סדר הפרשת תרומות ומעשרות בזמן המקדש
א. התרו"מ שעל בעל הפירות היה ליתן בזמן שבית המקדש היה קיים הם:
תרומה גדולה
* – תרומה גדולה – בעל הפירות מפריש שני פירות מכל 100 פירות שלפניו (1/50 – מידה בינונית) ונותנם לכהן. מתנה זו שנותן בעל הפירות לכהן נקראת: "תרומה גדולה".
מעשר ראשון
* – מעשר ראשון – אחרי הפרשת "תרומה גדולה" מפריש בעל הפירות 10% מהפירות שנשארו לפניו ונותנם ללוי. מתנה זו שנותן בעל הפירות ללוי נקראת: "מעשר ראשון"[1].
מעשר שני ומעשר עני
* – מעשר שני ומעשר עני – מהפירות שנשארו לו [אחרי שהפריש "תרומה גדולה" ו"מעשר ראשון"] מפריש בעל הפירות 10% נוספים ל"מעשר שני" או "עני", מעשר שני נוהג בשנים א' ב' ד' ה' [למניין השנים לשנת השמיטה], ובשנים ג' ו' נוהג "מעשר עני"[2]. "מעשר שני" אוכלים בירושלים לפנים מן החומות בטהרה, או לחליפין פודים[3] בסכום כסף השווה לערכו ובכסף קונים מאכלים ואוכלים אותם בירושלים. "מעשר עני" נותנים לעניים[4].
[נמצא שאדם בזמן הבית מפריש כ22% מיבולו לתרומות ומעשרות].
פירות שמיטה
* – פירות שמיטה – על פירות השנה השביעית (שנת השמיטה) – לא מפרישים תרומות ומעשרות[5].
התרו"מ שעל הלוי היה ליתן בזמן שבית המקדש היה קיים הם:
תרומת מעשר
* – תרומת מעשר – הלוי מפריש 10% מפירות ה"מעשר ראשון" שקיבל מבעל הפירות ונותנם לכהן. מתנה זו שנותן הלוי לכהן נקראת: "תרומת מעשר".
דיני הכהן
* – לכהן מותר לאכול "תרומה גדולה" רק כאשר התרומה טהורה וגם הוא טהור[6].
* – דין "תרומת מעשר" כדין "תרומה גדולה" הנאכלת לכהן בטהרה[7].
הפרשת תרומות ומעשרות בזה"ז
ב. ככלל דיני תרומות ומעשרות חלים גם כיום. אמנם, יש כמה שינויים כפי שנפרט להלן:
תרומה גדולה בטהרה
* – תרומה גדולה בטהרה – כיום, כהן איננו יכול לאכול "תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר", משום שהוא טמא מת וגם התרומה טמאה בדרך כלל[8].
כמות ההפרשה
* – כמות ההפרשה – מעיקר דין תורה כדי לצאת ידי חובת "תרומה גדולה" מספיק להפריש "כלשהו" על כל הכרי [מכל סוג פרי ופרי][9], ורק מתקנת חז"ל שבינונים מפרישים אחד מחמישים ל"תרומה גדולה", יש להפריש 1/50 [שהם 2%]. כיום כאשר אין הכהן יכול לאכול "תרומה גדולה" אנו חוזרים לעיקר דין תורה ומפרישים "כלשהו" ל"תרומה גדולה"[10].
מעשר שני בירושלים בזה"ז
* – מעשר שני בירושלים בזה"ז – כיום אין אוכלים פירות "מעשר שני" כלל, מכמה סיבות: א. "מעשר שני" נאכל רק בזמן שבית המקדש קיים ונאכל בירושלים [לפנים מחומת ירושלים][11]. ב. "מעשר שני" נאכל בטהרה[12]. ולכן, כיום אין צורך להעלותו לירושלים ולא את כסף פדיונו.
חילול מעשר שני
* – חילול מעשר שני – כיון שאין אוכלים "מעשר שני" כיום, גם אופן הפדיון משתנה ואפשר לחללו לכתחילה על פרוטה בלבד, למרות שערך פירות ה"מעשר שני" גדול הרבה יותר, ומעיקר הדין היה צריך לפדותו בשוויו האמיתי[13] (בדין חילול ראה לקמן סעיפים י"ח – י"ט).
סדר ההפרשה בזה"ז
ג. לוקח כמות הגדולה מ-1/100 מן הפירות[14], ואומר:
"אחד ממאה שבידי ישאר טבל".
