שאלה
אשה שיש לה משאבת הנקה חשמלית האם מותר לה לשאוב לתינוק מדובר בתינוק בן 5 ימים במשקל 2.400 שאינו יונק?
תשובה
יעשו על ידי משאבה חשמלית שמופעלת על ידי שעון שבת אין להם כיון שהוא איסור סכנה יכולה לשאוב אך ידליקו את המכונה בשינוי כגון ע"י המרפק וכדו' משום שהשבת דחויה.
וברור הדבר שאם לא ישתה התינוק את החלב תצטער אבל אינו צריך לחלבה, שאז אם רוצה להוציא את חלבה- מותרת רק כשילך לאיבוד ובמשאבה ידנית (כלומר שתשים סבון וכדו' בתוך הכלי שאליו היא שואבת).
מקורות
ראה בגמ' יבמות קי"ד ע"א, וז"ל: "תא שמע: יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה, ואין חוששין ביונק שקץ, ולא יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים, ומכולן יונק מהם ואפילו בשבת, ובגדול – אסור. אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב. קתני מיהא: אין חוששין ביונק שקץ! התם משום סכנה. אי הכי, גדול נמי! גדול בעי אומדנא. קטן נמי ליבעי אומדנא! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: סתם תינוק מסוכן אצל חלב. אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב. היכי דמי? אי דאיכא סכנה, אפילו בשבת נמי! ואי דליכא סכנה, אפילו ביום טוב אסור! לא צריכא דאיכא צערא, וקסבר: מפרק כלאחר יד הוא, שבת דאיסור סקילה – גזרו רבנן, יום טוב דאיסור לאו – לא גזרו ביה רבנן".
וראה חזו"א סי' נ"ט ס"ק ג', וז"ל: "יבמות קי"ד סתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב. נראה דאיירי דיש לו דברים להאכילו, אבל חלב טהור אין לו, ומותר להאכילו חלב טמא דחסרון החלב סכנה הוא לו שיבוא לידי חולי, וכל חולי היא ספק סכנה. ואי אפשר לומר דאיירי בתינוק רעב ואין לו מה להאכילו דא"כ אף נבלות וטריפות ושארי מותר וברייתא מחלקת בין חלב לשאר איסורים [ורש"י ז"ל פי' שימות בצמא. וצ"ע דא"כ נבלות וטריפות נמי כשהוא רעב. וכן באיכא משקה אחרינא ליתסר, ואי בדליכא היתירא, ליתני כל משקה האסור, ומ"ש חלב דנקט].
ושיעור תינוק בזה כתבו תו' שבת קכ"א א' ד"ה "ש"מ" דהיינו בן שתים או בן שלש". ועיין שם בס"ק ד' שכתב שבכל חוסר במזון הוא חולי של ספק סכנה וזה אעפ"י שיש תחליפים.
וכתב מרן הרב בשו"ת קול אליהו פכ"ד שאלה י"ז "לכתחילה עדיף לשאוב במשאבה ידנית מאשר לשאוב במשאבה חשמלית שמופעלת על-ידי שעון שבת, מפני שבמשאבה חשמלית יש חשש שהיא תפעיל את המשאבה אם אינה עובדת היטב.
אמנם, אם אין ברשותה משאבה ידנית או משאבה חשמלית שעובדת לפי שעון שבת – יכולה לשאוב לו במשאבה שפועלת על-ידי סוללות בלא שעון, ובמקרה כזה צריכה להפעיל את המשאבה בשינוי, כגון שתפעיל ביד שמאל או על-ידי דבר אחר.
ויש לציין שאשה ששואבת בשבת צריכה להתכוון לשאוב לצורך שבת בלבד, ואם נשאר חלב – מותר להשתמש בו אף לאחר שבת (ואין צריך להמתין בכדי שיעשו. וראה עוד במשנ"ב סי' שי"ח ס"ק י"ד וסי' שכ"ח ס"ק מ"ג), אבל לא תשאב בשבת בשביל לשמור ליום ראשון. (כיון שהוא מכין משבת לחול. עיין שו"ת מאמר מרדכי ח"ד סי' פ"ט)".
