תפילה ולימוד כנגד ערווה ומקום צואה
א. נקיות לדברים שבקדושה – נאמר בתורה[1]: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך… והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", וכוונת הפסוק היא שאדם צריך להקפיד על צניעותו כיון שה' ית' נמצא בכל מקום, לכן כשעוסק בדבר שבקדושה כגון לימוד תורה, ק"ש, תפילה וכו', צריך להיזהר שלא תהיה צואה באותו מקום, ושלא תהיה ערווה כנגד פניו של האדם כיון שיש בזה איסור דאורייתא[2].
ראיית הלב את הערווה
א. חציצה בין הלב לערווה – מלבד האיסור שקיים בראיית ערווה בעיניו, החמירו חז"ל שגם לבו לא יראה את הערווה בשעה שעוסק בדבר שבקדושה, דהיינו שתהיה חציצה בין מקום הלב למקום הערווה, ולכן אם אינו לובש מכנסיים או חגורה על חלוקו – אסור לו ללמוד תורה או להתפלל. אך אם יש לו בגד שמכסה את ערוותו ומוחזק ע"י גומי וכדו' ובגד שמכסה את לבו – מותר לו ללמוד תורה ולהתפלל[3].
ב. דברים שבקדושה לנשים – איסור ראיית הערווה חל גם על הנשים, ולכן אסור להן לעסוק בדבר שבקדושה נגד ערוות אישה אחרת. וכשהיא ערומה – יש אומרים שאסור לה ללמוד או להתפלל ללא חגורה כגברים ויש מי שמתיר, ולכן כשאישה מברכת על הטבילה כשהיא במקווה וליבה רואה את הערווה – צריכה היא לעכור את מי הטבילה על ידי שתנענע ברגליה, כדי שלא יהיה ליבה רואה את הערווה[4].
ג. כשאחרים יכולים לראות את ערוותו – מי שעומד בבית ערום ומוציא ראשו מחוץ לחלון, או מי שלובש רק כותונת ללא מכנסיים וכדו' – אעפ"י שאין ליבו רואה את הערווה אסור לו להתעסק בכל דבר שבקדושה, כיון שאחרים יכולים לראות את ערוותו, וכתוב[5]: "לא יראה בך ערות דבר" ולא נאמר: "לא תראה", דהיינו שישנו איסור אפילו אם רק ערוותו מגולה לאחרים[6].
ד. ערום בכילה – אם יושב ערום בכילה שאינה גבוהה עשרה טפחים, ומוציא ראשו חוץ לכילה, וגם כיסה בבגד את ליבו שלא יראה את ערוותו – מותר בכל דבר שבקדושה, כיון שאין אחרים יכולים לראות את ערוותו, ואין לבו רואה אותה[7].
ה. ערווה במים – מי שטובל במים צלולים, אך לבו וראשו חוץ למים, וראשו מורם כך שאין עיניו רואות את ערוותו, או שהוא עוצם את עיניו – מותר לו ללמוד ולהתפלל ולקרוא קריאת שמע, ואם לבו בתוך המים – אסור, כיון שליבו רואה את הערווה[8].
ו. אם המים שטובל בהם עכורים כך שאין אבריו נראים בהם – מותר לו לעסוק בדבר שבקדושה ואפילו אם ליבו בתוך המים, אך יזהר שלא יהיה ריח המים רע, שאז נאסר מחמת שדינם כצואה[9].
ז. כיסוי ע"י היד – כיסוי בידו לא הוי כיסוי, ולכן אם כיסה את ערוותו או לבו בידיו, או אם כיסה את ראשו בידיו כדי לברך – אין זה מועיל, אבל אם חברו כיסה לו בידו – מותר. ואף על פי כן, ידיו יכולות לשמש כהפסק בין לבו לערוותו ע"י שיחבק בהם את גופו כיון שזה מועיל מדין הפסק בין לבו לערוותו. וגם אשה יכולה לחבק גופה במקווה כשאינה יכולה לעכר את המים[10].