"המעט יותר מאחד ממאה שבידי [כלומר, החלק העודף על 1/100] בצפון הפרי יהיה תרומה גדולה על הכל"[15].
קורא שם ל"מעשר ראשון":
"אחד ממאה שבידי ועוד תשעה חלקים כמותו[16] בצפון הפירות[17] הם מעשר ראשון" [ואין צורך להפריד בפועל את תשעת החלקים מהפירות].
מפריש "תרומת מעשר" במקום הלוי:
"אותו אחד ממאה שבידי שעשיתיו מעשר ראשון יהיה תרומת מעשר"[18].
בשנים א' ב' ד' ה' קובע מקום ל"מעשר שני" (אך אין צורך להפרישו בצד בפועל[19]):
"עשרה חלקים בצד דרום של הפירות הם מעשר שני".
מחלל פירות "מעשר שני" וחומשו על פרוטה:
"ומחולל המעשר השני וחומשו על פרוטה במטבע שברשותי"[20].
בשנים ג' ו' קובע מקום ל"מעשר עני":
"עשרה חלקים בצד דרום של הפירות הם מעשר עני"[21] [ואין צורך להפרישם בפועל]
כאשר יש ספק אם יש להפריש "מעשר שני" או "מעשר עני" אומר:
"אם צריך מעשר שני יהיה מעשר שני בצפונם של הפירות ומחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שברשותי. אם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בצפונם של הפירות ויהיה מחולל על מטבע המיועדת לעניים".
אם מפריש תרומות ומעשרות מטבל ודאי, לפני ההפרשה יברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.
לפני פדיון מעשר שני יש הנוהגים לברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עָל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
דיני התרומה והמעשר לאחר הפרשתם
תרומה ותרומת מעשר
ד. * – תרומה ותרומת מעשר – למרות שכיום אין חובה לתת "תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר" לכהן[22], עדיין אסור לזרקם בדרך בזיון. ולכן, אם הדבר אפשרי – יניחם במקום שמור עד שירקבו ואם אין אפשרות להניחם כך – צריך לעטפם בנייר או בשקית ניילון אטומה ולהניח באשפה, ורצוי להניחם בתוך שני עטיפות ולזורקם לאשפה[23].
מעשר ראשון
* – מעשר ראשון ניתן ללוי, ומהדין הלוי צריך להפריש תרומת מעשר אך נהגו שהבעלים מפרישים את תרומת המעשר. הנשאר ביד הלוי הוא חולין גמור, ויעשה בו הלוי כרצונו.
בירקות ופירות שהם טבל ודאי, דהיינו כשברור שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות – חייב לתת מעשר ראשון ללוי, גם בזמן הזה. אולם כאשר הפירות מועטין, אין כדאיות ללוי לבוא ולקבל חלק מהפרי, כגון המפריש מעשר ראשון מקילו עגבניות, שאין כדאי ללוי לבוא לקבל עגבניה או חלק מעגבניה, לכן נהגו להלוות סכום כסף ללוי, שרגיל ליתן לו מעשר, ובמקום שהלוי יחזיר את החוב, בכל פעם שיש למלוה מעשר ראשון, יאמר: "אני מקנה מעשר ראשון זה ללוי", ויעריך כמה שווה אותו מעשר ראשון, ויאמר או ירשום שלוקח את הפרי על חשבון החוב, וכן יעשה על דרך זה, עד שיפרע כל החוב. אך בספק טבל – אין חייב ליתנו ללוי.
מעשר שני
* – "מעשר שני" – את פירות ה"מעשר השני" וחומשם ניתן לחלל על פרוטה אחת (ולא על שטר), למרות שערך הפירות גדול יותר[24].
פרוטה
* – פרוטה – ערך ה"פרוטה" שאפשר לחלל עליה "מעשר שני" הוא כערך 1/40 גרם של כסף טהור.
חילול כמה פעמים על אותה מטבע
* – חילול כמה פעמים על אותה מטבע – ניתן לחלל פירות "מעשר שני" על מטבע בערך גדול מ"פרוטה" כאשר החילול הוא רק על ערך של "פרוטה" מתוך הערך הכולל של המטבע, ומותר לעשות כן כמה פעמים כאשר בכל פעם מחללים על ערך "פרוטה" מתוך הערך הכולל של המטבע[25].
