שאלה
עוזרת שמגיעה בכל יום לנקות את הבית באופן קבוע, האם מותר שתבוא לעבודה גם בתשעה באב לנקות אחרי חצות?
תשובה
המנהג שלאחר חצות עשות מלאכה, הינך יכול להביא עוזרת שתשטוף את הבית (אמנם לעוזרת ראוי להחמיר שלא לעבוד).
מקורות
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' י' "מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב, עושין; במקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין; ובכל מקום ת"ח בטלים, וכל הרוצה לעשות עצמו תלמיד חכם לענין זה עושה; ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות, מותר ע"י אינו יהודי, אפילו בביתו; ופרקמטיא להרויח ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אסור; ובמקום שנהגו לעשות, מותר אלא שממעט שאפילו משנכנס אב ממעטין מלישא וליתן. הגה: ולא נהגו באיסור מלאכה כי אם עד חצות (מנהגים). ונהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה שיהוי קצת, אפילו מעשה הדיוט; אבל דבר שאין בה שיהוי, כגון הדלקת נרות או קשירה וכדומה, מותרת. ולחלוב הפרות טוב לעשות על ידי אינו יהודי, אם אפשר באינו יהודי".
כתב המשנ"ב ס"ק כ"ג "אין עושין – כדי שלא יסיחו דעתם מהאבלות ומטעם זה גם בלילה אסור במלאכה דהא גם בלילה מחוייב להתאבל מיהו כל מלאכה שאין בה שיהוי שרי דאין מסיח דעתו בכך".
וכתב הביאור הלכה "במקום שנהגו שלא לעשות וכו' – וכהיום מנהג כל ישראל בכל מקום שלא לעשות [מטה יהודא] וכונתו הוא רק עד חצות כדלקמיה בהג"ה".
וכתב הכה"ח ס"ק צ"ז "ומנהג כל ישראל בכל מקום ששמענו שמעם שלא לעשות. בית יוסף, מטה יהודה. ומשמע מסתמיות דבריהם דכל היום נוהגים לאסור. אמנם בדרכי משה אות ט' כתב וז"ל ובמנהגים שלנו כתוב ואסור במלאכה עד חצות עכ"ל. והביאו בהגה לקמן בסעיף זה. וכן כתב הלבוש. וכן כתב חיי אדם כלל קל"ה אות ט"ו, אלא שכתב ומכל מקום ראוי לכל ירא שמים להחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה כל היום כדי שלא יסיח דעתו מהאבילות. וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן קכ"ד אות ט"ו".
וכתב בס"ק ק"ה "וכן בפרקמטיא לא נהגו איסור כי אם עד חצות. לבוש, חיי אדם כלל קל"ה אות ט"ו, דרך החיים אות א', קיצור שלחן ערוך סימן קכ"ד אות ט"ו. ומכל מקום לא ימשוך בעסקיו כדי שלא יסיח דעתו מהאבילות. מגן אברהם ס"ק כ"ז, חיי אדם שם, דרך החיים שם. אבל מי שהוא ירא שמים יש לו להחמיר כל היום בין במלאכה בין במשא ומתן שלא יסיח דעתו מהאבילות. קיצור שלחן ערוך שם".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פרק כ"ו סעי' לח "נוהגים שלא לעשות כל מלאכה בלילה וביום. ואיזה מלאכה אסורה? כל מלאכה שיש בעשייתה שיהוי קצת אפילו אינה מעשה אומן. אבל הדלקת חשמל, נסיעה באוטו, קשירה וכיוצא בהם מותרים, שאין בעשייתם הסחת דעת מהאבלות. ואחר הצהריים עושין את כל המלאכות. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות".
ב
וכתב עוד הבה"ל "ע"י עכו"ם אפילו בביתו – עיין בספר הנ"ל דדוקא אם נותן לו קודם ט"ב. ולדעתי צ"ע כיון דליכא היסח הדעת עי"ז כמו שכתב הגר"א. ולענין כתיבה בא"ר בשם שכנה"ג להקל והמטה יהודא דעתו דלענין כתיבה הוא כמו בחוה"מ ע"ש" אמנם ליהודי אינו רואה סימן ברכה כמבואר בשו"ע סעי' כד
ג
כתב ערוך השולחן סעי' כ"א "ובמדינתינו המנהג עד חצות היום שלא לעשות מלאכה והאמת שעכשיו המנהג רק עד אחר אמירת הקינות והיה מהראוי להאריך בהם עד חצות אך א"א להנהיג כן מפני דוחק הפרנסה אך כיון שנהגו כן אין איסור בדבר כיון דת"ב תלוי במנהג וכו' וכל זה הוא במלאכה מרובה שיש בה שיהוי קצת אפילו מעשה הדיוט אבל דבר שאין בה שיהוי כגון הדלקת נרות וקשירה וכדומה לית לן בה אפילו קודם חצות וכן אין מציעין המטות קודם חצות ואין מכבדין הבית בט"ב ".
כתב השו"ע סי' תקנ"ט סעי' י' "נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה עד אחר חצות".
וביאר הבה"ל ד"ה עד לאחר "עד לאחר חצות – כדי שיהא יושב ושומם באבילות של ירושלים להתעסק ולהתאונן בנהי וקינות ולא בדברים אחרים המשמחים ומסיחים מן האבילות [לבוש]".
וכתב הברכי יוסף סימן תקנט סעי' ח' "שוב ראיתי בספר הכונות להאר"י זצ"ל (דף פט ע"ג) שהביא המנהג ונתן טעם למנהג כמשז"ל (איכ"ר ד, יד) דכשישראל ראו דבט' באב בערב הציתו אש בהיכל אמרו מזמור, ששפך חמתו על עצים ואבנים ושמחו שמחה גדולה, דאי לאו הכי לא היה ח"ו תקומה, ואז קבלו נחמה, המנהג הוא טוב ונכון. והאריך עוד. וכתב מהרח"ו שם, דנראה לו ששמע טעם אחר מהרב זצ"ל, כי במנחת ט' באב נולד המשיח הנקרא מנחם כמשז"ל (ראה איכ"ר א, נא), עש"ב. ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו".וכן כתב במורה באצבע אות רל"ז. והביאו הכה"ח ס"ק ע"ו כלומר שהבעיה שזה מביא לידי שמחה. אמנם מערוך השולחן משמע שלאחר חצות מותר כשאר מלאכות.
[וראה בבית יוסף סימן תקנד "אך מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב וזקנים הראשונים הנהיגו זה ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה (פתיחה לאסתר רבה אות יא ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד) כי המשיח נולד ביום תשעה באב וצריך לעשות זכר לגואל ולמנחם כדי שלא יתיאשו מן הגאולה וזה דוקא לנשים לפי שהן חלושות מלהאמין בנחמות מפני שאינן יודעות ספר לפיכך צריכות חיזוק עד כאן ואני אומר כי המנהג ההוא נשתקע ולא נאמר וכל הבא להקל בדבר בין איש בין אשה כופין אותו שלא יעבור על דברי חכמים"]
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פרק כ"ו סעי' מ"ד "נהגו הנשים לנקות את הדירה אחרי חצי היום ויש מקור למנהג זה להביא אמונה בגאולה".
העולה
המנהג שלאחר חצות עשות מלאכה, הינך יכול להביא עוזרת שתשטוף את הבית (אמנם לעוזרת ראוי להחמיר שלא לעבוד).