האיסור להימצא במקום ערווה
א. הזזת גופו או פניו ממנה – אם הייתה ערווה כנגדו, יש אומרים שצריך להזיז את פניו וגופו ממנה כך שלא תהיה מולו, ויש אומרים שמספיק שיזיז את פניו ממנה כך שהיא לא תהיה מול עיניו, כיון שאיסור ערווה תלוי בראייתה וכך אינו רואה אותה, ואז מותר לו לעסוק בדבר שבקדושה. וראוי להחמיר כדעה הראשונה, ובשעת הצורך אפשר להקל כדעה השנייה[11].
ב. עצימת עיניו מפניה – אם עוצם את עיניו, או שנמצא בלילה – יש אומרים שאינו מועיל כיון שבאיסור ערווה נאמר[12]: "לא יראה", שצריך שלא יהיה אפשר לראותה וכך אפשר לראותה. ויש אומרים שמועיל, ונכון לנהוג כדעה הראשונה, ובשעת הצורך אפשר להקל כדעה השנייה[13].
ג. סומא – גם סומא לא יעסוק בדבר שבקדושה כשיש ערווה כנגד פניו[14].
ד. מכוסה בחפץ שקוף – אם יש ערווה מולו ויכול לראותה אלא שהיא מכוסה בחפץ שקוף כגון: זכוכית, ניילון וכדו', וכן אם רואה ערווה ברשות אחרת, דהיינו שהוא נמצא בחדר והערווה נמצאת ברחוב או בבית אחר – אעפ"י שהיא מכוסה בדבר שקוף, אסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגדה, אבל אם מחזיר פניו או עוצם את עיניו – מותר גם לדעת המחמירים לעיל[15].
הרהור כנגד ערווה
א. הרהור דבר שבקדושה – נאמר בתורה[16]: "ולא יראה בך ערות דבר"– מכאן שדיבור כנגד ערווה – אסור, אבל להרהר כנגדה – מותר, ולכן אותם ההולכים למקווה ומכוונים כוונות בשעת הטבילה או מתוודים שם, יזהרו שלא יוציאו איזה פסוק או דבר תורה מפיהם. אך מקווה שמימיו עמוקים יותר מי' טפחים – מותר להרהר בהם בדברי תורה, אך בחדר של המקווה – אסור, כיון שדינו כמרחץ שאסור להרהר בו בדברי תורה[17].
ב. ענייה על ברכה כנגדה – גם במקום שמותר להרהר בו בדברי תורה, אסור לשמוע שם מאדם אחר ברכה כשהוא מכוון לצאת בה ידי חובה, כיון שבמקרה כזה אינו יכול לענות ואינו בגדר "שומע כעונה"[18].
נגיעה בערווה
א. אסור לעסוק בכל דבר שבקדושה כשאחד מאבריו נוגע בערוותו או בערוות חברו, ולכן צריך להיזהר שלא תיגע ערוותו בירכותיו (החלק העליון של הרגל)[19].
ב. אעפ"י שאסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגד כיס הביצים, אם הכיס רק נוגע בירכותיו – מותר[20].
ערווה באיש
א. כשחצי גופו ערום – אם לובש רק מכנסיים וחצי גופו העליון ערום – מותר לו לקרוא קריאת שמע, אבל אם רוצה לעמוד בתפילה (שמונה עשרה) – צריך לכסות גם את חצי גופו העליון כיון שעליו לעמוד באימה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אך בדיעבד אם כבר התפלל כשחצי גופו העליון ערום – יצא ידי חובה[21].
ב. ערוות גוי וערוות בהמה – האיסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגד ערווה הוא אפילו בערוות גוי, אבל כנגד ערוות בהמה – מותר[22].
ג. ערוות קטן – אסור לקרוא אפילו כנגד ערוות קטן בן יומו, ואעפ"י שיש מתירים בקטן אם אינו ראוי לביאה – צריך לחוש לדברי האוסרים. ובשעת ברית מילה מותר לברך כנגד הערווה, אך ראוי להחמיר גם בזה ולכסות את ערוות התינוק או לעצום את עיניו כשמברך על המילה ועל הכוס[23].
