שאלה
בתקיעות של מיושב ומעומד בתשר"ת בין השברים לתרועה האם מפסיקים מעט כדי נשימה או עושים תרועה מיד אחרי השברים?
תשובה
הספרדים – נהגו לעשות תקיעות דמיושב לעשות בנשימה אחת את שברים תרועה עם הפסקה בניהם שלא בכדי נשימה ותקיעות דמעומד – בשתי נשימות ומכל מקום לא יפסיק בניהם אלא יהיו תכופות זו לזו.
האשכנזים בארץ ישראל – נהגו כהספרדים בזה.
האשכנזים בחו"ל וכן מנהג חב"ד- נוהגים כדעת הרמ"א שבין תקיעות דמיושב ובין דמעומד עושים אותן בשתי נשימות ומכל מקום לא יפסיק בניהם אלא יהיו תכופות זו לזו.
מקום שאין מנהג ברור – ינהגו כדעת השו"ע בזה.
לכל השיטות עם עשאן כולם בנשימה אחת או בשתי נשימות יצא ידי חובה.
מקורות
כתב השו"ע סי' תק"צ סעי' ד' "אבל ג' שברים ותרועה דתשר"ת י"א שאינו צריך לעשותם בנשימה אחת, והוא שלא ישהה בהפסקה יותר מכדי נשימה, וי"א שצריך לעשותם בנשימה אחת". וביאר המשנ"ב בס"ק י"ז י"ח את המחלוקת "דגנוחי וילולי לא עבדי אינשי בנשימה אחת ועיין בב"י וב"ח דבדיעבד גם לדעה זו אם עשה בנשימה אחת יצא אלא דלכתחלה ס"ל דאין נכון לעשותם בנשימה אחת, וטעמם (של דעה השניה) דהא מה שאנו עושין שברים תרועה הוא מפני דשמא כונת התורה בתרועה לשתיהן דוקא דאז יוצא ידי תרועה א"כ אין להפסיק ביניהן בנשימה דהוי כמו תרועה שנחלקה לשתים ואינה כלום וע"כ אפילו בדיעבד אם עשה כן מחזירין אותו ומ"מ לא יתקע ש"ת בכח אחד בלתי שום הפסק דבכה"ג לא מיקרי נשימה אחת אלא יפסיק מעט רק שלא יהיה בכדי נשימה בינתיים" וכן כתב הכה"ח בס"ק כ"ט ל' ל"א ול"ב.
וכתב השו"ע "וירא שמים יצא ידי כולם, ובתקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת; ובתקיעות דמעומד יעשה בב' נשימות" וביאר המשנ"ב בס"ק י"ט "אבל איפכא לא ובמקומות שנוהגין לתקוע למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת וכן לזכרונות וכן לשופרות יכול לעשות ג"כ להיפך במיושב בשתי נשימות ובמעומד בנשימה אחת".
וכתב הרמ"א "המנהג הפשוט לעשות הכל בב' נשימות, ואין לשנות". וכתב המשנ"ב בס"ק כ' "ואפילו לפי מנהגינו אם עשה בנשימה אחת יצא" וכן כתב הכה"ח בס"ק ל"ו וכתב המשנ"ב בס"ק כ"א "אך יזהר שלא יפסיק יותר מכדי נשימה כנ"ל"
וכתב השער הציון בס"ק י"ח "והנה בחיי אדם השמיט מה שכתב הרמ"א דהמנהג הפשוט לעשות הכל בשתי נשימות, דבאמת הכרעת השולחן ערוך טובה מאד, דבזה אנו יוצאין ידי כל הדעות, וגם דדעת הבית יוסף דאפילו לדעת ר"ת אם עשאן בנשימה אחת יצא, ואם כן אם נעשה בנשימה אחת יותר טוב לצאת ידי הדין"
ובשו"ע הרב סעי' ט' כתב שהמנהג כסברת הרמ"א "אבל במקום שאין מנהג קבוע יש להנהיג לעשות בתקיעות מיושב בנשימה אחת כדי שתהיה הברכה שמברכין עליהם כהלכה לדברי הכל שאף לסברא הראשונה יש אומרים שאם עשאן בנשימה אחת יצא כמו התוקע תר"ת או תש"ת בנשימה אחת דיצא כמו שיתבאר אבל בתקיעות מעומד שאין מברכין עליהם יעשה בשתי נשימות כדי לחוש לסברת מי שאומר דלסברא הראשונה אם עשאן בנשימה אחת לא יצא".
וכתב מרן הרב במאמ"ר מועדים וימים פט"ל סעי' נ"ד "בתקיעות של מיושב יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת, ובתקיעות שבתוך החזרה יש לעשותן בשתי נשימות ומכל מקום לא יפסיק בניהם אלא יהיו תכופות זו לזו אמנם אם עשאן כולם בנשימה אחת או בשתי נשימות יצא ידי חובה ובארץ ישראל גם האשכנזים נוהגים בזה כשו"ע (מנהגי ארץ ישראל סי' י' סעי' ד' ואשכנזים בחו"ל נוהגים כדעת רמ"א".
העולה
הספרדים – נהגו לעשות תקיעות דמיושב לעשות בנשימה אחת את שברים תרועה עם הפסקה בניהם שלא בכדי נשימה ותקיעות דמעומד – בשתי נשימות ומכל מקום לא יפסיק בניהם אלא יהיו תכופות זו לזו.
האשכנזים בארץ ישראל – נהגו כהספרדים בזה.
האשכנזים בחו"ל וכן מנהג חב"ד- נוהגים כדעת הרמ"א שבין תקיעות דמיושב ובין דמעומד עושים אותן בשתי נשימות ומכל מקום לא יפסיק בניהם אלא יהיו תכופות זו לזו.
מקום שאין מנהג ברור – ינהגו כדעת השו"ע בזה.
לכל השיטות עם עשאן כולם בנשימה אחת או בשתי נשימות יצא ידי חובה.