שאלה
האם אפשר לצרף כמה סוגי בצקים לעניין הפרשת חלה?
תשובה
בצקים שמקפיד עליהם מלחברם יחד ואין בהם שיעור חלה בכל אחד לא מפרישים מאחד על השני. –אבל אם יש בהם שיעור חלה מפרישים מאחד על השני ולא צריך שיגעו. אלא מספיק שמוניחים יחד
ואם לא מקפיד עליהם ואין בכל אחד שיעור חלה יחברם בנגיעה ויפריש עליהם חלה
ניתן להפריש מעיסה על חלה.
מקורות
כתב השו"ע סי' שכ"ד סעי' ב' "חמשת מיני תבואה מצטרפין, שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן, מצטרפין. בד"א, כשערבן קמח. אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר: החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, והכוסמין מצטרפין עם כל אחד ואחד. השעורים מצטרפים עם הכל חוץ מעם החטים. שיפון מצטרף עם שעורים וכוסמין, ולא עם שבולת שועל וחטים. שבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמים, ולא עם חטים ושיפון. ולהרמב"ם, כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפים. ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור, ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו. כיצד, אין מפרישין חטים על שום אחד מהם, ולא משום אחד מהם עליהם. וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה, וכן שבולת שועל ושעורים מפרישים מזה על זה. הגה: עירב קב מעיסה עם קב אחר מעיסה שאינו מינו, וחלקו אח"כ והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים. אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר על דעת לחלקו (וחלקם) והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, פטור (טור)".
כתב השו"ע ביו"ד סי' שכ"ה סעי' א' "שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו, מצטרפים, אם הם ממין הראוי להצטרף, כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד. ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז, אינם מצטרפים. הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי, דהיינו שיהא כל ככר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי (טור). ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן".
ב
כתב השו"ע סעי' ב' "אם יש בכל עיסה כשיעור, ורוצה להפריש מזו על זו, אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו".
וכתב הש"ך ס"ק ו' "ונראה דבב' עיסות אחת יש בה כשיעור ואחת אין בה כשיעור דינן כב' עיסות שיש בכל א' מהן כשיעור דאפילו נגיעה לא בעי אלא שיהו סמוכות ומפריש מן העיסה שיש בה כשיעור שיעור חלה וגם מפריש עוד ממנה אחד ממ"ח על העיסה שאין בה כשיעור ולא צריך צירוף סל וכיסוי וכדלעיל סי' שכ"ד (סי"א), ב"ח". וראה בבית מאיר שם. וכדברי הש"ך כתב ערוך השולחן סעי' ו'.
ג
כתב השו"ע סי' שכ"ו סעי' א' "שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו, אם היו של שנים, אפילו הם ממין אחד, פטורים מן החלה, שסתם שנים מקפידים. ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות. (ותלמידים הלומדים לפני רב, סתמא אינם מקפידים) (מרדכי פרק כל הבשר), היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד. ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי' היו מין אחד אין מצטרפות. ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף. הגה: וה"ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה. וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד".
כתב הש"ך ס"ק ג' "אבל אם יש בהן שיעור. אף על פי שאחד פת קיבר והב' פת נאה או שיש בא' כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נגיעה ונשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם וכדלעיל ס"ס שכ"ה".
כתב ערוך השולחן סעי' ז' "וכתב רבינו הרמ"א על הדין שנתבאר וז"ל וכל זה כשאין שיעור בכל אחת אבל אם יש בהם שיעור מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד עכ"ל ויראה לי דלא קאי זה רק על מין שוה אלא שאחד משונה מהשני כגון שזה קיבר וזה נקי או בשארי הפרישים אבל בשני מינים אין מפרישין מזו על זו וי"א דהא דמפריש מאחת על חבירתה דווקא כשיש נגיעה ונשיכה מזו לזו [ט"ז סק"א] ואף שנתבאר בסי' שכ"ה דכשיש שיעור בכל אחת א"צ כלום זהו בשוין לגמרי אבל במשונות צריך וי"א דגם בזה א"צ [לבוש ונקה"כ] ונראה עיקר כדיעה ראשונה ויראה לי דכל הדינים שנתבארו כאן בנשוך ה"ה בצירוף סל דחד דינא אית להו וכמ"ש בסי' שכ"ה וזה שמצריך של אדם אחד ולא של שני בני אדם זהו כשאחד מפריש בלא דעת השני אבל אם שניהם רוצים מפריש אחת על שתיהן".
ד
כתב השו"ע סי' שכ"ד סעי' י"ב "מי שנתערב לו פת שהפריש ממנו חלה עם פת שלא הופרש ממנו, אם יש לו קמח יעשה עיסה מחמש רבעים ויצרפנה עם הככרות בכלי, ויפריש ממנה על אותם ככרות שנתערבו".
העולה
בצקים שמקפיד עליהם מלחברם יחד ואין בהם שיעור חלה בכל אחד לא מפרישים מאחד על השני. –אבל אם יש בהם שיעור חלה מפרישים מאחד על השני ולא צריך שיגעו. אלא מספיק שמוניחים יחד
ואם לא מקפיד עליהם ואין בכל אחד שיעור חלה יחברם בנגיעה ויפריש עליהם חלה
ניתן להפריש מעיסה על חלה.