סוכה שיש לה שני דפנות

שאלה

סוכה העשויה כמבוי המפולש כך שלמעשה יש לה שני דפנות המקבילות זו לזו – איך ניתן להכשירה?

תשובה

סוכה שיש לה שני דפנות כמין ר' – יקח קנה בעובי טפח ומשהו ויעמיד בתוך שלוש טפחים ועל עוד ארבע טפחים יעשה צורת הפתח, ובדיעבד ניתן לסמוך על הסכך.
וכשרים הדפנות אפי' יש בהם הרבה פרוץ ובלבד שאין פרוץ עשר אמות ואם יש יש לעשות צורת הפתח ולכתחילה עדיף שלא יהיה בהם פרוץ יותר מג' טפחים.
סוכה ששני הדפנות הם מקבילות אחת לשניה – יש לעשות דופן ארבעה טפחים ומשהו ולהקריב לתוך שלושה טפחים לאחת משני הדפננות כך ישנם ג' דפנות ויעשה צורת הפתח על הג' טפחים אלו ואין זה משנה אם הסוכה גדולה או קטנה.

מקורות

כתב השו"ע סי' תר"ל סעי' ב' "דפנות הסוכה, אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם; עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות מג' לאחד מהדפנות, ויעמיד קנה (כנגד הכותל) (טור) כנגד אותו טפח, ויעשה לה צורת פתח שיעמיד קנה עליו ועל הטפח, וכשרה אף על פי שהקנה שעל גביהן אינו נוגע בהן. הגה: ואם הטפח והדופן מגיע לסכך, אין צריך קנה על גביהן ומה שנהגו בצורת הפתח עגולה הוא לנוי בעלמא".
כתב המשנ"ב ס"ק ו' "כדי להבין היטיב אקדים לכאן כמה עקרים להלכה זו א) דשיעור סוכה הוא שתהא מחזקת ז' על ז' טפחים לפחות כדלקמן בסימן תרל"ד. ב) דילפינן בגמרא מקראי דלא קרוי סוכה ע"י הסכך לבד אא"כ יש לה ג' דפנות והלכה למשה מסיני דאחת מן הדפנות סגי בטפח אחת. ג) דמ"מ בעינן שיהיה נראה כדופן דהיינו אם יש לו שתי דפנות סמוכות זו אצל זו כמין ד יקח דף שיש ברחבו טפח מרווח דהיינו טפח ומשהו ויעמידו בריחוק מקום פחות מג"ט לאחד משתי הדפנות וכל פחות מן ג' טפחים כלבוד דמי ונמצא שיש כאן ד"ט והוא רוב דופן מהכשר סוכה שהוא ז"ט כנ"ל וכדי להשלים שיעור כל הדופן יעשה עוד צורת הפתח דהיינו שיעמוד קנה כנגד אותו טפח וירחיקו ממנו עד סוף הכותל שכנגדו שמחזיק שבעה טפחים ומניח קנה מן הטפח עד הקנה שכנגדו למעלה על גביהן או אפילו למעלה מהן ואינו נוגע בהן רק שיהיה כנגדן כמבואר לעיל בדיני צורת הפתח בסי' שס"ב ונמצא שיש כאן דופן שלם של ז' טפחים".
וכתב המשנ"ב ס"ק י' "ויעשה לה צוה"פ וכו' – כדי להשלים שיעור הכותל ועיין בב"ח שכתב דזה הוא מדרבנן אבל הטפח מרווח שאמרנו מתחלה הוא מדאורייתא".
וכתב בס"ק י"ג "א"צ קנה ע"ג – דהסכך גופא יחשב כקנה ע"ג ועיין במ"א שהקשה על זה מירושלמי ודעתו דראוי להחמיר משום דאינו נעשה הסכך לכך אבל האחרונים יישבו קושיתו וע"כ הסומך על רמ"א לא הפסיד". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ג.
