שאלה
אישה שרבה עם בעלה ובעת כעס נדרה שבעלה לא יגע בה, ורוצה להתיר את נדרה?
תשובה
במקרה הנ"ל אינה צריכה התרה מכל מקום ילכו בפני חכם שיסביר להם חומרת הדברים.
מקורות
איתא בגמ' נדרים דף פא ע"ב "שלא אכחול שלא אפקוס ושלא אשמש מטתי – יפר משום דברים שבינו לבינה, שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך – אין צריך להפר, ר"ג אומר: יפר, שנא': לא יחל דברו".
וכתב הרמב"ם הלכות נדרים פרק יב ה"ט "האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסורה עליך אינו צריך להפר, הא למה זה דומה לאוסר פירות חבירו על בעל הפירות, וכן הוא שאומר לה הנאת תשמישי אסורה עליך לא אמר כלום מפני שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה כמו שבארנו בהלכות אישות, אבל אם אמרה לו הנאת תשמישך אסורה עלי צריך להפר, ואם לא הפר הרי זה אסור לשמשה שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו".
וכתב השו"ע ביו"ד סימן רלד סעי' ע"ג "נדרה שלא לרחוץ פניו ידיו ורגליו, או שלא למזוג לו הכוס ושלא להציע לו המטה, אינו צריך להפר, לפי שמשועבדת לו".
ב
כתב הרמ"א שם סעי' ס"ז "בעל שנדר שלא לקרב אל אשתו עד זמן פלוני, אם עשה ברצון אשתו חל הנדר, ואם לאו אינו חל (ב"י בשם הגהות מיי' פ"ד מהלכות אישות בשם הר"מ). האשה שבקשה מבעלה שלא לשמש עמה, ובעלה כעס ונשבע שלא לשמש עמה, וכראות האשה שבעלה כועס ורצה לישבע מיחתה בו, חל הנדר. דכיון שבקשה ממנו שלא לשמש עמה, הרי מחלה לו שיעבודו, ומה שמחתה בו לא עשתה רק שלא יכעוס".
וכתב בפתחי תשובה ס"ק יא "ברצון אשתו חל הנדר כן כתב גם באע"ה סימן ע"ו סעיף י' ומשמע דאפילו לא נדר לזמן רק נדר שלא לקרב לעולם חל אם עשה ברשותה. ועיין בספר בני אהובה פי"ד מהלכות אישות הלכה ו' שהקשה ע"ז כמה קושיות ולבסוף כתב כיון דקונמות מפקיע מידי שעבוד רק דאלמוה רבנן לשעבודה דבעל והאשה. אפשר לומר כי אלמוה רבנן היינו היכא דאינה מרוצה אבל היכא דנתרצית כו' ולפ"ז יתחדש לנו דכי מהני רצון דידה דוקא בקונם אבל בשבועה לא מהני דשבועה אינה קדושת הגוף דיפקיע השעבוד. ועפ"ז הניח בצע"ג דברי הרמ"א שאחר זה בשם מהרי"ו האשה שבקשה כו' דמשמע דגם בשבועה מהני רצון דידה אף לעולם דזה אינו ודוקא על זמן מה מהני ולא לעולם ע"ש".
ג
שבועה בזמן כעס
איתא בגמ' חגיגה דף י ע"א "רבי יהושע אומר: יש להם על מה שיסמכו, שנאמר אשר נשבעתי באפי – באפי נשבעתי, וחזרתי בי".
ופרש"י "נשבעתי באפי – מדקאמר באפי משמע: יכול אני לישאל עליו, לפי שמחמת אפי ולא מדעת מיושבת נשבעתי, יש ללמוד מכאן שהמוצא פתח לנדרו, לאמר: לא לדעת כן נדרתי שיקרני דבר זה שאני רואה הבא לי על ידי נדרי – מתירין לו".
ובגמ' נדרים דף כא עמוד ב "ההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר, א"ל: בעית נדור? א"ל: אילו לא מרגזין לי לא בעינן כלום, א"ל: תהא כבעית". וכתב הר"ן "אמר ליה ואי לא מרגזין לי וכו' – כלומר אם לא הרגיזוני מתחלה כלום הייתי נודר לא בודאי אלא על ידי כעס נדרתי ולפיכך אני מתחרט עכשיו על שנדרתי מעולם. אמר ליה תהא כדבעית – כלומר שיהא הנדר מותר כרצונך". כלומר נדר או שבועה בזמן כעס זה נחשב נדר רק שאם ילך בפני שלושה ניתן לעשות ע"י כן פתח
העולה
במקרה הנ"ל אינה צריכה התרה מכל מקום ילכו בפני חכם שיסביר להם חומרת הדברים