שהחיינו בחופה

שאלה

חתן האם מברך ברכת שהחיינו בחופה?

תשובה

האשכנזים לא נהגו לברך שהחיינו בחופה והספרדים נהגו לברך על טלית או בגד חדש ששמח בו.
אשכנזי שרוצה לברך על בגד וכדו' יכול וכך יצא ידי כל הדעות.

מקורות

כתב הרמ"א יו"ד סי' כ"ח סעי' ב' "מי ששחט פעם הראשון, מברך שהחיינו על הכיסוי אבל לא על השחיטה, דמזיק לבריה". וכתב הש"ך בס"ק ה' "וצ"ע דהא גבי ציצית קי"ל דאין מברך שהחיינו אלא א"כ קנה בגד חדש מטעם דקנה כלים חדשים כמו שנתבאר בא"ח סי' רכ"ג אבל בעושה ציצית בבגד ישן אינו מברך שהחיינו כמ"ש הבעל העיטור ומהר"י אבוהב וד"מ בא"ח סימן כ"ב וכ"כ בש"ע ובלבוש שם והכי משמע נמי בתוס' פ' לולב וערבה (דף מ"ו ע"א) ד"ה העושה סוכה שכתבו הטעם דאין מברכין שהחיינו אציצית ותפילין משום דלא תקנו שהחיינו אלא אמצוה שיש בה שמחה, וכו' והכי משמע נמי ממ"ש הר"ן שם הטעם דלא מברכין שהחיינו אתפילין משום דלאו מזמן לזמן קאתי וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' קכ"ו א"כ כ"ש כסוי ועוד נראה דאפילו להרמב"ם פי"א מהלכות ברכות דמברכין שהחיינו אציצית ותפילין היינו מטעמא דכתב שם מפני שהם מצות שהם קנין לו משא"כ בכסוי ומצאתי ברוקח סימן שע"א שכתב בשם ריב"ק משפירא כל מצוה שעל האדם לעשות ולא עשאה ומתחנך לכתחלה צריך לברך שהחיינו והביא ראיה מדאמרינן במנחות (דף ע"ה) היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו שנתחנך לעבודת הזמן עכ"ל ואפשר ע"ז סמכו לברך בכסוי אבל צ"ע לפ"ז אמאי לא מברכין בציצית ותפילין ושאר מצות שמתחנכים בהו וכן אין מברכין שהחיינו על קדושי אשה או נשואיה כמ"ש מהרי"ק שורש קכ"ח וכן על מזוזה כדלקמן ר"ס רפ"ט אלא ע"כ ס"ל דאפילו במצוה שמתחנכים בה אין מברכין שהחיינו כל שאין זמנה קבוע וכדעת התוס' והר"ן והרשב"א הנ"ל ומפרשי' ההיא דמקריב מנחות כמ"ש התוס' והרשב"א בחדושיו פ' כיצד מברכין דהיו כ"ד משמורות ואין מתחדשות יותר מב' פעמים בשנה וכיון שיש להן זמן קבוע מברך שהחיינו עכ"ל הא לאו הכי לא וא"כ ה"ה בכסוי וצ"ע", כלומר ישנם ג' שיטות דעת הרמב"ם שעל כל מצווה שמקיימה בפעם הראשונה מברך שהחיינו דעת התוס' שמברכים דווקא על מצווה שיש עמה שמחה ודעת הר"ן שמברכים על מצווה שבאה מזמן לזמן וכדברי הר"ן נקט הש"ך.
כתב השו"ע סי' כ"ב סעי' א' "קנה טלית ועשה בו ציצית, מברך שהחיינו, דלא גרע מכלים חדשים. הגה: ואם לא בירך בשעת עשייה, מברך בשעת עטוף ראשון". וביאר בב"י דהיינו דווקא בטלית שזה בגד חדש.
אמנם כתב בביאור הגר"א שם "תוספתא פ' בתרא דברכות העושה ציצית לעצמו אומר ברוך שהגיענו אלא דשם תניא גם העושה תפלין לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכ"כ הרמב"ם פי"א מה' ברכות כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומגילה ונ"ח וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפלין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתו שהחיינו וכו' אבל בהג"ה סי' כ"ח ס"ב כ' כדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הן עיקר דהוכחת תוס' אין מוכרח כנ"ל וכ"ש לדחות מה שמפורש בתוספתא להדיא", כלומר שפסק כדברי הרמב"ם שגם על מצווה מברכים. וכן כתב הט"ז שם ס"ק א'.
כתב המשנ"ב ס"ק ב' "דלא גרע וכו' – אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד שהיה לו מכבר אף שלא היה בו ציצית מעולם אין צריך לברך שהחיינו וה"ה אם עשה תפילין לעצמו אינו מברך שהחיינו ועיין בבה"ל".