ב
ובסעי' ה' כתב "כשהכשירו בשתי דפנות העשויות כמין ג"ם בטפח וצורת פתח, אפילו אם יש בשתי הדפנות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד, כשרה ( רק שלא יהיו הפתחים בקרנות, כי המחיצות צריכין להיות מחוברים כמין ג"ם) (ר"ן); ובלבד שלא יהא בהם פירצה יתירה על י' אמות; ואם יש בה צורת פתח, אפילו ביותר מעשר. ולהרמב"ם, אפילו יש לה צורת פתח, אם יש לה פירצה יותר מעשר, פסולה אלא א"כ עומד מרובה על הפרוץ. הגה : ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו); ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות, מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)".
כתב המשנ"ב ס"ק כ"ב "כל הפרוץ יהיה מרובה וכו' – ר"ל ע"י הפירצות שיש בשתי הדפנות עם שתי הדפנות הפרוצות יחד יהיה הפרוץ מרובה על העומד אבל אם באותן שתי הדפנות השלימות פרוץ שבהן מרובה על העומד שבהן אסור. ודוקא אם הפרצות הם יותר משלשה טפחים אבל אם הם פחות משלשה טפחים כלבוד דמי והוי כסתום ואין שם פירצה עליה ועיין במ"א ריש הסימן שדעתו דדוקא אם עושה הסוכה מארבעה דפנות אבל אם עושה משלשה דפנות לא מהני מדרבנן ע"י לבוד".
ובס"ק כ"ח "לעשות מחיצות שלמות – ר"ל שלא ע"י עצות של לבוד וצוה"פ ובהלכות של ר' יצחק גיאות ראיתי שכתב ג"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד".
כתב הכה"ח בס"ק מ"ב "דעכשיו פתח מקרי ואין שם פירצה עליה. משנה ברורה אות כ"ז. ודע דלדיעה זו אפילו אם הפרוץ מרובה כל כך עד שאפילו אם נחשוב את מקום צורת הפתח לעומד יהיה הפרוץ מרובה עליה גם כן כשר, דהרי כתבו הפוסקים דאין חילוק בצורת הפתח בין עשר ליותר מעשר. משנה ברורה בשער הציון אות כ"ה".
ג
כתב השו"ע סי' תר"ל סעי' ג' "היו לה שני דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות, וכשרה; וגם בזה צריך לעשות צורת פתח, שיתן קנה מהפס על הדופן האחד; וי"א שאין זה צריך צורת פתח. הגה: אבל אם איכא דופן ז' בלא לבוד, א"צ כאן צורת הפתח עד סוף הכותל, הואיל ואיכא דופן ז' שהוא שיעור הכשר סוכה; וכל שכן שאין צריכים צורת הפתח כשהדופן שלימה; ומה שנהגו בצורת הפתח כשיש לה דפנות שלימות, אינו אלא לנוי בעלמא".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "עושה דופן וכו' – ומה דלמעלה די בטפח דהתם השתי דפנות סמוכות להדדי וע"כ די בשלישי בטפח בעלמא משא"כ בזה דהם רחוקים זה מזה ע"כ צריך לעשות דופן של ד' טפחים ומשהו ולהעמידו בפחות מג' סמוך לדופן אחד דהוי כלבוד ונחשב כאלו היה דופן שלם של ז' טפחים סמוך לדופן וממילא גם בזה יש שתי דפנות סמוכות להדדי כמו למעלה".
