שאלה
תינוק בן 10 חודשים שאוכל רק מאמו (מניקה אותו) – מה דין אמו לגבי הצום תשעה באב?
תשובה
אם לא מניקה בפועל צריכה לצום רגיל
ואם מניקה מתחילה לצום עד שתרגיש חולשה מיוחדת – כגון צרבת חזקה.
אם מניקה באופן מלא אם תרגיש חיסרון חלב צריכה לשבור.
מקורות
כתב הב"י בסי' תקנ"ד "וגרסינן בפרק מקום שנהגו (נד:) עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות וכו' ובין השמשות שלו אסור. וכתב הרב המגיד בפרק ה' מהלכות תענית (ה"י) שנראה לו לדקדק שעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלשה צומות אחרים שלא החמירו עליהן אלא בתשעה באב בלבד וכן כתב הרשב"א בתשובה וכתב עוד ואף על פי כן ראוי לעוברות ומניקות שלא להקל כל כך ואם תאכלנה שלא להתענג במאכל ובמשתה אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד והכי איתא בירושלמי (תענית פ"א ה"ה) וכתבו הגהות מיימון בפרק ג' (דפו' קושטא ה"ח) וכן כתב הרמב"ם בפרק ג' (ה"ה) ומשמע מדברי הגהות מיימון (פ"ה אות א) דלא שרי לאכול עוברות ומניקות בשלשה צומות אחרים אלא אם כן היו מצטערות אבל רבינו ירוחם כתב בנתיב כ"ז (ח"א רכז ע"ג) בשם הגאונים מעוברת אסורה להתענות זולתי בתשעה באב ויום הכפורים משום צער הולד עד כאן".
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' ה' "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור וכו', ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד". וכן כתב הרמ"א סי' תק"נ סעי' א'. וביאר עטרת צבי ס"ק ג' "ומשלימות. הואיל דהוכפל בו צרות מחמירין בו יותר משאר צומות".
וכתב השו"ע בסי' תרי"ז סעי' א' "עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים" וכתב הבה"ל ד"ה עוברות "ואם יש להמניקה ילד חולה ומסוכן ואינו רוצה לינק כ"א ממנה ואם תתענה סכנה הוא להילד אינה מתענה אפילו ביוהכ"פ [בה"ט בסימן תרי"ח בשם תשובת דבר שמואל]".
וע"כ אם מניקה באופן מלא – מתחילה לצום אם היא מרגישה חיסרון חלב או חולשה צריכה לשבור את הצום (ברכ"י ס"ק ה') (וה"ה אם יש חשש שלא תוכל להניק אחרי זה ראה כה"ח תקנ"ד ס"ק ל"ב).
ב
וכתב ערוך השולחן סי' תקנ"ד סעי' ז' "וכן כל מי שאינו יכול להתענות ואפילו בט' באב אם הן חלושות שקרוב שיפלו לחולי אף בלא סכנה אין להן להתענות וזה הוא ההפרש בין ט' באב ליוה"כ וכו' כללו של דבר כל שהוא בגדר חולה אינו מתענה בט"ב וכל שאינו בגדר חולה מתענה וסתם עוברות ומיניקות מתענות אא"כ חלושות וקרובות לחולי וקטנים אינם מתענים כלל בט"ב אפילו תענית שעות". כדין חולה שאין בו סכנה.
מניקה
כתב המשנ"ב בס"ק ג' "ומסתברא דעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד כדקי"ל לענין ווסתות ומ"מ אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הו"ל בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל [מור וקציעה עיין שם]". וכ"כ הכה"ח בס"ק ה', ולכאורה לפ"ז ניתן להוכיח מסי' קפ"ט בב"י סעי' ל"ג שמניקה זה כל זמן שהיא מניקה עד שתגמול את בנה ולא כל הכ"ד חודש. וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פכ"ד סעי' ל"ה *שמניקה נקראת כל זמן שמניקה ממש ולא כל עשרים וארבע חודש
העולה
אם לא מניקה בפועל צריכה לצום רגיל
ואם מניקה מתחילה לצום עד שתרגיש חולשה מיוחדת – כגון צרבת חזקה.
אם מניקה באופן מלא אם תרגיש חיסרון חלב צריכה לשבור.