כתב הבה"ל ד"ה קנה וכו' "עיין במ"ב סק"ב ועיין בב"י דכל זה הוא דעת בעל העיטור. ודע דאף דלכתחלה בודאי יש לנהוג כן אחרי דדעת השו"ע ועוד כמה וכמה מהאחרונים דפסקו כן כהעיטור מ"מ לאו מילתא דפסיקתא הוא דהע"ת והט"ז פסקו כהרמב"ם והביאם הא"ר והגר"א בביאוריו פוסק ג"כ כהרמב"ם דצריך לברך שהחיינו גם על תפילין מחדש [וכ"ז אם עשה אותם בעצמו אבל אם קנה התפילין מהסופר וכן לענין הציצית אם הטילם אחר בבגדו משמע מהגר"א שם דאף לדעת הרמב"ם אין צריך לברך שהחיינו אם לא שקנה עתה הטלית מחדש דצריך לברך מחמת כלים חדשים] ע"כ מהנכון שיכניס עצמו להתחייב שהחיינו מצד אחר ויכוין לפטור גם את זה בפרט אם הוא לובש עתה התפילין פעם ראשונה בימי חייו בודאי יראה לעשות עצה זו דיש פוסקים שסוברים דעל כל מצוה שאדם עושה פעם ראשונה בימי חייו יברך שהחיינו. עיין בת"ש ביו"ד בסימן כ"ח ובפמ"ג שם ובא"ר בסי' זה. ומהגר"א בסימן זה משמע שאינו סובר כהרוקח בזה".
וכ"כ הכה"ח בס"ק ב' "מיהו טוב ללבוש בגד חדש ולברך עליו שהחיינו ולפטור את התפילין כדי לצאת אליבא דכולי עלמא, וכן כתב מסגרת זהב על קיצור השלחן ערוך סימן יו"ד אות ז'. ויברך תחלה על בגד חדש כשהתפילין לפניו וילבש אותו הבגד ואחר כך יברך על התפילין וילבש אותו דהכא אי אפשר בענין אחר כדי שיהא עובר לעשייתן".
ב
לפי המבואר לדעת הרמב"ם והתוס' יש לברך בעת הנישואין שהחיינו, וכתב הפת"ש אבה"ע סי' ס"ג ס"ק ד' "מברך. בס' מחזיק ברכה להגאון חיד"א ז"ל בא"ח סי' רכ"ג ס"ה הביא בשם ס' מור וקציעה על האשה אם הגונה היא וחביבה לו יברך שהחיינו. וכ' עליו ולי יראה דיברך בלא שם ומלכות ע"ש וע' בש"ך יו"ד סי' כ"ח סק"ה הביא בשם מהרי"ק שורש קכ"ח דאין מברך זמן על קידושי אשה ונשואיה ע"ש". וכתב הכה"ח סי' רכ"ג ס"ק כ"ה ". ועיין בסה"ק חקי חיים דרוש ב' לנשואין שכתבנו שם דגם אבי החתן ואבי הכלה יש להם לברך משום דמקיימי פסוק קחו נשים לבניכם וכו', אלא דאם אפשר יש לברך שהחיינו החתן והכלה ואבי החתן ואבי הכלה על בגד חדש או פרי חדש ולפטור הנשואין ואם אי אפשר יברכו בלא שם ומלכות יעו"ש".
בספר שער המפקד, נהר פקוד, דף ב ע"א, (הובאו דבריו באוצר הפוסקים, סי' סב, סעי' א, אות יב) כתב וז"ל "לנבוני דבר ויראי אלוקים במצרים, שעושין לחתן טלית חדשה, ובשעת החופה, שנותנים אותה בראש הכלה, ומברך עליו שהחיינו… ופוטר ברכת שהחיינו אשר ראוי בחופה להיות על מצות פריה ורביה". וכתב מרן הרב שיכוון גם על הדירה ועל הכלים וכלתו, (דעת הגרש"ז הליכות שלמה כ"ג סעי' י"ג כתב שבעת קביעת המזוזה יברך ויכוון על דירה ורהיטים ואם לא בירך אז יברך כל זמן שהשמחה נמשכת).
כתב בשו"ת חתם סופר ח"א (אורח חיים) סימן נה "במהרי"ק שרש קכ"ח ענף ב' כ' שצריך ישוב המנהג שלא לברך שהחיינו על קידושי אשה ונישואין והניח דבר בלא טעם, ובשמלה חדשה סי' כ"ח [תבו"ש סק"ד] כ' הטעם כמ"ש אבודרהם כל מצוה דתלוי בדעת אחרים אין מברכין וה"נ אולי לא יאבו ויתבטלו הקידושין והנישואין, ולא נלע"ד" ועיי"ש שהביא ראיות וכתב עוד "ואולי י"ל כשמ"ח ולא מטעמי', כי אנו מברכים להקב"ה שהגיענו לזמן הזה לקנות כלי חדש זה או להנות מפרי חדש ומכ"ש בקדושת זמן עצמו כרגלים וכדומה והכל תלוי בהקב"ה עצמו הוא יעץ ומי יפיר, אבל דבר התלוי בבחירת וחפץ האדם ואין הקדוש ברוך הוא משנה בחירתו של אדם ואילו לא רצה הזוג הזה להזדווג זע"ז לא הי' ממעשי שמים לכופם לכך, ואין לנו עסק בנסתרות דארבעים יום קודם יצירת הולד [סוטה ב' ע"א] והאר"י ז"ל פי' בו פירוש אחר נכון אין כאן מקומו, מ"מ כיון שלא נגמר ע"י הקדוש ברוך הוא לבדו אין לברך עליו, ולא דמי למקבל מתנה מחבירו שהתם כיון שהקב"ה גזר עליו לזכות לחפץ זה בזמן הזה אילו לא רצה זה לתנו לו הי' הקדוש ברוך הוא מזמין לו חפץ כזה ממקום אחר והוה כולו בידי שמים, משא"כ קידושין ונישואין אף על גב דביד הקדוש ברוך הוא להזמין לו שום אשה אחרת מ"מ אין לברך שהחיינו על זיווג גוף זה כנלע"ד". וכתב באר אליהו שהטעם כיון שהמצווה נגמרת רק לאחר הפריה ורביה.
העולה
האשכנזים לא נהגו לברך שהחיינו בחופה והספרדים נהגו לברך על טלית או בגד חדש ששמח בו.
אשכנזי שרוצה לברך על בגד וכדו' יכול וכך יצא ידי כל הדעות