שאלה
יש "רב" שהתחיל משהוא חדש עכשיו. הוא עוצר ב"בין הפרקים" ובין ברכות בחזרת הש"ץ ונותן הסברים והערות על אותם חלקי התפילה הלכתי, יש בעיה עם מה שהוא עושה?
תשובה
אין להפסיק בין ברכות הש"צ לביאור הדברים, ובדיעבד אם הפסיק אם שהה כדי לגמור כולה בין לספרדים ובין לאשכנזים חוזר לראש ואם לא שהה כדי לגמור את כולה לכו"ע ממשיך ממקום שפסק.
אין להפסיק בין פסוקי דזמרה ובין בברכות ק"ש לשום פירוש וביאור המילים ונתינת ההערות ואם הפסיק ימשיך ממקום ההפסק בין הוא ובין הציבור ומ"מ יחזור לומר ק"ש שוב בלי ברכותיה
מקורות
כדי להבין את הדברים הארכתי בתשובה
לגבי להפסיק בברכות עמידה ובחזרת הש"צ
כתב השולחן ערוך סימן קיד סעי' ז' "בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה, ה"מ שטעה בשוגג, אבל במזיד ומתכוין, חוזר לראש" וכתב הבה"ל ד"ה אבל דה"ה בדיבר בברכות אמצעיות. וכתב השו"ע סימן קד סעי' ו' "אם שח בתפלה, דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות בסימן זה" וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ה שאם דיבר במזיד חוזר לראש התפילה ובשוגג לראש הברכה ואין סתירה בין כאן לסי' קי"ד אמנם בכה"ח ס"ק ל"ג העלה שכיון דסב"ל יחזור לראש הברכה ולא לראש התפילה. וראה בשו"ע סי' ק"א סעי' ד' שבציבור יכול להתפלל בכל לשון וביחיד יתפלל דווקא בלשון הקודש.
ומש"כ בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן נח (ובשו"ת טוב טעם ודעת קמא יו"ד סי' רי"א) שבציבור אין זה הפסק כיון שיכול להתפלל בכל לשון (שו"ע סי' ק"א סעי' ד') וביחיד אסור אך אינו צריך לחזור אמנם כתב שם "מיהו לכתחלה ודאי אין לעשות כן והמוסיף גורע וה' הטוב יכפר בעדם". וע"ז כתב בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קל"ט "אף ששמענו גדולי עולם עושים כן לא כל הרוצה ליטול השם יטול", וכן כתב בשו"ת דברי ישראל ח"ב בליקוטי תשובות סי' ק"ט וכתב עוד "הדבר זר ומוזר ואין לזה שורש וענף", ובשו"ת "צפנת פענח" סימן רע"ז כתב שאסור משום הפסק כיון שאינו מענין התפילה. מלבד כן השו"ת אלף לך שלמה דיבר על הוספה כמו ריבנו של עולם וכדו' אבל לא מכפילת הדברים או תרגומן,
ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ח' כתב "ובדבר אם מותר במקום שאסור להפסיק לפרש בפה בלע"ז כוונת ובאור התפלה אשר ע"י זה יכוין יותר לבו לשמים, פשוט שהוא הפסק ואסור, לא מבעיא באמצע הברכות אלא אפילו בין הפרקים ואפילו בפסוקי דזמרה הוא הפסק,
ויש לכוין בהנוסחאות שתיקנו לנו חז"ל כפי מנהג כל מקום שבזה הוא דין הכוונה ולא לחזור התיבות אף בלשון הקדש וכ"ש שלא לתרגמם שהוא לחזור אותם בלשון אחר, ורוב פעמים אין בהם פירוש וקשה להדברים שמקלקל אותם כגון שיוסיף התיבות שמתרגם שלא במקומם אבל אף אם הוא כראוי אסור, ומסתבר דאומר מותר אינו כשוגג לענין זה, דהא אין החזרה ענין קנס אלא משום דבמזיד שלא הוצרך לשוח ושח הרי לא רצה להתפלל כתקנה אלא כפי שהוא רוצה שזה אינה תפלה (וא"כ יחזור לראש התפילה)" עכ"ל
ומש"כ בשו"ת אז נדברו ח"י סי' כ' שבאמצעיות יכול להוסיף תחינות ואף לכפול התיבות בתרגום וכתב שלכתחילה לא יעשה זאת והביא ראיה מסי' ק"א סעי' ד' שם הוא מתפלל בלשון הקודש או בלשון אחר אבל ודאי שאין הכוונה שהוא מפרש שיחתו אלא שהוא מתפלל כל התפילה בלשון זה אבל במפרש שיחתו בל"א הוי הפסק וצ"ע ולכן אין לסמוך עליו.
ולכל השיטות היינו שתוך כדי תפילתו מפרש ולא שעוצר את החזן ומפרש שזה לכו"ע אסור כמבואר בשו"ע סי' ק"ד.
ולכן החזן שעצר בשתיקה אם ששהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ראה שו"ע סי' צ' סעי' כ"ז כה"ח ס"ק קמט ושו"ע סי' ק"ד סעי' ה' ובכה"ח ס"ק כ"ח המשנ"ב ס"ק י"ג עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג' וכן דעת מרן הרב במאמ"ר ימות החול פי"ד סעי' קי"ג. ובשהה הרבה כתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ט).ממשיך ממקום שפסק
ולכן למעשה אין להפסיק בין ברכות הש"צ לביאור הדברים, ובדיעבד אם הפסיק אם שהה כדי לגמור כולה בין לספרדים ובין לאשכנזים חוזר לראש ואם לא שהה כדי לגמור את כולה לכו"ע ממשיך ממקום שפסק.
לגבי להפסיק בברכות שמע ופסוקי דזמרה
כתב השו"ע סימן נא סעי' ד' "צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל: ברוך שאמר עד סוף י"ח, (ואפי' לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח)" וכדברי הרמ"א כתב השו"ע בסי' נ"ג סעי' ג' עיין בב"י בסי' נ"א.
וכתב בשו"ת צפנת פענח סי' רע"ז דאפילו לומר רבנו של עולם אסור, וכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ח' "ובדבר אם מותר במקום שאסור להפסיק לפרש בפה בלע"ז כוונת ובאור התפלה אשר ע"י זה יכוין יותר לבו לשמים, פשוט שהוא הפסק ואסור, לא מבעיא באמצע הברכות אלא אפילו בין הפרקים ואפילו בפסוקי דזמרה הוא הפסק, ובברכות ק"ש מספקא להמג"א בסימן ק"ד סק"ו (אם חוזר לראש)". וכתב מרן הרב במאמ"ר ימות החול פי"ד סעי' קי"ד שיאמר ק"ש שוב בלי ברכותיה.
ולכן למעשה אין להפסיק בין פסוקי דזמרה ובין בברכות ק"ש לשום פירוש וביאור המילים ונתינת ההערות ואם הפסיק ימשיך ממקום ההפסק בין הוא ובין הציבור ומ"מ יחזור לומר ק"ש שוב בלי ברכותיה
ונסיים בדברי האג"מ שם "ומה שראה מע"כ שצדיק אחד עשה כן אין להשגיח על זה ואין אנו אחראים על מעשיו, ואתה צריך לעשות כדין שאסור לשנות מכפי שתיקנו חז"ל".