עד מתי מחלל
* – עד מתי מחלל – מטבע שחיללו עליו פירות "מעשר שני" עד תומו, כלומר בכל ערך המטבע – אי אפשר לחלל עליו עוד פירות מעשר. ומשום כך, צריך בעל הפירות לזכור את מספר הפעמים שחילל פירות "מעשר שני" על מטבע זה.
מטבע שהתמלאה
* – מטבע שהתמלא – מטבע ש"התמלא" מחללים את קדושתו על פרי השווה פרוטה. עוטפים את הפרי בעטיפה אטומה ומניחים באשפה. וכן יכול לחלל מטבע זו על פרוטה של מטבע אחרת, ואומר: "המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על פרוטה שבידי" (את המטבע יש לשחוק או לזרוק לים).
כשמחלל על מאכל
* – כשמחלל על מאכל – כשמחלל על פרי או אוכל השוה פרוטה, אומר: "המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על שווה פרוטה שבידי" (את הפרי או האוכל יקבור באדמה וכדו').
* – יש שלא מחללים את כל המטבע על הפרוטה, אלא אומרים: "המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על המטבע שבידי, חוץ מפרוטה חמורה שבו".
ה. "מעשר שני" הראוי לאכילה והנמצא בין חומות העיר העתיקה בירושלים – אי אפשר לפדותו גם כיום. ולכן, הרוצה לפדות פירות מעשר שני כאלה בין החומות בירושלים – צריך לטמאם ובכך לא יהיו ראויים לאכילה. וכיצד יעשה? לפני ההפרשה ירטיב את הפירות [כדי שיוכשרו לקבל טומאה], יטמאם במגע ובזה לא יהיו ראויים לאכילה ויוכל לפדותם[26].
ו. "מעשר עני"
* – מעשר עני נותנים רק מפירות שוודאי לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות.
* – שנות הפרשה – "מעשר עני" מפרישים בשנים ג' ו' למניין שנות השמיטה במקום "מעשר שני" ולא בנוסף אליו[27].
* – חילול המעשר – מחללים את פירות ה"מעשר עני" על מטבע שערכו כערך המלא של הפירות ולא על מטבע בערך של "פרוטה". אולם אם הפירות מועטין ינהג כאמור לעיל במעשר ראשון בדרך הלוואה (ראה לעיל סעיף י"ט).
* – המטבע לעניים – צריך לתת לעניים את המטבע שחיללו עליו "מעשר עני", בפועל.
* – מעשר עני בדמאי – דיני "מעשר עני" וכן ההפרשה [קביעת המקום] של "מעשר עני" שייכים גם ב"דמאי" (אף שבפועל אינו מחוייב ליתן לעני)[28].
נוסח ההפרשה למי שאינו יודע
* – ה'חזון איש'[29] מחדש שמי שאינו יודע את נוסח ההפרשה וכדו' – יכול להפריש יותר מ- 1/100 ולומר נוסח כולל : "הכל יהיה כדין על פי הנוסח שנמצא אצלי בבית". ולהלכה: לכתחילה – צריך לומר את הנוסח המלא כפי המפורט לעיל, ובדיעבד – אפשר לסמוך על החזו"א[30].
הפרשת תרומות ומעשרות בשבת
איסור הפרשה
ז. אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת[31].
הפרשה בערב שבת
ח. מי שלפניו פרי המיועד לאכילה בשבת שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות – יחתוך חתיכה מן הפרי ויפריש תרומות ומעשרות מערב שבת. אם אינו רוצה לחתוך חתיכה מן הפרי להפרשת התרומה בערב שבת מחשש שהפרי יתקלקל – אינו חייב לחתוך את הפרי ולהפריש את התרומה בפועל. וכדי לצאת ידי חובת הפרשת תרומות ומעשרות יאמר נוסח הפרשה שונה מעט בערב שבת, כדלהלן: "החלק התחתון של הפרי שהוא יותר מ-1/100 יהיה תרומה גדולה…" עד סוף נוסח ההפרשה. ובשבת, לפני שאוכלים את הפרי – יחתוך את החלק התחתון של הפרי, יפרישו הצידה ואינו צריך לעשות שום פעולה נוספת[32].