ערווה באשה
א. מקומות המגולים – אומר הזוהר הקדוש באידרא רבא[24]: "קול באשה ערווה, שיער באשה ערווה, שוק באשה ערווה, רגל באשה ערווה, יד באשה ערווה".
גם לדברי הזוהר, אותו חלק שדרכו להיות מגולה תמיד (ואין בו משום חוסר צניעות) כגון: כף היד, האצבעות, הפנים וכו' – מותר להתפלל כנגדם, ואפילו אם הוא יותר מטפח, ואפילו באשה אחרת שאינה אישתו[25], כיון שלא יבוא לידי הרהור כשמסתכל בהם, כיון שדרכן להיות מגולות.
ודווקא אם מסתכל שם בדרך אגב, אבל אם הוא מתבונן בה – אסור, ועל זה נאמר[26]: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף" (מקום הערווה), ואפילו אם מסתכל בפחות מטפח עובר על[27] "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", וכל שכן שאסור לו לקרוא קריאת שמע כנגדה, וגדול עונשו עד שאמרו[28]: "אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנם"[29].
ב. דבר שבקדושה כנגד מקום שרגילה לכסותו – ערווה באשה הוא אותו מקום שרגילה לכסותו, ועכשיו הוא מגולה, ויש בו שיעור טפח (כ -8 ס"מ). ואיסור זה הוא בכל אשה ואפילו היא אשתו. ואסור לקרוא כנגדו כל דבר שבקדושה[30].
ג. דרך הכיסוי – אותן נשים שדרכן לא לכסות את אותם מקומות שדרכם להיות מכוסים – טועות, ואסור לקרוא כנגדן דבר שבקדושה, ודין זה נוהג גם בנשים שאינן יהודיות[31].
ד. טפח דווקא באשתו – יש אומרים שאיסור ראיית טפח של ערווה הוא דווקא באשתו, ובאשה אחרת אסור אפילו פחות מטפח – ונכון לחוש לדבריהם[32].
ה. בגד דק – אשה שלבושה בגד דק באופן שנראה בשרה מעבר לבגד – אסור לקרוא כנגדה[33].
ו. אשה כנגד אשה אחרת – מותר לאשה לעסוק בדבר שבקדושה כנגד טפח מגולה של אשה אחרת, אפילו אם זה מקום שדרכו להיות מכוסה. והטעם לכך הוא שהרהור שייך רק באנשים שרואים ובאים לידי הרהור ולא בנשים[34].
ז. אשה מניקה – אסור לקרוא דבר שבקדושה כנגד אשתו כשמניקה את בנה, וכל שכן כנגד אשה אחרת. ויש שמקילים לקרוא כנגד אשתו שאינה מקפידה כל כך בשעת ההנקה, כיון שאז מקומות אלו דינם כדין כפות הידיים והרגליים שדרכם להיות מגולים תמיד, ויש שאומרים שכיון שמקפדת על כך שיהיו מכוסים שלא בשעת ההנקה, דינם כמקום המכוסה ואסור לקרוא כנגדה, ולכן לכתחילה לא יקרא כנגדה, ובדיעבד – אם קרא אינו חוזר[35].
ח. קרא כנגד טפח מגולה – אם קרא קריאת שמע כנגד טפח מגולה והתכוון להסתכל שם – יש אומרים שצריך לחזור ולקרוא, ויש שחולקים ואומרים שאינו צריך, אבל אם ראה אך לא התכוון להסתכל שם – בדיעבד יצא ידי חובה, כיון שלא הרהר[36].
ט. קריאה כנגד תמונת אשה – טוב להחמיר שלא לקרוא דבר שבקדושה כנגד תמונה של אשה שיש שם טפח מגולה, והחומרא היא אפילו בתמונת אשה שאינו מכירה (ובמתבונן ודאי שאסור)[37].
י. דבר שבקדושה במקומות ציבוריים – אם נוסע באוטובוס ורוצה לעסוק בדבר שבקדושה – יעצום את עיניו ויהרהר בדברי תורה, ואם רוצה ללמוד מספר – יאחוז אותו מול עיניו בצורה שלא יוכל לראות את האשה, והוא הדין כשצריך לברך שבע ברכות בחופה ויש שם נשים שאינן לבושות בצניעות[38].
