שאלה
האם מותר לשים אלכוג'ל ביום כיפור או אסור משום סיכה?
תשובה
אלכוג'ל מותר להשים ביוה"כ היות שזה כדי למנוע חולי.
אלכוג'ל עם ריח – אם יש לו אחר לא ישים אותו ואם לאו יכול להשים כיון שאין כוונתו להנאה ומחמת חשש חולי לא גזרו.
מקורות
כתב השו"ע סי' תרי"ג סעי' א' "אסור לרחוץ ביום הכיפורים, בין בחמין בין בצונן; ואפי' להושיט אצבעו במים, אסור. ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם; שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג".
וכתב המשנ"ב ס"ק א' "מותר לרחצם וכו' – ומ"מ צריך ליזהר שלא ירחץ אלא מקום המטונף ואם גופו מלוכלך בכמה מקומות והוא טורח לרחוץ מקומות המטונפים כ"א בפ"ע מותר לכנוס במים לרחוץ כל גופו בפ"א בכדי להסיר הלכלוך שעליו וכשרוחץ מחמת טינוף יכוין שאינו להנאת רחיצה רק להעביר הלכלוך וכדלקמן בסוף ס"ב [אחרונים]".
ובס"ק ב' "שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג – מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד".
וכתב הכה"ח "אבל להעביר את הזיעה אסור כמ"ש סימן שאחר זה גבי סיכה שאסור כדי להעביר הזוהמא והוא הדין ברחיצה. ט"ז ס"ק א'. וכן הוא דעת הב"ח והפרי חדש. אבל מדברי הלבוש לקמן ריש סימן תרי"ד משמע דברחיצה שרי להעביר את הזוהמא. וכן הוא דעת המגן אברהם שם ס"ק א'. וכן כתב אליה רבה שם אות א' בשם שבלי הלקט ומאמר מרדכי שם אות א' בשם ה"ר מנוח על הרמב"ם פרק ג' יעו"ש. והמטה אפרים אות ב' לחלק יצא דכל שהזיעה קשה לו שהוא מפונק יש להתיר כדעת הלבוש והמגן אברהם, ומי שאינו אסטניס ואינו צריך לרחיצה זו כל כך יש לו להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמבואר בסימן שאחר זה. וכן כתב משנה ברורה אות ב'".
ב
וכתב השו"ע סי' תרי"ד סעי' א' "אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא; אבל אם הוא חולה, אפילו אין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו, מותר". וכתב המשנ"ב ס"ק א' "ואפילו אינו וכו' הזוהמא – ר"ל דאף שהוא שלא לשם תענוג אסור".
וביאר הכה"ח "ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא. דסיכה אינה כרחיצה כי הנאתו מרובה ואפילו אין כוונתו לתענוג מכל מקום מתענג הוא בכך. לבוש, רבינו זלמן שם".
וכתב הכה"ח "שאינו עושה משום תענוג. לבוש. והגם שכתבנו באות הקודם דאפילו אין כוונתו לתענוג מתענג, יש לומר היינו דוקא לבריא וסך על בשרו, לא כן חולה ועל גבי חטטין שאינו מתענג בכך רק להפיג צערו. ועוד יש לומר דבחולה וחטטין שאינו עושה משום תענוג לא גזרו אפילו אם ממילא יתענג בכך". וא"כ ה"ה לאלכוג'ל כיון שיש חשש חולי ואין לחלק בין חולה לבין חשש חולי וראה בשו"ע תרי"ח סעי' א' ובבה"ל ד"נ חולה ואפי' יש לו ריח נעים היות שזה מה שיש לו ועושה כן לא לשם תענוג.
וכתב המשנה ברורה ס"ק ב "חטטין – והיינו דוקא במקום שנוהגין לסוך בחול אפילו איש בריא אבל במקום שאין נוהגין לסוך בחול איש בריא אסור לסוך ע"ג חטטין בין ביום טוב ובין בשבת דמוכח דהוא משום רפואה וכדלעיל בסימן שכ"ז ס"א בהג"ה".
העולה
אלכוג'ל מותר להשים ביוה"כ היות שזה כדי למנוע חולי.
אלכוג'ל עם ריח – אם יש לו אחר לא ישים אותו ואם לאו יכול להשים כיון שאין כוונתו להנאה ומחמת חשש חולי לא גזרו.