המתארח וחושש שהפירות דמאי
הפרשה ממיץ סחוט
ט. המתארח ביום חול והגישו לו כוס מיץ טבעי וחושש שאינו מעושר – ישאל את מארחיו אם הוא מעושר. אם אינו רוצה לשאול מחשש שמארחיו יפגעו – יכול לומר את נוסח ההפרשה, כדלהלן: "החלק התחתון של הכוס יהיה תרומה גדולה…" עד סוף נוסח ההפרשה, ובסיום השתייה ישאיר מעט מיץ בתחתית הכוס ל"תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר". וטוב לפסול וללכלך את המיץ שנשאר בכוס כדי שאחרים לא ישתו אותו.
י. המתארח אצל חברו בשבת וחושש שפירותיו הם ספק טבל[33] – יכול להפריש מהן תרומות מעשרות[34] בערב שבת על פי הנוסח, כדלהלן: "מה שאשאיר מהאוכל שאקבל [או האוכל שיהיה בצד פלוני מהאוכל שאקבל] היותר מאחד ממנו יהיה תרומה…" עד סוף נוסח ההפרשה[35].
המתארח ויודע שהפירות טבל
יא. המתארח אצל חברו ויודע שפירותיו הם טבל וודאי – אינו יכול להפריש תרומות ומעשרות ביום שישי על פירות שיקבל בשבת [משום שאסור להפריש תרומות ומעשרות מפירות טבל וודאי שאינם ברשותו]. אמנם, יכול להפריש תרומות ומעשרות בביתו [בערב שבת] מפירות שלו שהם טבל וודאי, על פירות טבל וודאי שיקבל ממארחו בשבת, ובתנאי שמפריש בביתו מאותו מין פירות[36] שיקבל בשבת[37].
[1] עיין שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט).
[2] עיין שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט, וסעיפים קל"ב-קל"ט).
[3] אדם שחילל פירות "מעשר שני" על פרוטה, רק בדיעבד יהיו פירות המעשר מחוללים אך לכתחילה צריך לפדותם בסכום כסף השווה לערכם, ראה ערכין (כ"ט ע"א) רמב"ם (הל' מעשר שני פ"ב הל' א'-ב'), בית יוסף (יו"ד סי' של"א סעי' קל"ג) ובשו"ע (שם סעי' קל"ב-קל"ג).
[4] עיין שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט).
[5] עיין שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט), ועיין בהרחבה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ה שביעית פרק כ') מתי צריך להפריש ומתי לא.
[6] עיין רמב"ם (תרומות פ"ז הל' א', ג').
[7] ראה רמב"ם (הל' תרומות פ"ג הט"ז) עיין שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' כ"ד) וברמ"א (שם סעי' כ').
[8] עיין רמב"ם (תרומות פ"ג הל' א'-ב'), שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט-כ').
[9] חולין (קל"ז ע"ב), רמב"ם (הל' תרומות הל' פ"ג ה"א), שכתוב "ראשית דגנך" (דב' י"ח, ד') ולא נתנה התורה שיעור. והטעם שבתרומה לכהן, חיטה אחת פוטרת את כל הכרי, ואילו במעשר ראשון השיעור הוא יותר גדול, משום ששבט לוי גדול יותר מהכהנים, ולכן לכהן מספיק אחד מחמישים, אבל ללויים נותנים הרבה. כלומר דואגים לכל שבט בהתאם לגודלם הכמותי. כמו כן, שבט לוי מיוחס הוא ואסור בעבודות, אסור לו לטרוח ולעבוד, כגון: לזרוע ולחרוש וכדו'.
[10] משנה תרומות (פ"ד מ"ג), עיין רמב"ם (תרומות פ"ג ה"א ב'), שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט) ש"ך (שם ס"ק ל').
[11] שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' קל"ב).
[12] רמב"ם (הל' מעשר שני פ"ג ה"א).
[13] עיין שו"ע יו"ד (סי' של"א סעי' קל"ג-קל"ד).
[14] כשיש מאה פירות לפניו, יכול לקחת את הפרי הגדול ביותר מבין הפירות ובכך להיות בטוח שלקח יותר מ-1/100.
[15] על פי הדין שכיום תרומה גדולה ב"כלשהו".
[16] אין ליטלו באומד, ראה בשו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' ע"ו).
[17] צד צפון לאו דווקא, יכול לבחור כל צד שירצה.
[18] לגבי דאין ליטול מאומד, ראה שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' כ"ד), וכיום המנהג שמפריש בעל הפירות במקום הלוי.