ובס"ק ט"ו כתב "וגם בזה צריך לעשות צו"פ וכו' – עיין במ"א שמסתפק אולי דוקא בסוכה קטנה כשר אבל בסוכה גדולה שהשלישית רחוקה ממנה הרבה לא מהני אפי' ע"י צורת הפתח אבל הרבה אחרונים הסכימו דאין לחלק בזה".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט "ועיין מגן אברהם ס"ק ג' שכתב דאפשר דדוקא בסוכה קטנה כשר, אבל בסוכה גדולה שהשלישית רחוקה ממנה יותר מג' פסול, והניח בצ"ע יעו"ש. אבל האליה רבה אות ד' כתב דאפילו רחוק יותר כשר, ועוד דבגמרא מדמה לה בזה למחיצות כמין ג"ם בסעיף דלעיל דשם ודאי כשר יותר, וכן משמעות הפוסקים ודלא כמגן אברהם עכ"ל. וכן הוא דעת נתיב חיים דאפילו השלישית רחוקה ממנה הרבה כשר. וכן כתב המאמר מרדכי אות ב' דהמעיין בחידושי הרשב"א סוף דף ט"ז יראה דאין ספק בזה דהא נקיט בפשיטות דההיא דפס ארבעה מיירי בסוכה גדולה, וכתב והכי מסתבר וכן הוא משמעות לשון הפוסקים יעו"ש. וכן כתב החמד משה אות ב' על דברי מגן אברהם הנזכר דאי אפשר לומר כן ומסתברא דעד עשר אמות נמי כשירה דנידון כפתח יעו"ש. וכן האשל אברהם אות ג' ומחצית השקל ובית מאיר תמהו על דברי מגן אברהם הנז' יעו"ש. וכן בסידור בית השואבה אות כ"ד כתב להוכיח מלקמן סעיף ה' דכל שהעומד מרובה על הפרוץ אפילו שאין לה צורת הפתח כשירה ואם יש לה צורת הפתח עד עשר אמות כשירה יעו"ש. והגם דהיד אפרים מסכים לדברי המגן אברהם, מכל מקום אנן קיימא לן כהסכמת רוב הפוסקים כנודע, ובפרט דגם המגן אברהם עצמו לא החליט לפסול כי אם הניח בצ"ע".
ובס"ק ט"ז כתב המשנ"ב "וי"א שאין זה צריך צורת הפתח – דלא דמי לס"ב ששם התיקון בפס רחב טפח שהתיקון הוא גרוע ע"כ צריך צוה"פ להשלים השיעור משא"כ כאן שיש תיקון טוב בפס ד' ע"כ ס"ל דאין צריך צוה"פ וכתבו האחרונים דיש להחמיר כסברא הראשונה".
ד
ובסעי' ד' כתב השו"ע "במה דברים אמורים, בעושה סוכתו במקום שאין דופן אמצעי כנגדה; אבל העושה סוכתו באמצע החצר, רחוק מדפנות החצר, אף על פי שאין לה אלא שתי דפנות זו כנגד זו, די לה בתיקון המתיר כשתי דפנות העשויות כמין גם".
כתב המשנ"ב ס"ק (כא) "די לה בתיקון המתיר וכו' – דהיינו שיעמיד הטפח מרווח בפחות מג"ט סמוך לדופן והיינו לצד שהוא כנגד פתח החצר ולא לצד שהוא כנגד דופן החצר". וכתב הכה"ח ס"ק ל"ו "ולי נראה דאדרבא משום דנראה קצת כסתום לדעת המחבר משום הכי די בטפח ומשהו, ואם כן צריך לעשות שם המחיצה".
ובס"ק כ' כתב המשנ"ב "באמצע החצר וכו' – מקור דין זה הוא מהר"ן ועיין במ"א שחולק ע"ז ודעתו דאין להתיר להר"ן אלא כששתי דפנות זו כנגד זו של הסוכה הם עצמם דפנות החצר דבהא מהני דופן אמצעי של החצר אף על פי שאינה דופן לסוכה (כגון שחציו של הסוכה לצד דופן האמצעי אינה מסוכך כלל) שלא תהא נידונית כסוכה העשויה כמבוי אבל לא כשהיא עומדת באמצע החצר".
