שאלה
בצל שנחתך דק בסכין בשרית וטוגן במחבת חלבית ועורבב בכפית בשרית ספק בת יומא?
תשובה
יש לזרוק את המאכל אבל הסיר לא צריך הגעלה.
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' צ"ו סעי' א' "צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו, או שאינו מקונח, אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה. ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב, צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם" וכתב הרמ"א שם "וכן אם חתכו בסכין של בשר, אסור כולו בחלב. וכן נוהגין לכתחלה, אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב"י ואו"ה)"
וכתב השו"ע בסעי' ג' "תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו, אסור לאכלם בחלב. הגה: וי"א אפילו אינו בן יומו".
וכתב הכה"ח בס"ק י' "כבר כתבנו כמה פעמים וכו' שכל היכא שסותם בשו"ע לקולא ואח"כ מביא יש אומרים לחומרא חושש להם לכתחילה ואין להקל סתם אלא דוקא בהפסד מרובה ושעת הדחק יעו"ש ואם כן ה"ה לכאן דאין להקל באינו בן יומו אלא דוקא בהפסד מרובה ושעת הדחק" וראה בס"ק נ'.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פרק כ"ג סעי' מ' "מי שחתך בצל או שאר דברים חריפים בסכין בשרית לא יכול לאכול את הבצל עם חלב וכן להיפך אפי' אם הסכין אינה בת יומה עד שישאל שאלת חכם".
כתב הרמ"א סי' צ"ו "וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם, שלא היה בן יומו, נוהגין היתר לכתחלה לאכלו עם המין השני (שם בארוך). וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף, אבל אם היה דבר חריף, כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר, אפילו אינו בן יומו, או שדכו תבלין במדוך של בשר, אם אכלו בחלב, אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם (בארוך כלל כ"ד וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן תמ"ט וב"י סי' צ"ו בשם סה"ת והגהות ש"ד סי' ס"ב בשם מהר"ש ואגור בשם מרדכי). ומכל מקום לא מקרי מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו, רק אם כולו הוא דבר חריף. ורובו ככולו (וע"ל סימן צ"ו)".
ג
לגבי הכלי וכתב הרמ"א בסי' קכ"ב סעי' ג' "אבל אם היה האיסור דבר חריף, ואח"כ שהה הקדירה מעת לעת ובשלו בו היתר שאינו חריף, מותר, דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח"
ולגבי ערבוב בכפית אינה בת יומה לא מפליט – דבעינן נמי דוחקיה דסכיני.
העולה
יש לזרוק את המאכל אבל הסיר לא צריך הגעלה