שאלה
אישה שנפטרה ביום חמישי שעבר בצרפת וקברו אותה היום סמוך לשקיעה בירושלים מתי נגמר האנינות ומתי מתחיל השבעה למי שהגיע לארץ ולמי שנשאר בצרפת ?
תשובה
האנינות מסתימת עם סתימת הקבר לאחר מכן מתחיל שבעת ימי אבלות ומספיק שישבו שבעה אפי' דקה אחת לפני השקיעה שזה עולה להם כיום משבעה ימי אבלות.
וגם אם נשאר אחד האחים בצרפת הינו מתחיל לשבת שבעה רק לאחר הקבורה. .
מקורות
כתב השולחן ערוך יורה דעה סימן שמ"א סעי' ה' "כל זמן שלא נקבר המת, אינו חולץ מנעל וסנדל, ואינו חייב בעטיפת הראש וכפיית המטה, אבל אסור לישב או לישן על גבי מטה, אפי' כפויה".
וכתב בסימן שעה סעי' א' "מאימתי חל האבילות, משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר, מיד מתחיל האבילות ומעטף ראשו, אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו (רמב"ן). ועכשיו נוהגים לחלוץ מנעל אחר סתימת הגולל מיד, כדאיתא בסימן שע"ו. ולכן לאחר הקבורה נגמר האנינות ומתחיל השבעה"
וכיון שעכשיו זה קרוב לשקיעה ישבו עכשיו אפי' רגע אחד בבית הקברות ועולה להם ליום הראשון של האבלות כמבואר בשו"ע סימן שצה סעי' א' "כיון שעמדו מנחמים מאצל האבל ביום שביעי, מותר בכל דברים שאסור בהם תוך שבעה, דמקצת היום ככולו, לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים, כיון שהנץ החמה ביום שלשים, בטלו ממנו גזרת שלשים" וה"ה לגבי היום הראשון שאם ישב בו שבעה רגע אחד עולה לו ליום. וכ"כ מרן הרב בצרור החיים פרק ח' בהקדמה ובשאלה ע"ד וכתב הרב בשאלה ע"ה שכיון שהאבלות היא מדרבנן עד שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה אפשר לשבת שבעה וזה יחשב כאלו ישבו ביום ראשון.
ואם מישהו נשאר בצרפת ולא בא ללויה בארץ
כתב השולחן ערוך יורה דעה סימן שעה סעי' ב' "מי שדרכם לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו, ואינם יודעים מתי יקבר, מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות שבעה ושלשים ומתחילין להתאבל (ל' רמב"ם פ"א מה"א ד"ו); וההולכים עמו, מונים משיקבר. ואם גדול המשפחה הולך עמו, אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבר; וגדול המשפחה היינו דביתא סמוך עליה וגרירי כולהו בתריה, לא שנא אח לא שנא בן קטן; ויש מי שאומר והוא שיהא בן י"ג". ולכן אם מי שנשאר בצרפת סמוכים על שולחנו של גדול הבית כלומר הוא מפרנסם מתחילים את השבעה לאחר שהוא ישב ואם לאו מתחילים מיד והוא דווקא כאשר אינם יודעים מתי נקבר אבל היום שיודעים ע"י טלפון וכדו' אינם מתחילים לשבת אלא לאחר הקבורה.