שאלה
האם יש ענין שהפקק בין הבורות במקווה יהיה משעם דווקא ולא מפלסטיק או כל חומר אחר?
תשובה
כיום מצויים ארבעה סוגי פקקים א. משעם ב. מעץ ג. מפלסטיק ד. מגומי
עיקר הנידון לגבי הפקקים הוא לענין סתימת חור הניקוז הנמצא בקרקעית בור הטבילה שבכך יש לחוש שמא יעמיד את המקווה בדבר המקבל טומאה ובכך ודאי שיש להחמיר שיהיה מפקק העושי שעם או עץ שהם פישוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה מהתורה לכו"ע ראה בסדרי טהרה כלים פכ"ז שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ב' האדמו"ר הרש"ב מלובבישט (הובא בטהרת המים סי' נ"ב) שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ל"ו וחזו"א מקואות ליקוטים סי' ז' אות ז'.
לכן יש להשתמש לכתחילה בשעם או בעץ ובדיעבד ניתן לסותמו בפקק פלסטיק או גומי ובלבד שקנה אותו על דעת להניחו בקרקע (נו"ב מהדורא תנינא יו"ד סי' קל"ז טהרת המים עמ' ל"ו וחזו"א) או שפקק מיועד לקרקע (דגול מרבבה יו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח פת"ש ס"ק ל"ג) כשר גם העשוי גומי ופלסטיק
מ"מ מקוואות הבנויים בדרך זו שריקון בור הטבילה נעשה ע"י ניקוז הנמצא בקרקעית הבור הטבילה אינם מצויים כיום ריקון הבור הטבילה נעשה ע"י משאבות
ואף כיום מצוי במקוואות שימוש בפקקים והם לצוך סתימת הנקב שבין מאגר לאוצרות וסתימת הנקב שבין אוצר השקיה לבור הטבילה ובהנ"ל אף לכתחילה ניתן לסתום הנקב בפקק העשוי מגומי וכן עושים ברוב המקוואות הנפוצים בארץ ובעולם אמנם בקהילות חב"ד מקפידים לסתום את נקבי המקווה בפקק שעם וכשאין מייצרים פקק העשוי מעץ.
יש מקהילות ישראל שנהגו שלא לסתום כלל את נקב ההשקה מחשש שמא הבלן ישכח לפתחו ונמצאו מי המקוה פסולים ואף אם המים יעברו תחילה באוצר הזריעה לא סמכינן עליה שדעת מרן הרב שבאוצר הזריעה שלנו אף לדעת השו"ע יש לאסור ולכל הפחות מדרבנן ואין לסמוך על מקווה שהוכשר ע"י זריעה בלבד אלא בשעת הדחק.
סיכום הדין אם הפקק משמש לצורך סתימת מאגר המים סמוך למקווה או נקב ההשקה אף לכתחילה ניתן לסתום בכל סוגי הפקקים אמנם מנהג חסידי חב"ד לסתום רק בפקק עשוי משעם או עץ
התשובה נכתבה ע"י הרב עובדיה ועקנין מומחה למקוואות
בברכה בנין טהרה שע"י דרכי הוראה לרבנים
נ.ב המכון בנין טהרה הינו עוסק בבנין מקואות ומענה הלכתי בענין מקוואות ע"פ שיטתו של מורינו ורבינו הרב מרדכי אליהו זצוק"ל