שאלה
בליל שבת אחד הילדים הדליק את האור בחדר! האם מותר להחזיק ילד בן שנה ליד המפסק/מתג ושיעשה 'כל העולה על רוחו' ?
אחרת אין מצב שילכו לישון…
תשובה
קטן שאינו בר הבנה – כלומר שאינו מבין שאומרים לו אסור או מותר. יכולים לספות לו איסור דרבנן לצרכו בין אביו ובין אחר. ולספרדים יש להחמיר כיון שדעת השו"ע שאסור.
קטן שאינו בר הבנה – אסור לספות לו איסור תורה בידים אפי' לצרכו.
קטן שהוא בר הבנה – אם עובר איסור דרבנן מצווה אביו להפרישו וכ"ש שאסור לו לספות בידים.
במקרה הזה אסור להעמיד קטן אפי' שאינו בר הבנה כנגד האור אם ודאי שיכבה אותו משום מסייע ומשום ספיית איסור. וכ"ש כאשר הוא בר הבנה.
מקורות
כתב השו"ע בסי' שמ"ג סעי' א' "קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו, אבל אביו מצווה לגעור בו להפרישו ( מאיסור דאורייתא); ולהאכילו בידים, אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים; וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות. הגה: וי"א דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך, אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו (תוס' פרק כ"כ). וי"א דלא שייך חינוך לבית דין, אלא לאב בלבד (ב"י)".
וכתב המשנ"ב בס"ק ג' "אבל החינוך בל"ת בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בע"כ מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו וכן אם הוא כהן אין צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אא"כ הוא בר הבנה אזי מצוה על אביו להוציאו כדי להפרישו מן האיסור מחמת מצות חינוך. ולהכניסו בבית שטומאה בתוכו וכן לספות לו בשאר איסורים אסור אפילו בתינוק שאינו בר הבנה עדיין וכמו שנכתוב לקמיה"
וכתב בס"ק ד' "ולכן אסור ליתן לתינוק (אפי' שאינו בר הבנה) דבר מאכל של איסור אפילו לשחוק בו שמא יאכלנו דהוי כמאכילו בידים [מ"א]". וכן כתב הכה"ח ס"ק י"ג וי"ט
וכתב הבה"ל בד"ה מדברי סופרים "ודעת הרשב"א והר"ן דאם התינוק צריך לכך מותר אפילו לספות לו בידים דבר שהוא אסור מדרבנן אך המחבר סתם לדינא כדעת החולקים עליהם ואוסרים בכל גווני" ונראה שכך מצדד למעשה להקל בזה אם זה לצורכו וכך נראה בכה"ח ס"ק כ"ז. וכן כתב השו"ע הרב בסעי' י' "אבל מותר ליתן לתינוק בשבת חפצים שיכול לעשות בהם מלאכה לעצמו ואפילו אם ידוע שיעשה בהם כגון ליתן לתינוק עוגה שכתובים עליה אותיות שאסור לאכלה בשבת כמ"ש בסי' ש"מ אף על פי שהתינוק יאכלנה בודאי כיון שמתכוין הוא להנאת עצמו אין צריך להפרישו כמו שנתבאר למעלה רק שלא יתן גדול לתוך פיו של תינוק".
ב
וכתב אשל אברהם (בוטשאטש) סימן שט "צלע"ג אודות המחזיק בידו תינוק והתינוק נר בידו והוא מדליק נר בשבת קודש, כי הגם דקיימא לן [ריש הסימן] נוטל אדם תינוק והאבן בידו, גבי טלטול מוקצה שאני, דכיון שנשאות דהחי הוא עסק בפני עצמו כאילו אין אדם נושאו כלל, והחי נושא את עצמו [שבת קמא, ב], אין טלטול המוקצה נחשב כלל על הגדול הנושא את הקטן. משא"כ לגבי הדלקת הנר הרי הגדול הוא מסייע שיש בו ממש, ואם לאו הוא אין התינוק יכול להדליק כלל הנר שבגובה ואין ידו משגת לשם, אם כן הגדול הוא מסייע שיש בו ממש בההדלקה, וכן כל כיוצא בזה. וטלטול מוקצה שאני, שהטלטול שוה גם כשאיננו ביד הגדול, וצלע"ע".
ג
וא"כ יש לתלות הדבר מה האיסור להדליק חשמל
כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש. דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "טענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים אסור לתקוע דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה" וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ד פרק פ"ג סעי' ט"ז ובהערה. וראה בשש"כ פי"ג סעי' ל"ג – לד. אמנם דעת הגרש"ז שאין איסור בונה בחשמל אלא איסור נולד ראה בהרחבה בספרו מאורי אש.