וכתב בשער הציון סימן תרל ס"ק טו "אף שכמה אחרונים ישבו קושית המגן אברהם על הבית יוסף (עיין במאמר מרדכי ובגדי ישע וחמד משה, וכן משמע בביאור הגר"א שאינו חושש לקושית המגן אברהם), מכל מקום למעשה נראה דאין להתיר באמצע החצר בודאי, דאפילו באופן שצייר המגן אברהם דברי הר"ן דקאי על מבוי המסכך ובאופן שציירו התוספות, גם כן צריך עיון על המחבר איך העתיק דברי הר"ן לדינא, דהלא לפי מה שהעתיק בסעיף ז סכך על גבי מבוי שיש לו לחי וכו' מוכח דסבירא לה כפירוש הרמב"ם והרא"ש דהגמרא מיירי במבוי מפולש, אם כן אין שום מקור לדברי הר"ן לדינא, דעל כרחו אנו צריכין לתרץ דמה שאמר הגמרא דאילו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק היינו, דסבירא לה כדברי רב יהודא וכמו שכתבו המפרשים, (אחר כך מצאתי שהקשה כן בחמד משה), ואם כן על כל פנים אין להתיר יותר ממה שציירו התוספות".
וכתב הכה"ח ס"ק ל"ד "ועל כן נראה דיש להחמיר דבסוכה שיש לה שני דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש בכל גוונא בעינן פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה כמ"ש בסעיף הקודם כדי לצאת אליבא דכולי עלמא".
ה
כתב השו"ע סעי' ז' "סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי (פירוש עץ כעין עמוד), או על גבי באר שיש לו פסין (פי' קרשי עץ סביבות הבאר לעשות רה"י), הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת שבתוך החג בלבד, מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת, נחשוב אותם כמחיצות לענין סוכה (ואין להתיר אלא במקום שלחי ופסין מתירין לענין שבת, דאז שייך מגו) (ר"ן)".
וכתב המשנ"ב ס"ק ל"ב "סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי – מדסתם המחבר משמע דס"ל כהפוסקים דאפילו במבוי המפולש ויש לו לחי מצד אחד [וסיכך כשיעור הכשר סוכה לצד הלחי] ג"כ כשר והטעם דע"י לחי נחשב לענין שבת אפילו רחב משהו כאלו היה מחיצה לאותו צד וא"כ יש לו שלש מחיצות והוי מן התורה רה"י ואמרינן מיגו דהוי מחיצה לענין שבת הוי נמי מחיצה לענין סוכה בשבת שאיקלע בתוך החג ואף על גב דמדרבנן אסור לטלטל בשלש מחיצות בשבת דסוכה מותר משום מצות סוכה".
ובס"ק ל"ד "ואין להתיר וכו' – היינו משום דהמחבר סתם ומשמע דס"ל להתיר בכל גווני לכן בא לומר דלמעשה יש להחמיר כדעת הפוסקים דאין להתיר אלא במקום שלחי מתיר לענין שבת דהיינו במקום סתום מג' רוחות וברוח רביעית יש לו לחי דשם מותר אף מדרבנן לטלטל בשבת בזה מתירין לענין סוכה בשבת משום מיגו אף דלענין סוכה לא נוכל לחשוב כ"א שתי דפנות שהסכך הוא רק לצד הלחי לבד".
ובס"ק ל"ו "דאז שייך מיגו – ולכתחלה נכון להחמיר כדעת רמ"א ובמקום הדחק יש לסמוך אדעה ראשונה דכתב הא"ר דכן הוא עיקר".
העולה
סוכה שיש לה שני דפנות כמין ר' – יקח קנה בעובי טפח ומשהו ויעמיד בתוך שלוש טפחים ועל עוד ארבע טפחים יעשה צורת הפתח, ובדיעבד ניתן לסמוך על הסכך.
וכשרים הדפנות אפי' יש בהם הרבה פרוץ ובלבד שאין פרוץ עשר אמות ואם יש יש לעשות צורת הפתח ולכתחילה עדיף שלא יהיה בהם פרוץ יותר מג' טפחים.
סוכה ששני הדפנות הם מקבילות אחת לשניה – יש לעשות דופן ארבעה טפחים ומשהו ולהקריב לתוך שלושה טפחים לאחת משני הדפננות כך ישנם ג' דפנות ויעשה צורת הפתח על הג' טפחים אלו ואין זה משנה אם הסוכה גדולה או קטנה.