שאלה
האם מותר לדבר בשרותים של זמנינו?
תשובה
איש שמתפנה אסור לו לדבר בשרותים. ואם עומד אדם להיכנס ואין מנעול לדלת, ישמיע רעש כדי שלא יכנס, אבל לא ידבר אלא א"כ זה לצורך גדול, שאז מותר ובלבד שעדיין לא נפנה.
אשה בשרותים שמחוץ לעיר יכולה לדבר אך בשרותים של העיר לא תדבר אלא א"כ יש צורך גדול שאז יכולה לדבר קודם שנפנתה אלא א"כ יהיה בעיית צניעות.
מקורות
א
כתוב בגמ' ברכות דף סב עמוד ב "רב ספרא על לבית הכסא, אתא רבי אבא נחר ליה אבבא, אמר ליה: ליעול מר! בתר דנפק, אמר ליה: עד השתא לא עיילת לשעיר, וגמרת לך מילי דשעיר? לאו הכי תנן: מדורה היתה שם, ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו: מצאו נעול – בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח – בידוע שאין שם אדם, אלמא: לאו אורח ארעא הוא! – והוא סבר: מסוכן הוא"
ושם עמ א' "ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי אפילו ביממא מתזקי, רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי. אמרי להו רבנן: לא מסתפיתו? – אמרי להו: אנן קבלה גמירינן, קבלה דבית הכסא – צניעותא ושתיקותא, קבלה דיסורי – שתיקותא ומבעי רחמי".
וראה באור זרוע ח"א סי' קל"ז.
כתב השו"ע סי' ג' סעי' ב' "יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב". וכתב הרמ"א "ולא ילכו שני אנשים ביחד, גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו, משום צניעות"
וכתב המשנ"ב ס"ק ד' "ואם הוא לצורך גדול אפשר דמותר לדבר כ"ז שאין נפנה עדיין אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור ואם א"א לסגור הדלת ואיש אחר רוצה לכנוס ינחרו זה לזה ולא ידברו".
וכתב הבא"ח ש"ר פרשת ויצא סעי' י' "לא ידבר שום דיבור בבית הכסא אפילו דברי חול ואפילו תיבה אחת, כי יתאחזו החיצונים באותיות הדיבור שלו שמדבר שם, אך מותר לנחור דאינו מוציא אותיות מפיו".
כתב הכה"ח בס"ק ו' "כי יש מין שד המחטיא את האדם אם ידבר שם. אור ישראל בשם האר"י ז"ל, עמודי השלחן על קיצור השלחן ערוך סימן ד' אות ג'. והרב סולת בלולה אות ב' כתב שאסור לדבר בבית הכסא כדי שלא לתת להחצונים מקום להאחז בענין הקול והדבור של האדם כי קדוש הוא. ולצורך גדול כל זמן שלא נפנה עדיין אפשר דמותר. שערי תשובה אות ב', עמודי השלחן שם".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פ"ג סעי' כ"ו " יזהר שלא ידבר בבית הכסא אפילו דיבור של חול ואפילו תיבה אחת, אבל לנחור – מותר. ואם יש הכרח וצורך גדול – מותר לדבר כל עוד שלא ניפנה, אך מעת שניפנה לא ישיח כלל".
ב
כתוב בגמ' סנהדרין דף יט ע"א "ואמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא, משום ייחוד".
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרבים כמו בית הכסא שבשדה בימיהם או בחצר בית הכנסת במדינות אלו התקינו חכמים שיהיו מספרות זו עם זו כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנוס איש לשם ויתיחד עמהן [סנהדרין י"ט] ומשמע קצת שם דנכנסות ג"כ בשתים בבית הכסא".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "אבל נשים תקנו חכמים שיהיו מספרות בבית הכסא משום יחוד, ובמקום שהן בעיר אין לחוש. מגן אברהם ס"ק ב'. וכן במקום שהן בעיר לא ילכו שתי נשים ביחד ודלא כפרי מגדים אשל אברהם אות ב'. חיי עולם על מגן אברהם ס"ק ב'. ועיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויצא אות ו'".
ג
כתוב בגמ' שבת דף מ ע"ב "היכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר – חוץ מבית המרחץ ובית הכסא! וכי תימא בלשון חול אמר ליה, והאמר אביי: דברים של חול – מותר לאומרן בלשון קודש, של קודש – אסור לאומרן בלשון חול! אפרושי מאיסורא שאני".
כתב השו"ע סימן פ"ה סעי' ב' "אפי' להרהר בד"ת, אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. הגה: ואפי' הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פ' כירה וב"י בשם א"ח). דברים של חול, מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכו' ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור, מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש. הגה: ובמקום שמותר להרהר בד"ת, מותר לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר".
א"כ עולה שאין איסור לדבר בבית הכא או בית המרחץ אך משום צניעות אין לדבר וצניעות הזאת מצילה מאחיזת החיצוניים ובפרט לפי הקבלה וע"כ יש להימנע מלדבר.