שאלה
האם יש איסור שבעל יהרהר על אשתו בזמן שהיא טהורה ומה הדין בזמן שאיננה טהורה?
תשובה
אשה בזמן שהיא טהורה – בזמן עונתה – מצווה לחבק ולנשק ולנהוג בכל עניני קירוב וכן להרהר בה כדי להגביר אהבתו אליה וכל זה בכלל מצוות עונה ובתנאי שלא יבא לידי שז"ל
אשה בזמן שהיא טהורה – שלא בזמן עונתה – אינו ראוי להרהר באשתו ביום ואם יבא לידי שז"ל זה איסור גמור.
אשה בזמן שהיא נדה – אין להרהר בה שמא יבא לידי הוצאת שז"ל.
אמנם בשעת התפילה או שתפילין עליו אסור להרהר באשתו הטהורה אפי' בזמן עונתה כמבואר בשו"ע סי' ל"ח וסי' ע"ה.
מקורות
כתוב בגמ' בשבת דף ס"ד ע"א (לגבי בנות מדין) "ויקצף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון? אמרו לו: לא נפקד ממנו איש. אמר להן: אם כן, כפרה למה? – אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו – מידי הרהור לא יצאנו". והקשו התוספות ד"ה "מידי הרהור מי יצאנו – וא"ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם" עיי"ש מה שתי'. משמע שמותר להרהר באשתו בזמן שהיא מותרת לו.
ובגמ' כתובות דף מ"ו ע"א כתוב "ונשמרת מכל דבר רע – מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר: אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה".
א
וכתב הדרך פקודיך הקדמות הקדמה ז "והנה יש להתבונן בזה הענין בענין הרהור זנות דלכו"ע הרהור אפילו בפנויה אסור מן התורה [עי' ע"ז כ א], לא מיבעיא להרמב"ן ורבינו יונה וחרדים מנו זה ממנין תרי"ג מונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום וכו' [כתובות מו א], ולדבריהם אסור מן התורה ממנין תרי"ג אפילו להרהר באשתו שלא בשעת זיווג" (וזה רק באופן שיבא לידי הוצאת שז"ל).
וכתב בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סט "והנה שני עניני איסור הרהור יש האחד מקרא דונשמרת מכ"ד רע בכתובות דף מ"ו שאיתא שם מכאן א"ר פינחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה שאיסור זה הוא אף באשתו שהיא מותרת לו. וכן מה שאסור להסתכל באשה נדה אפילו פנויה ובא"א אפילו מכוערת ובבגדי צבע של אשה המכירה ובבעלי חיים כשנזקקין זה לזו שאיתא בע"ז דף כ' נמי מקרא זה אינו מחמת שיהרהר לעשות עברה עמה אלא דאף שלא יהרהר לעשות עברה מחמת זה אסור משום שזה מביא לידי טומאת קרי שאסור להוציא לבטלה. והשני מקרא דאחרי עינכם דדריש בברכות דף י"ב זה הרהור עברה אינו מצד חששת הוצאת זרע לבטלה אלא הוא איסור מלהרהר לעשות העברה דזנות כמו הא דדריש מאחרי לבבכם הרהור ע"ז דהוא לעבור איסור ע"ז שהתורה אסרה בהו אף המחשבה לעבור".
ובאורח חיים חלק ד סימן טו "ובאשתו הא מותר להסתכל בה אפילו ליהנות מיופיה אפילו בימי נדתה כדאיתא ברמ"א יו"ד סימן קצ"ה סעי' ז' במקומות הגלוים, ואין חוששין להרהור דאם היו חוששין להרהור הא אסור אפילו באשתו ובימי טהרתה, שהרי איסור הרהור אינו איסור מצד עצמו אלא כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה כדאיתא בכתובות דף מ"ו דדריש ר' פנחס בן יאיר מקרא דונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וזה שייך גם במהרהר באשתו בעניני תשמיש, ועי' בתשובתי בחאה"ע סימן ס"ט שאיכא עוד איסור הרהור מקרא דאחרי עיניכם, והוא ענין הרהור אחר שלא יהרהר לעשות עבירה דזנות, אבל לא שייך לחוש לזה בהסתכלות וכדומה אלא לענין חשש דהוצאת זרע עי"ז, הרי בהכרח צריך לומר דלהסתכל באשתו אפילו ליהנות מיופיה אין לחוש שיביא לידי הוצאת זרע, ועיי"ש עוד וכ"כ הרב בנימין זילבר בתורת ההסתכלות שיש איסור גם באשתו משום מקרה לילה וכ"כ באז נדברו חלק י"א סי' נ"א
ב
וכתב החת"ס ח"ה השמטות לסי' ק"צ שמותר להרהר באשתו כשהיא טהורה מלבד בזמן התפילה וכן כתב בהנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) הלכות צניעות סעי' ט' "אין איסור להרהר באשתו כשהיא טהורה " וביאר שכל האיסור זה רק בשעת הנחת תפילין כמבואר בשו"ע סי' לח סעי' ד' וראה עוד בשלמת חיים או"ח סי' מ"א, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט נ' כתב שמותר להרהר באשתו בשעה שהיא טהורה והביא דברי הרדב"ז ותמה עליהם.