וכיון ששבת דוחיה אצל נפשות ולא הותרה וכמו שכתב בשו"ת מאמר מרדכי ח"ד סי' צ"ג, וז"ל: "הגמרא בפסחים (ע"ז ע"א) דנה אם טומאה דחויה היא בציבור או טומאה הותרה היא בציבור,
ופירש רש"י (שם ד"ה "דחויה"): 'אף על גב דאכשרה רחמנא למיתי בטומאה, לאו היתר גמור הוא, אלא היכא דלא משתכחי טהורין, וכיון דלאו היתר גמור הוא – בעיא ציץ לרצויי'. כלומר, מדברי רש"י אנו למדים את ההגדרה, מה זה טומאה דחויה או טומאה מותרת. כי אם היא מותרת אין סיבה לחפש חומרות, וממילא לא צריך 'ציץ לרצויי' כי היא מותרת. ואם נאמר שהטומאה דחויה, עלינו למצוא את כל האפשרויות בשביל שהטומאה הזאת לא תדחה, ורק אם אין ברירה נדחה אותה. ובכ"ז אם דוחה אותה צריך את ה"ציץ לרצויי".
וכך אומר רש"י אח"כ (שם ע"ט ע"א ד"ה "טומאה"), וז"ל: "טומאה דחויה היא בצבור – בקושי הותרה, וכל כמה דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה – מהדרינן". כלומר, גם אם קרבן ציבור דוחה אותה, היא בקושי הותרה, כי אינה היתר גמור, וכל כמה שיכול לעשות טצדקי בכדי לא לעבור- צריך לעשות.
וא"כ השאלה היא: האם שבת דינה כמו טומאה והיא דחויה, או שבת דינה שהיא הותרה? וראה בתשב"ץ (ח"ג סי' ל"ז) שתמה: מה בכלל ההשוואה בין דין טומאה דחויה או טומאה הותרה לנידון אם שבת דחויה או שבת הותרה, הרי זה שני דינים נפרדים, וגם מי שסובר שטומאה דחויה היא ולא הותרה, הוא יסבור שהשבת הותרה ולא דחויה! ומוכיח זאת מהגמרא ביומא (מ"ו ע"א), וז"ל: 'גופא, אמר רב הונא: תמיד, תחילתו – דוחה, סופו – אינו דוחה. מאי 'אינו דוחה'? רב חסדא אמר: דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה, ורבה אמר: דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת'. הרי מצינו שטומאה ושבת לא שווים, דלר' חסדא רק שבת דוחה ולרבה רק טומאה דוחה. ובפרט מוכח כך ע"פ המשך מסקנת הגמרא, ועיי"ש שהאריך בזה.
אכן הרמב"ם כותב (בהל' שבת פ"ב ה"א): 'דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות', ואחר כך כותב (שם ה"ב): 'כללו של דבר, שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן'. כלומר, 'כחול שוויוהו רבנן'.
ושואל התשב"ץ (שם) על הרמב"ם, דלכאורה יש פה סתירה: כי אם שבת דחויה אין זה 'כחול לכל הדברים' שמותר לעשות הכל!
