ברכת הגומל לשוחה בים רחוק

שאלה

השוחה בים עד שאינו נראה מן החוף האם צריך לברך ברכת הגומל?

תשובה

לספרדים – יבקש מאדם אחר שיוציא אותו ידי חובה או שיברך ויהרהר ם ומלכות בלבו.
לאשכנזים – יברך היכא שהיה קרוב לסכנה.

מקורות

כתב השולחן ערוך סימן ריח סעי' ט' "יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה, אינו חייב לברך; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות".
וכתב המשנ"ב ס"ק ל"א "כשיגיע שם בפעם אחר ברכת שעשה לי נסים ומ"מ בשעה שאירע לו ההצלה צריך לברך ברכת הגומל דבברכת הגומל לא קפדינן כולי האי שיהיה נס גמור וכדלקמן בסוף סי' רי"ט בדעה הראשונה דהסכימו עליה הרבה אחרונים".
ב
וכתב השו"ע סימן רי"ט סעי' א' "ארבעה צריכים להודות. יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, וסימנך: וכל החיי"ם יודוך סלה. "חולה" "יסורים" "ים" "מדבר".
כתב השו"ע בסעי' ז' "באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים; ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה; ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר, אפילו בפחות מפרסה".
וכתב הבה"ל ד"ה יורדי הים "אי דוקא ים או ה"ה נהר שמהלכין בו באניות או בדוברות עצים כמו שדרך בנהרות הגדולים נראה לכאורה דתליא במנהג ספרד ואשכנז המבואר לקמן במחבר ס"ז דלמ"ד התם אפילו בסתם דרכים נמי מברכין כמו כן ה"ה הכא לא גרע נהר גדול מסתם דרכים אכן לפי מנהג אשכנז דבדרך אין מברכין אפשר ה"ה גם גבי נהר אין מברכין דלא שכיחא סכנתא כמו גבי ים גמור כנ"ל. ודע עוד דפשוט דלכו"ע בין בים ובין במדבר מברכין אפילו לא קרה לו שום סכנה כגון שעבר הים ולא היה שום רוח סערה וכה"ג או הלך במדבר ולא תעה בדרך ולא חסר לו מים וכה"ג אפ"ה תקינו רבנן לברך ואף על גב דבקרא כתיב תעו במדבר בישימון וכו' וכמו כן גבי יורדי הים ויאמר ויעמד רוח סערה וגו' לאו דוקא שקרה לו אלא כיון שעלול לו לקרות מקרים כאלה צריך לאודויי שניצל מזה".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' " כשעלו ממנה וכו'. מי שהלך דרך אניה בלב ים או ביבשה ולא אירע לו שום פגע רע כתב בספר עמודי אש סימן ב' אות כ"ג שפשוט בעיניו שצריך לברך ושכן משמעות הש"ס והפוסקים והכי נהוג עלמא יעו"ש, והסכים לדבריו השדי חמד באסיפת דינים מערכת ה' אות ל"ח יעו"ש".
וכתב בשו"ת אור לציון ח"ב פרק יד שא' מ"ג "והמטייל בספינה, אם שט במשך שעה וחומש, אפילו לשם טיול, כל ששט מעיר לעיר, כגון מעכו לחיפה, או מטבריה לעין גב, ולא רואים אותו מהחוף, מברך ברכת הגומל", ובהערות "והמטייל בספינה נראה שדינו כדין נוסע מעיר לעיר, דבעינן מהלך פרסה. ונראה שבכלל יורדי הים הוא אף המפליג לשם טיול, ולכן כל שהתרחק מהחוף שאין יכולים לראותו ולהצילו בשעת סכנה. הרי הוא בכלל יורדי הים שהם בסכנה, ומברך
ברכת הגומל".
כתב מרן הרב קול צופייך 250 "אדם הלך לכנרת או לים הגדול ושחה בו – האם בעלייתו ליבשה הוא חייב לברך או לא ? ולמעשה, מעיקר הדין צריך לברך, ונהגו לא לברך, וטוב לברך בלי שם ומלכות".
ג
וכתב השו"ע בסעי' ט' "הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות".
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ט "אם גנבים באו לו – ר"ל והיה קרוב לסכנה על ידם וכדלעיל בסוף סי' רי"ח".
העולה
לספרדים – יבקש מאדם אחר שיוציא אותו ידי חובה או שיברך ויהרהר ם ומלכות בלבו.
לאשכנזים – יברך היכא שהיה קרוב לסכנה.