ג
בעלי הנפש שער הקדושה "אבל מי שאינו צריך לאותו דבר ואין יצרו גובר עליו, והוא מעורר את תאותו ומביא עצמו לידי קישוי ותאוה כדי להשביע את יצרו ולמלא את תאות לבו מהנאות העולם ותאותיו גם אין בו אחת מן השלש דרכים הראשונים שאמרנו, ודאי הוא הוא הדרך לעצת יצר הרע והסתתו שפירשנו בתחלה, כדכתיב (קהלת ט, ט) ראה חיים עם האשה אשר אהבת וכו', ומן ההיתר יביאנו אל האסור. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (נדה יג ב) המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי, ואמרינן לימא אסור משום דקא מגרי יצר הרע בנפשיה. והעושה המעשה הזה דומה לאדם שהוא שבע ואוכל יותר מדאי ושותה יותר מדאי עד שהוא משתכר ואח"כ הוא מקיא ומתלכלך, כגון זה ודאי הוא דומה לבהמה שהיא אוכלת והולכת עד שיאחזה דם ותמות". והביאו הדרכי טהרה פרק י"ט סעי' ד'
וכתב בתומר דבורה פ"ח "ולא יקשה עצמו בשום צד אלא לנוכח המטרה הרואיה שהיא אשתו בטהרתה שהוא עת הזיוג ולא יותר מזה שיפגום המידה הזו ח"ו ומאד צריך זהירות ועיקר השמירה בהיותו שומר עצמו מן הרהור".
אור צדיקים סי' כ"ד "אסור לדבר עם אשתו על עסקי תשמיש כי יבא לידי הרהור ויחטיא ברית קודש להוציא שז"ל" וכתב החוסן ישעות סי' קנ"א "יצא לנו מכל זה דשלא בשעת תשמיש לא יעשה עם אשתו הטהורה שום דבר המביא לידי קישוי כגון חיבוק ונישוק מחמת תאוה ומשמושין וכיוצא בזה" וטהרת ישראל סי' קפ"ד בבאר יצחק ס"ק כ"א "נראה לי דאפילו המתירין חיבוק ונישוק בשעת וסתה דוקא באדם שאינו מחומם כ"כ ובטוח שלא יבא לידי קישוי"
וכתב החיי אדם בצוואתו בית אברהם אות מ"ח "אבל ח"ו לדבר נבלות פה עם אשתו כשאינו צורך הזיוג וכו' ואין חילוק בין אם מדבר בנבלות פה עם אשתו או עם אחר בין זכר ובין נקבה עבירה גוררת עבירה ח"ו שעי"ז יוציא זרע לבטלה אוי לנפשם כי גמלו להם רעה".
ד
חזו"א באגרות כקודש אגרת א' וב' וכן כתב בשמו הקהילות יעקב שיש לחבק ולהרהר בה וזה בכלל קורבה ועונה אמנם כל זה רק בשעה שהיא מותרת ורק אם יודע שאינו מהמוצאים בקלות
ה
וכתב בשו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשע "תדע שהרי אפי' אחרי אשתו אסור לילך ואי משום דלא יראה דבר מגולה מה בכך אלא ודאי עיקר טעמא מפני ההרהור ובאשתו נמי איכא הרהור. וכן אמרו לגבי מנוח דכתיב וילך מנוח אחרי אשתו מכאן דמנוח עם הארץ היה אלא כיצד יעשה ימהר להקדימה או יסתלק לצדדין כדי שלא ילך אחריה ממש ולא סגי בד' אמות דסוף סוף הרי הוא מכוון כנגדה".
ולכאורה יש להקשות דהא כתב השו"ע באבה"ע סימן כא סעי ' ד' "מותר לאדם להביט באשתו, אף על פי שהיא נדה והיא ערוה לו; אף על פי שיש לו הנאה בראייתה, הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול. אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה". אלא שהחילוק אם יבא לידי הוצאת זרע.
ו
כתוב בזוהר – הקדמה דף ח עמוד א "רב המנונא סבא אמר הכי (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דלא יהיב ב"נ פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גרים למחטי לההיא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא" וכתב היפה ללב אבה"ע סי' כ"א ס"ק י"ב לגבי שלא יקל ראשו עם אשתו בזמן שהיא נדה " דאסיר לאינש לבר נש למשעי מילין דזנותא אפי' באיתתיה בגין דיתקשי וייתי להרורין קשים
וכתב בעזר מקודש אבן העזר סימן כ ס"ק א' "ואולי האיסור שלא להרהר ביום כדי שלא יבא לטומאה כו' שיש משונים זה בכלל מצוות לא תעשה. אולי אינו רק בהרהור בעריות או על כל פנים בזולת אשתו. מה שאין כן באשתו לא שייך חשש איסור בזה באולי. כי גם בנדתה מכל מקום קיימא לן שהוה ליה פת בסלו. ועל ידי זה אין חשש שיביאהו ההרהור לטומאה בלילה. כי אין התאוה שולטת רק במה שאין בידו. וכלשון חז"ל מי שיש לו אלפים דינרים דומה בעיניו כמלתא זוטרתא". אמנם כמבואר ביפה ללב זה הינו איסור גמור.
כלומר שכאשר יש חשש הוצאת שז"ל לכו"ע אסור וכשאין חשש זה אם זה שלא בשעת עונתה י"א שאינו ראוי שמגרה בנפשו את היצה"ר.
העולה
אשה בזמן שהיא טהורה – בזמן עונתה – מצווה לחבק ולנשק ולנהוג בכל עניני קירוב וכן להרהר בה כדי להגביר אהבתו אליה וכל זה בכלל מצוות עונה ובתנאי שלא יבא לידי שז"ל
אשה בזמן שהיא טהורה – שלא בזמן עונתה – אינו ראוי להרהר באשתו ביום ואם יבא לידי שז"ל זה איסור גמור.
אשה בזמן שהיא נדה – אין להרהר בה שמא יבא לידי הוצאת שז"ל.
אמנם בשעת התפילה או שתפילין עליו אסור להרהר באשתו הטהורה אפי' בזמן עונתה כמבואר בשו"ע סי' ל"ח וסי' ע"ה.