יא. הסתכלות בתכשיט – במקום שבו אין נשים רגילות לענוד תמיד על אצבעותיהן טבעות של אבנים טובות – אסור להסתכל על ידיה של אשה העונדת טבעות או צמידים וכדו' אפילו אם רק רוצה להביט בתכשיט, כיון שאין דרכן בכך – יבוא לידי הרהור[39].
יב. בגדים צבעוניים – אסור להסתכל על בגדים צבעוניים של אשה שמכיר אותה, ואפילו היא אינה לבושה בהם, ויש מי שאומר שהוא הדין בהסתכלות על תכשיטיה, וראוי לחוש לדבריו[40].
יג. האיסור בכל אשה ובכל גיל – בכל הדינים של ערווה באשה, אין חילוק בין אשה נאה לאשה כעורה או בין אשה צעירה לזקנה[41].
יד. גיל שבו מתחיל האיסור – ישנה מחלוקת מאיזה גיל מתחיל האיסור של "טפח באשה ערווה":
יש אומרים מגיל שלוש.
יש אומרים מגיל שש
ויש שאומרים שהדבר אינו תלוי בגיל אלא בדעת בני האדם, שכל זמן שאין בני אדם נותנים דעתם עליהם מחמת קטנותם נחשבות כקטנות, ולכן לדעתם[42] מותר לאב לעסוק בדבר שבקדושה כנגד בתו עד גיל אחת עשרה.
ולהלכה ראוי להחמיר בטפח מגולה בקטנה מגיל שש, וכל זה הוא דווקא לעניין דבר שבקדושה, אבל לגבי חינוך ללבוש צנוע – ראוי לחנכה לכך עוד בהיותה קטנה יותר[43].
יד באשה ערווה
א. החלקים השונים ביד – ישנם ביד שלושה חלקים, ודינם חלוק לעניין ערווה: מבית השחי עד הפרק המחובר לזרוע – אסור לגלותו, ואין הדבר תלוי במנהג הנשים. מהפרק המחובר לזרוע עד כף היד – תלוי במנהג (וכדלקמן). כף היד – מותר לגלותה[44].
ב. גילוי מקום מכוסה – אותן נשים הנוהגות לגלות זרועותיהן עד למעלה מהעצם של המרפק או פותחות את חולצתן עד סמוך לדדיהן – זהו מנהג רע, ועל זה נאמר[45]: "חוקים לא טובים" ו"טפח באשה ערווה", ולא אומרים על מקומות אלה שהם מקומות שרגילים להיות מגולים[46].
ג. גילוי הזרוע עד הפרק – אפשר לגלות את הזרוע עד הפרק, ואפילו אם יש נשים שלובשות חולצה שמכסה עד לכף היד, הרי בשעה שהן עוסקות בעבודה הן מפשילות את שרווליהן עד פרק הזרוע, ולכן אין מקום זה נחשב למכוסה[47].
ד. מעל הזרוע – גם אם יש נשים שדרכן לגלות טפח מעל זרועותיהן תמיד, אינן נוהגות כשורה והרי זה ערווה, ולכן לא יקרא כנגדן[48].
שיער באשה ערווה
א. שיער – שיער של אשה שדרכה לכסותו נקרא ערווה, ואסור לקרוא קריאת שמע, ללמוד ולהתפלל כנגדו, ואפילו אם השיער הוא של אשתו ואפילו באשה מכוערת וזקנה[49].
ב. שיער באינה נשואה – בתולות שדרכן ללכת פרועות ראש – מותר לקרוא כנגדן ולעסוק בדבר שבקדושה[50]. ויש אומרים שעל הבתולות להקפיד ללכת בשיער קלוע במקום שנהגו כך[51].
ג. גילוי שיער מחוץ לכיסוי ראש – שערות של אשה היוצאות חוץ לכיסוי או לכובע – מותר לעסוק כנגדן בדבר שבקדושה אם הן פחות מטפח[52], ולפי הזוה"ק אין לאשה להוציא שערות לחוץ כלל[53].
