שאלה
יהודי מצרפת שנישא לגויה ומת וביקש קודם מותו שישרפו את גופו ואשתו עומדת על כך שהוא היה כופר ולא היה שומר כלום אפילו יום כיפור האם יש צד שהאחים שלו ישבו שבעה? והאם יש עליהם דין אנינות עד שישרפו אותו?
תשובה
אין עליו דין של אבלות ולא של אנינות.
מקורות
כתב הב"י ביו"ד סי' שמ"ה "וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ז (סי' ט) דמשומד בכלל פורש מדרכי ציבור הוא ואין מתעסקין בו כל עיקר ואין אוננים ואין מתאבלין עליו. והמרדכי במועד קטן (סי' תתפו) והגהות מיימון בפרק י"א (דפוס קושטא ה"ב) כתבו שרבינו גרשום נתאבל על בנו שנשתמד אמנם אין ללמוד ממנו דלאפושי צערא הוא דעבד שלא זכה לשוב בתשובה",
וכתב השולחן ערוך יורה דעה סימן שמה סעי' ה' "כל הפורשים מדרכי צבור, והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם, ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר האומות, וכן המומרים והמוסרים, כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים", וכתב הבית יוסף שהטעם ששמחים "שאבדו שונאיו של מקום שנאמר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'".
וע"כ אין דין אבילות ולא דין אנינות על הקרובים אלא צריכים לשמוח.