והנפק"מ היא, כמו שכתב הרמ"א (סי' שכ"ח סעי' י"ב): "ויש אומרים שאם אפשר לעשות בלא דיחוי על ידי שינוי – עושה על ידי שינוי. ואם אפשר לעשות על ידי גוי ללא דיחוי כלל – עושים על ידי גוי. וכן נוהגים". היינו, שלדעת הרמ"א, אם יכול על ידי שינוי, או יכול לעשות על ידי גוי, באופן שאין בעיה של איחור – חייב לעשות ע"י שינוי או ע"י גוי. ולכאורה, אם מותר לעשות ללא דיחוי, מה אכפת לנו אם זה בשינוי או בלי שינוי? ומכאן שהרמ"א ס"ל כמ"ד דחויה, וכל שיכול לעשות על ידי שינוי שלא יהיה איסור דאורייתא – יעשה. אך אם נאמר הותרה – הותרה לכל ואין צריך לחפש לעשות בשינוי. ובדעת מרן משמע שלא סבר כך, וא"צ לדעתו לחפש לעשות בשינוי. וטעמו דאף אם שבת דחויה אצל פיקוח נפש, מ"מ כמו שנתבאר שלא יעשה על ידי גוי ולא על ידי קטן ולא על ידי אשה, שלא יגידו בפעם אחרת: אנחנו לא נעשה זאת כלל. כמו"כ אם נאמר שיש למעט האיסור ע"י עשייתו בשינוי, יאמרו שאסור לחלל שבת ולכן עושים בשינוי, ובפעם אחרת אם יהיה חולה מסוכן, ויאמר הנהג: אני לא יודע לנהוג ביד שמאל, או לא יודע להזיז את ההילוכים ביד שמאל, ולכן לא אסע, ויבוא החולה לידי סכנה. וכן על ידי גוי שאומר הרמ"א שאם אין לו הפסד – אז יקח על ידי גוי. ולדעת השו"ע לא יקח גוי שמא האנשים יגידו שאם הוא מחפש גוי, משמע שאסור לחלל שבת בפיקוח נפש, ולא יחללו בפעם אחרת כשלא ימצאו גוי. ולכך השו"ע נזהר בלשונו, וכתב: "משתדלים שלא לעשות על ידי קטן ולא על ידי גוי" וכו', כלומר, ההשתדלות, לא סתם מדין הותרה, אלא שלא תבוא תקלה במקרה אחר. ואם אין ברירה – יעשה ע"י גוי או ע"י קטן, אבל ההשתדלות צריכה להיות. אבל הרמ"א אומר שיעשה דוקא על ידי שינוי או על ידי גוי, מפני ששבת דחויה היא אצל פיקוח נפש.
ועל זה אומר הט"ז (שם ס"ק ה') שאם הוא לוקח גוי – יכריז: 'רבותי, תדעו לכם, אין לי יהודי ולכן אני לוקח גוי, אבל מותר גם ע"י יהודי", שאם לא יכריז כך יגידו האנשים שבאמת אסור לחלל שבת וכו'
ובכף החיים (שם ס"ק פ"ה) מביא באריכות הרבה פוסקים שפוסקים ששבת היא דחויה ולא הותרה, וכשם שנפסק שטומאה דחויה בציבור. וכן מרן כותב בבית יוסף בכמה מקומות שהוא נוטה לומר ששבת דחויה היא, וכמו שהרבה פוסקים הסבירו את הרמב"ם ששבת היא דחויה, וכיון שלדעתם שבת דחויה, יש ליישב את הגמרא ביומא, שתרצו כך לחלק אליבא דרב חסדא וליה לא סבירא ליה'. עכ"ל. ואמנם גם לבני אשכנז ראוי להחמיר כמאן דאמר דחויה ולא הותרה".
ע"כ כיון שלא הוי דרך מפרק באשה איסורו הוא רק מדרבנן, וכן כתב בתוספת שבת סי' שכ"ח ס"ק נ"ט, ולכן כתב מרן הרב שעדיף שתפרק על ידי משאב ידנית מאשר משאבה חשמלית שמא יבוא לידי איסור דאורייתא. ואף לסוברים שחליבתה לתוך כלי הוא איסור דאורייתא (שער הציון סי' שכ"ח ס"ק פ"א, כה"ח סי' שכ"ח ס"ק ר"ד), עדיף לעבור על איסור אחד ולא שני איסורים.
ולכן עדיף על ידי משאבה ידנית א"א יעשו ע"י משאבה חשמלית שמופעלת ע"י שעון שבת אין להם כיון שהוא איסור סכנה יכולה לשאוב אך ידליקו את המכונה בשינוי כגון ע"י המרפק וכדו' משום שהשבת דחויה.
וברור הדבר שאם לא ישתה התינוק את החלב תצטער אבל אינו צריך לחלבה, שאז אם רוצה להוציא את חלבה- מותרת רק כשילך לאיבוד ובמשאבה ידנית (כלומר שתשים סבון וכדו' בתוך הכלי שאליו היא שואבת).