ד. מקומות שהולכים בגילוי ראש – גם במקומות שנשים הולכות בגילוי ראש – אסור לקרוא כנגדן. וכיון שיש מקילים, אם קרא כנגדן, בדיעבד אינו חייב לחזור לקרוא[54].
ה. פאה – יש מקומות שנשים לובשות פאה נוכרית ויש שאומרים שפאה כזו אינה נחשבת ככיסוי ראש, ולכן במקום שלא הולכים בפאה טוב להחמיר ולא לקרוא כנגדן כדין שיער של אשה, ובפרט באותן הפאות הנכריות שבימינו שנראות כשיער אמיתי[55].
שוק (רגל) באשה ערווה
א. החלקים ברגל – ישנם ברגל שלושה חלקים: הירך, דהיינו מהברך עד המותניים – אסור לגלותו. השוק, דהיינו החלק מן הברך עד כף הרגל – אסור לגלותו. כף הרגל – תלוי במנהג: במקום שנהגו לכסותו – אסור לגלותו ולקרוא כנגדו, ובמקום שנהגו לגלותו – מותר[56].
ב. הקרסול – הקרסול (דהיינו מקום החיבור של כף הרגל והשוק) – ממנו ולמעלה הווי מקום שדרך לכסותו. ובבגדד נהגו שהנשים מגלות שני שלישי טפח (דהיינו כ -5 ס"מ) מעל הקרסול, ומכיון שרק "טפח באשה ערווה" וזהו שיעור מועט מטפח – אין זה ערווה. והוא הדין בכל מקום שנהגו כך. ומעל שני שלישי טפח הנ"ל הוא בגדר "שוק באשה ערווה" ואסור לקרוא קריאת שמע כנגדו[57].
ג. כף הרגל – מי שנמצא במקום שדרך הנשים שם לגרוב גרביים ואינן מגלות אפילו כל שהוא מכפות רגליהן, אעפ"י שאשתו לא נוהגת לכסות מקומות אלו – אסור לו לקרוא, להתפלל וללמוד כנגדם[58].
קול באשה ערווה
א. קול זמר – כל קול זמר של אשה, בין פנויה בין אשת איש, בין צעירה בין זקנה, בין יפה ובין מכוערת ואפילו אשתו כשאינה טהורה – ערווה, ואסור לשומעו, וכל שכן שאסור לקרוא, ללמוד או להתפלל כששומע קול זה. ואסור לשמוע קול אשה ששרה ברדיו או בקלטת, דיסק וכדו' ואפילו אם אינו מכירה. ויזהר שלא ללמוד, להתפלל או לקרוא קריאת שמע כשאשתו שרה לתינוק וכדו' אפילו כשהיא טהורה כיון שזה מסיח את דעתו[59].
ב. קטנה – קטנה פחות מגיל שש ששרה לתינוק, אין בזה משום ערווה ומותר לעסוק בדבר שבקדושה אם שומע את קולה כששרה[60].
ג. שעת הדחק – אעפ"י שאסור לעסוק בדבר שבקדושה ליד נשים ששרות, אם שומע נשים שרות ואינו יכול ללכת ללמוד במקום אחר – יכול להרהר בדברי תורה אפילו ע"י עיון בספר, אך יזהר שלא יוציא בשפתיו כלום. וכן מי שחושש שיעבור זמן קריאת שמע אם יחכה שיסיימו את שירתן – יקרא אותה בזמנה. וכל זה הוא דווקא בשעת הדחק[61].
ד. קול אישה בלי שירה – יש להחמיר גם בקול של אשה שמספרת סיפור או מרצה באורך וכדו' יש בו משום קול באשה ערווה, אבל בדברים קצרים ובמיוחד כשהם לצורך עסק – אין לחשוש[62].