[19] שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' ע"א). ולגבי שלא צריך להפריש בצד, ראה שו"ע (שם סעי' קל"ט).
[20] ראה שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' קל"ו).
[21] ראה שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' ע"א).
[22] שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט) וברמ"א שם. ועיין בגר"א (שם ס"ק ל"ח) שאע"ג שהיום אנו טמאים – צריך לתת, וכן הביא הב"י מרמב"ם (הל' תרומות פ"ב הי"ד, ט"ו). אמנם המנהג הוא שלא לתת, כמבואר במעשה נסים (קונטרס חובת הארץ סי' ה').
[23] עי' גר"א (יו"ד סי' של"א ס"ק נ') בשם ספר התרומה, וספר ארץ ישראל להגרי"מ טוקצ'ינסקי (ח"ב פ"ה סעיף ג'). וראה רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"א-ג' והל' תרומות פ"ב הי"ד ט"ו) וע"ע שו"ת מאמר מרדכי, ושבתה הארץ (ח"ה פרק י"ג סעי' כ"ח-כ"ט ובהערות שם, ושם סי' י"ב).
[24] ראה שו"ע (יו"ד סי' של"א סעיפים קל"ב קל"ג קל"ד).
[25] עיין שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' קל"ד). הפרוטה היא משקל חצי שעורה כסף טהור, והגרם משקל 20 שעורים. יוצא איפוא כי גרם כסף הוא שיווי 40 פרוטות. שיוויה של פרוטה כיום (שבט תשע"ו) הוא כ-4.6 אג', ועליו יש להוסיף 17% מע"מ (כדין הוספת קלבון), זה יוצא: 5.3 אג'.
[26] ראה מש"כ בהרחבה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג בחלק 'קדושת א"י עיר הקודש והמקדש' סי' א').
[27] ראה שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט).
[28] "דמאי" הם פירות שספק אם הפרישו מהם תרומות ומעשרות. כאשר מפרישים מספק תרומות ומעשרות מפירות "דמאי" – אין מברכים על ההפרשה והפדיון.
[29] ראה שו"ע (אבן העזר סי' ל"ח סעי' א') ובחזון איש (דמאי, סי' ט"ו אות ו').
[30] עיין שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ס"ב אות ט').
[31] שו"ע (סי' של"ט סעי' ד') וביאר המשנ"ב (סי' רס"א ס"ק ד') משום דהוי ליה כמתקן.
[32] ראה שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' כ"ב) לגבי קביעת מקום ושם (סעי' מ"ט) מוכח דגם בלי להפריש בפועל.
[33] שאסור להפריש מהם תרומות ומעשרות בשבת. וראה רמ"א (או"ח סי' של"ט סעי' ד').
[34] מדובר באדם שאין שום חשש לגבי כשרות האוכל בביתו והחשש הוא רק לעניין הפרשת תרומות ומעשרות.
[35] ככתוב באורך ברמב"ם (הלכות מעשר פרק ט' הל' ז'-י"א) ובנושאי כליו, וז"ל (שם הל' ז'): "וכן המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא איננו מאמינו על המעשרות – אומר מערב שבת: מה שאני עתיד… מפני שמותר לאדם להתנות תנאים אלו על הדמאי, אף על פי שאינו ברשותו, אבל בודאי אינו מתנה אלא על דבר שברשותו".
[36] שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' נ"ג).
[37] ואפילו שאין כאן הפרשה "מן המוקף", מ"מ מותר לעשות כן לצורך מצוה ולצורך שבת ויום טוב (ראה שו"ע יו"ד סי' של"א סעי' כ"ה ועיין בביאור הגר"א ס"ק ע'). ועיין משנה למלך (הל' תרומות פ"ז הי"ז) שהאריך לבאר שיש להקל בתרומה בזמן הזה [עיי"ש שדן להקל בכמה דינים, וה"ה שיש להקל בנידון דידן], וראה בביאור הגר"א (סי' של"א ס"ק קי"ח) לגבי תרומת מעשר.
ואין לו לחשוש שיאמרו עליו שאוכל אוכל שאינו מעושר, שהרי מי שיודע שצריך לעשר יודע גם שאפשר לעשר בדרכים דלעיל (עיין באורך חזון איש, דמאי סי' ט' ודעת כהן להראי"ה קוק סי' רל"ד).