שאלה
עיסה שעירבו בה מרגרינה וביצה בלי מים מה ברכתה?
תשובה
לספרדים מברכים מזונות, כיון שנשתנה טעמו. ולאשכנזים אם טעם המרגרינה וביצה נרגש מאוד מברכים מזונות, ואם לא מברכים המוציא.
מקורות
כתב השו"ע בסי' קס"ח סעי' י"ג "וי"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה, ( וי"א שזה נקרא פת גמור, אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכן נוהגים) וכו' והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין. ", וראה בכה"ח ס"ק ס' שאפילו לא לש במים כלל צריך שהטעם יגבר על טעם העיסה.
וכתב המשנה ברורה ס"ק לג "ר"ל שכ"כ תבלין מעורב בהן עד שעל ידי זה יהיה מנכר התבלין בטעם יותר מהקמח וכן בדבש ושמן וחלב בעינן שיהיה הרוב מהן ומיעוט מים שעי"ז נרגש מהן הטעם הרבה מאד עד שעי"ז הם העיקר וטעם העיסה טפל וכן בציור הראשון שכתב השו"ע שממלאין מהם בעינן ג"כ שיהיה המילוי הרבה כ"כ עד שעי"ז יהיה נרגש הטעם הרבה מאד".
ולכן למעשה לספרדים מברכים מזונות כיון שנשתנה טעמו ולאשכנזים אם טעם המרגרינה וביצה נרגש מאוד מברכים מזונות.