ה. זהירות משירה ליד גברים – ראוי ונכון לכל אשה כשרה ויראת שמים, בין נשואה ובין פנויה, שלא תשמיע את קולה בזימרה במקום שיש בו אנשים ואפילו אם הם קרובי משפחתה. וכן עליה להיזהר שלא תאמר אפילו זמירות שבת בקול כשיש אנשים, אלא [63]רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע[64].
הישן עם אשתו ובניו
א. שניים במיטה אחת – אם היו שני אנשים ישנים במיטה אחת, ובשרם נוגע זה בזה – אסור להם לעסוק בדבר שבקדושה, ואם הייתה מפסיקה ביניהם טלית או בד אחר – מותר. ואם כל אחד ישן בצד אחר של המיטה – מספיק אם יסובב את פניו מחברו[65].
ב. ישן עם בניו – אם ישן עם בניו הקטנים – יכול להחזיר פניו ולקרוא, ואם בניו גדולים (בנים בגיל י"ב ובנות בגיל י"א) – צריך שיפסיק בינו לבינם ע"י בד, שמיכה וכדו'[66].
[1] דברים כ"ג, ט"ו.
[2] בא"ח פרשת בא סעי' א'. פרי מגדים סי' ע"ד ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק ז'. ביאור הלכה שם בהקדמת הסימן.
[3] שם.
[4] שו"ע סי' ע"ד סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק טו"ב. משנ"ב שם ס"ק ט"ו, ט"ז. שו"ע סי' ע"ה סעי' א'. כה"ח שם ס"ק י"א. משנ"ב שם ס"ק ח'. שו"ע יו"ד סי' ר'. בא"ח פרשת בא סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'.
[5] דברים כ"ג, ט"ו.
[6] שו"ע סי' ע"ד סעי' א'. כה"ח שם ס"ק א', ג'. משנ"ב שם ס"ק א', ד'. בא"ח פרשת בא סעי' א'.
[7] שם.
[8] שו"ע סי' ע"ד סעי' ב' והחונים עליו. כה"ח שם ס"ק ט', ט"ו. בא"ח פרשת בא סעי' ב'.
[9] שם.
[10] שו"ע סי' ע"ד סעי' ב', ג'. כה"ח שם ס"ק י"א, י"ב, ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ט', י"ד. בא"ח פרשת בא סעי' ב'.
[11] שו"ע סי' ע"ה סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ט"ל, מ'. משנ"ב שם ס"ק כ"ט. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.
[12] דברים כ"ג, ט"ו.
[13] שו"ע סי' ע"ה סעי' ו' פסק להקל. כה"ח שם ס"ק מ'. משנ"ב שם ס"ק כ"ט. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.
[14] שו"ע סי' ע"ה סעי' ו'. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.
[15] שו"ע סי' ע"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק א', ל"ו, ל"ח, מ'. משנ"ב שם ס"ק כ"ה, כ"ו. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.
[16] דברים כ"ג, ט"ו.
[17] שו"ע סי' פ"ה סעי' ב'. מג"א שם ס"ק ב'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ח. דרכי תשובה יו"ד סי' ר'. בא"ח פרשת בא סעי' ז'.
[18] כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ח. בא"ח פרשת בא סעי' ז'.
[19] שו"ע סי' ע"ד סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"א. בא"ח פרשת בא סעי' ג'.
[20] בא"ח פרשת בא סעי' ג'.
[21] שו"ע סי' ע"ד סעי' ו'. בית יוסף שם בסוף הסימן. כה"ח שם ס"ק כ"ד. בא"ח פרשת בא סעי' ד'.
[22] שו"ע סי' ע"ה סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק כ"ט. בא"ח פרשת בא סעי' ה'.
[23] שו"ע סי' ע"ה סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"א. בית יוסף יו"ד סי' רס"ה. שו"ע שם סעי' ח'. בא"ח פרשת בא סעי' ה'.
[24] זוה"ק האזינו דף קמ"ב ע"א.
[25] ברכות כ"ד ע"א. בא"ח פרשת בא סעי' י"א.
[26] ברכות כ"ד ע"א.
[27] במדבר ט"ו, ל"ט.
[28] ברכות ס"א ע"א.
