כ צ"ל דדוקא בדרך קריאת פסוקים אסור לחלק, אבל בדרך תפלה מותר, וכמ"ש המ"א סי' רפ"ב כעין זה". וכ"כ מהרש"ם ח"ג סי' שנ"ט וכ"כ בזבחי צדק סי' ל"ה, וכתב בפתח הדביר סי' נ"א שהיתר הוא בכל דבר שאומרים כרחמים ומכל מקום כתב שעדיף לומר פסוק שלם.
כתב בשו"ת תורה לשמה סימן שעד " שאלה מנהגינו לומר אחר ברכת הלבנה כשם שאנחנו מרקדין כנגדיך וכו' כך אם ירקדו אחרים כנגדנו להזיקנו לא יוכלו ליגע בנו ולא יעשו בנו שום רושם תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול והנה זה שואלים והלא ידמו כאבן הוא חצי פסוק וידוע מ"ש בגמרא כל פסוקא דלא פסקיה מרע"ה לא פסקינן ואיך אומרים חצי פסוק. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה הורו רבותי כל תיבה שיש בה טעם של אתנח ה"ז חשוב כמו סוף פסוק ולית בזה חשש משום כל פסוקא דלא פסקיה משה מאחר דיש כאן טעם של אתנח הא פסקיה מרע"ה ולכן הורו דמותר לומר בקדושא רבא דשבת חצי פסוק והוא על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו מפני שיש אתנח בתיבת השביעי וא"כ ה"ה הכא מאחר דאיכא אתנח בתיבת כאבן אין בזה חשש ושרי".
וכתב בשו"ת רב פעלים ח"א – או"ח סימן יא "ראיתי להגאון חתם סופר בא"ח סי' י' שהביא מספר מגן גבורים שנזכר בו חידוש מספר יכין ובועז, דהיכא דאיכא אתנח או זקף קטון פסקינן, ואין קפידה בזה ע"ש. וספר יכין ובועז מצוי אצלינו, וראיתי דכן יכתוב שם בחלק ב' סי' ב' דפסיק טעמים הלכה למשה, ולכן כל היכא דאיכא אתנ"ח /אתנחתא/ או זקף קטון חשיב פסקיה משה ואין כאן חשש, וד"ז הוא הגהת הרצב"ש שם יע"ש, ונראה טעם זה נכון ויציב, וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתבר כוותיה וכו'.
מיהו נ"ל בס"ד דלא סמכינן על טעם יכין ובועז לומר חצי פסוק אלא רק בהיכא דאיכא אתנח' אבל במקום שיש זקף קטן לא פסקינן, והיינו משום דאתנח מצינו משפטו דומה ממש לסוף פסוק וכו' ולכן לא סמכינן לענין פיסוק הפסוקים בהיכא דאיכא זקף קטן, ורק בהיכא דאיכא אתנח חשבינן ליה פסקיה מרע"ה".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "הספרדים נוהגים שהחזן אומר חצי פסוק והציבור משלים את קריאתו. וכשיש פסוק המכיל בתוכו שם ה', יאמר הקהל בלחש את החצי הראשון והש"ץ יאמרו בקול. ואת החצי השני של הפסוק יאמר החזן בלחש והציבור בקול".
ובזמנו שאלתי את מרן הרב האם הקהל צריכים לומר ואמר שהקהל לא צריך לומר את החצי הראשון כיון שיוצאים ידי חובה באמירת השליח ציבור, וא"כ לפ"ז השליח ציבור לכאורה יצטרך לומר כדי לצאת ידי חובה.
העולה
לפי הטעם שמורה שהלב גרם לו ה"ה שבעל חטא יש להכות על הלב.
השליח ציבור צריך לומר את זה יחד איתם בשקט, אמנם בפסוק שיש בו שם השם יאמרו גם הציבור בלחש יחד עם השליח ציבור.