שאלה
האם אשה יכולה לברך על הלל בראש חודש ומה הדין בחנוכה?
תשובה
ככלל בכל פעם שמברכים על הלל יכולה אשה לברך גם כיון שזה חלק מהתפילה ולכן אשכנזיה יכולה לברך על ההלל גם בראש חודש וכן מנהג המרוקאים וספרדיה רק מתי שמסיימים את הלל.
מקורות
כתב בשו"ת מאמ"ר ח"ג סי' ד' "וכאמור בתפלה היא חייבת, וכדברי השלחן ערוך (שו"ע סי' ק"ו סעי' א'): "ונשים ועבדים שאף על פי שפטורים מקריאת שמע חיבים בתפלה מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, וקטנים שהגיעו לחנוך חייבים לחנכם".
ובגמרא שם (ע"ב): "וחייבין בתפלה דרחמי נינהו. – מהו דתימא: הואיל וכתיב בה (תהלים נ"ה, ח"י) ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי – קמשמע לן". כלומר, שמא יאמר האדם התפלה היא כמצות עשה שהזמן גרמא שהרי כתוב בה "ערב ובקר וצהרים" דהיינו שחרית מנחה וערבית, קובעת המשנה שהן חייבות בתפלה כיון ד"רחמי נינהו".
ועי"ש שנחלקו רש"י ותוס' בגרסת הגמרא, דרש"י (ד"ה הכי גרסינן) כתב: "תפילה דרחמי נינהו ולא גרס פשיטא, דהא לאו דאוריתא היא" אך התוס' שם (ד"ה בתפלה) כתבו: "ורש"י לא גריס ליה שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע שייכי ביה. ומ"מ יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא כדאמרינן בסוכה".
והמשנ"ב (סימן ק"ו ס"ק ד') כתב: "שהיא מ"ע וכו' – כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים, אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר 'ולעבדו בכל לבבכם' איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פעם אחת ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה" (וראה ברמב"ם פ"א מהל' תפלה הל' א' וראה שם בכס"מ ובמגדל עוז וכן בספר החנוך מצוה תל"ג).
ואולם בבית יוסף (סי' ק"ו) מבואר שתפילה הינה מדרבנן, שביאר את דברי הטור לגבי העוסקים במצוה פטורים מן ק"ש ומן התפלה, וכתב: "פשוט הוא דכיון דפטורים מק"ש דאוריתא כ"ש מתפלה שהיא מדרבנן". ובהמשך גם הביא את שיטת רש"י שנשים חיבות בתפלה כיון שהיא רחמי ורבנן תקנוה גם לנשים.
ובאמת הרב כף החיים כתב (ק"ו אות ז') שאין קושיא וסתירה מדברי מרן השו"ע שנראה שהוא סובר שתפלה זו מ"ע מדאוריתא כהרמב"ם בעוד שהוא סובר שבאמת היא מדרבנן ויישב שמה שכתב "מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא" – זה יתכן לאמרו גם על מצוות דרבנן (ע"פ דברי התוס' שהובא לעיל). ועוד, הרי גם הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ה') החולק על הרמב"ם וסובר שהתפלה אינה מצות עשה, מכל מקום הוא מודה שבעת צרה מצוה מדאוריתא להתפלל, וזה שכתב הרב בעל החנוך (מצות תל"ג): "ומי שצר לו ולא קרא אל השם יתברך להושיעו ביטל עשה זה כדעת הרמב"ן ז"ל".
וגם הרב כף החיים (סי' ע' אות א') הביא דעות אלו וכתב: "ומכל מקום אפילו למאן דאמר פטורים – אם הם מקיימים המצוה יש להם שכר, אלא שאינו כמו מצוה ועושה". וחתם דבריו: "ועל כן נוהגות הנשים שיודעות ללמוד, להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות, מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח".
ועיין בעוד יוסף חי (וארא אות ו') שכתב: "נשים אע"ג דפטורין מן ק"ש מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא, חייבין מדינא בקבלת מלכות שמים, ע"כ חייבין לפחות לקרות פסוק ראשון, ונכון ללמדם ג"כ פסוק בשכמל"ו.
וראה בבן איש חי (ש"ר וישב הל' י"ב) שכתב שנשים מברכות ברכת התורה, וראה בספרי "ספר הלכה" (ח"ב סעיפים מ' מ"א), ובספר זכרון מהרב צדקה זיע"א שם הובאה תשובתו לבנות סמינר "אור החיים" בבני ברק שיברכו יוצר, ק"ש ויכולות להתפלל מוסף.
על כן מותר לנשים להתפלל את כל התפלה כולה ולברך ברכות השחר (ואומרות "ברוך שעשני כרצונו בלי שם ומלכות" – (שם בבן איש חי סעי' י'). ויכולות לומר ברוך שאמר, ישתבח, יוצר ולהתפלל מוסף, וכלשון כה"ח (שם): "מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח". וכן נשים הרגילות להתפלל יכולות לומר הלל עם ברכה, בימים בהם אומרים הלל שלם" .