שאלה
אבל שיש לו חובות ובקושי יש לו מה לאכול, האם מותר לו במהלך השבעה , לעבוד או למכור סחורה שלא תלך לאיבוד ויהיה לו הפסד מרובה?
תשובה
שלושה ימים ראשונים לא עושה מלאכה גם אם יש לו חובות וכו'.
לאחר שלושה ימים אפי' לא מעת לעת יכול לעשות מלאכה בצינעא.
אבל תבא מארה לשכניו ומכיריו שלא עוזרים לו
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' ש"פ סעי' א' "אלו דברים שהאבל אסור בהם: במלאכה".
וכתב בסעי' ב' "מלאכה כיצד, כל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה; מכאן ואילך, אם הוא עני ואין לו מה יאכל, עושה בצינעא בתוך ביתו, ואשה טווה בפלך בתוך ביתה, אבל אמרו חכמים: תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך. (כדרך שמותר לכתוב בחול המועד, כך מותר לכתוב בימי אבלו; אבל לא בענין אחר) (כל בו בשם הר"מ וב"י ס"ס זה)".
ובסעי' ד' "אפילו דבר האבד, אסור האבל לעשות, בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו".
וכתב ערוך השולחן בסעי' ה' "מלאכה כיצד כל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה דג' ימים לבכי ואם יעשה במלאכה יסיח דעתו מן הבכי [ב"י בשם רי"ק] ועוד דבירושלמי איתא דכל ג' ימים הנפש מרחף על הגוף [שם] ומג' ימים ואילך אם הוא עני אפילו יכול להתפרנס מן הצדקה מ"מ כיון שהוא עני ואין לו מה יאכל הוא ובני ביתו עושה מלאכתו בצינעא בתוך ביתו ואשה טווה בפלך בתוך ביתה [גמ' כ"א ב] כלומר דלאשה לא התירו רק מלאכה של צינעא ושל עראי כטוויית פלך ואם בזה אינה מספקת תעשה מלאכתה התמידית בתוך ביתה [טור] אבל אמרו חכמים תבא מאירה לשכניו שהצריכוהו לכך אך אם אינו רוצה לקבל ורוצה יותר להרויח אין על השכנים עון [נ"ל]", ובסעי' ו' "ויש שרוצים לומר דאחר ג' ימים גם מי שאינו עני יכול לעשות מלאכה בתוך ביתו [תוס' שם ד"ה מכאן בשם רבינו שמואל והגהמ"י בשם רבינו שמעיה] ורוב רבותינו חולקים בזה דלהדיא תניא בשמחות [רפ"ה] אבל כל שבעה ימים אסור לעשות מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו וכו' ואחרים אסורים לעשות לו לבד בדבר האבד כמבואר שם ובפ"ב דמ"ק ולכן נלע"ד דבעל מלאכה המחזיק פועלים ומשלם להם יכולים לעשות מלאכתו בביתו אפילו מיום הראשון שהרי אין לך דבר האבד יותר מזה שמשלם להם מכיסו בעד כל יום או שמספיק להם מזונות מכיסו וזהו הפסד גמור ולא דמי לעבדים ושפחות שאינו משלם להם מכיסו ומה שאוכלים מרויחים גם בלא מלאכה ולכן הפועלים יכולים לעשות אפילו הוא עשיר וכן נראה להורות ועי' מ"ש בסעי' כ"ב".
ב
והנה יש לדון אם שלושה ימים הם מעת לעת או לא
והנה מצינו שכתב הרמ"א שצ"ג א לגבי להשתתף בלווית מת אחר "ומקצת יום ג' הרי הוא ככולו (הגהות מיימוני פ"ז).
אמנם החכמת אדם שער השמחה כלל קסד טז כתב "ומכל מקום נראה לי בכל הדברים הנזכרים בכלל זה ובאחרים שלושה ימים הוא דוקא מיום ד' ואילך ולכן נראה לי דבכל הדברים אין להקל אלא לאחר שלושה ימים ועיין בקונטרס מצבת משה סימן ד'", ושם כתב שכל הקולא היא רק במקום מצווה.
ובשד"ח מערכת מ' כלל ק"כ האריך שבעינן מעת לעת אמנם בגשר החיים פכ"א הערה 1 כתב שיש להקל כיון שהוי מילתא דרבנן.
העולה
שלושה ימים ראשונים לא עושה מלאכה גם אם יש לו חובות וכו'.
לאחר שלושה ימים אפי' לא מעת לעת יכול לעשות מלאכה בצינעא.
אבל תבא מארה לשכניו ומכיריו שלא עוזרים לו