[29] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ט'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ז'.
[30] שו"ע סי' ע"ה סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' ח'.
[31] בא"ח פרשת בא סעי' ח'.
[32] שו"ע סי' ע"ה סעי' א' וברמ"א שם. כה"ח שם ס"ק י', י"א.
[33] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק א'. מחזיק ברכה שם ס"ק א'.
[34] שו"ע סי' ע"ה סעי' א' וברמ"א שם. כה"ח שם ס"ק י"א. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת בא סעי' ט'. חזון איש אורח חיים סי' ט"ז. ולעניין ערווה ממש ראה לעיל סעיף ג'.
[35] חיי אדם כלל ד' אות ז'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ד'. בא"ח פרשת בא סעי' י'.
[36] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'. פרי מגדים סי' ע"ה במשבצות זהב ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק ז', כ"ז. משנ"ב שם ס"ק ד'. בית יוסף שם בשם ר' יונה.
[37] אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א ס"ק ג', ד' (עמ' 44).
[38] אחרונים.
[39] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'.
[40] שו"ע אבה"ע סי' כ"א סעי' א'. אוצר הפוסקים שם.
[41] כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ד.
[42] שו"ע סי' ע"ג סעי' ד'. בא"ח פרשת בא סעי' ח', י"ג. באור הלכה סי' ע"ה ד"ה "טפח מגולה". חזון איש, אורח חיים סי' ט"ז ס"ק ח' בסופו. חסד לאלפים סי' ע"ה ס"ק ח'.
[43] אחרונים.
[44] בא"ח פרשת בא סעי' י"ב. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ז'.
[45] יחזקאל כ', כ"ה.
[46] תפארת שמואל על הרא"ש ברכות פרק ג' ס"ק ל"ז. משנ"ב סי' ע"ה ס"ק ב'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'.
[47] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'.
[48] בא"ח פרשת בא סעי' ח'. אחרונים.
[49] שו"ע סי' ע"ה סעי' ב'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ב.
[50] שם.
[51] משנ"ב סי' ע"ה ס"ק י"ב. כה"ח שם ס"ק ט"ז עפ"י מג"א ס"ק ג'. אחרונים.
[52] עפ"י הרמ"א סי' ע"ה סעי' ב'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ב. אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א ס"ק כ"ד.
[53] זוהר נשא קכ"ה ע"ב. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ח"י.
[54] בא"ח פרשת בא סעי' י"ב. כה"ח סי' ע"ה ס"ק טו"ב. משנ"ב שם ס"ק י'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ז'. אחרונים.
[55] שו"ע סי' ע"ה סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ט, כ'. משנ"ב שם ס"ק ט"ו. ועיין באורך בשדי חמד מערכת "דת יהודית". אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א עמודים 56 -60. אחרונים.
[56] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ח' (במש"כ על דברי המשנ"ב סי' ע"ה ס"ק ב'). בית יוסף סי' ע"ה (בעניין הטעם למה הוזכר שוק).
[57] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ו' בסברת הב"ח ומש"כ על כך.
[58] בא"ח פרשת בא סעי' י"ב.
[59] שו"ע סי' ע"ה סעי' ג' והחונים עליו. אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א עמ' 50 -52. בא"ח פרשת בא סעי' י"ג. אחרונים. ובעניין אשתו עי' פתחי תשובה יו"ד סי' קצ"ה ס"ק י'.
[60] בא"ח פרשת בא סעי' י"ג.
[61] בא"ח פרשת בא סעי' י"ג. כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק י"ז. חזון איש שם סי' ט"ז בסופו.
[62] בא"ח פרשת בא סעי' י"ג. באר היטב אבה"ע סי' כ"א ס"ק ד'. רש"י קידושין ע' ע"א ד"ה "קול באשה".
[63] שמואל א' א', י"ג.
[64] כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ג. אוצר הפוסקים שם סי' כ"א ס"ק כ"א (עמ' כ"ו).
[65] שו"ע סי' ע"ג סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב'.
[66] שו"ע סי' ע"ג סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י'.