שאלה
מה מברכים על מרק סולת?
תשובה
לאשכנזים מרק סולת שאינו שותה אותו אלא ממעכו טיפה ברכתו מזונות אבל אם אינו צריך למעכו ברכתו שהכל ולספרדים אם צריך ממש ללעוס ברכתו מזונות ואם לאו שהכל.
מקורות
כתוב בגמ' ברכות דף ל"ח ע"א "שתיתא, רב אמר: שהכל נהיה בדברו, ושמואל אמר: בורא מיני מזונות. אמר רב חסדא: ולא פליגי, הא בעבה הא ברכה; עבה – לאכילה עבדי לה, רכה – לרפואה קא עבדי לה" ופרש"י שם ד"ה "שתיתא – מאכל העשוי מקמח קליות שנתיבשו בתנור בעוד שהשבלים לחים, עבה לאכילה עבידא – ובמילתיה קיימא".
וכתב השולחן ערוך סימן רח סעיף ו' "קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו (פי' בשלו הרבה) ועירבו במים או בשאר משקין, אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללועסו (פי' לטחון אותו בפה), מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה; ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה, מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות"
וביאר המשנ"ב ס"ק כב "וללעוסו- לאו דוקא דאפילו אם אינו עב כ"כ כיון שאינו רך שיהיה ראוי רק לשתיה מברך עליו במ"מ [אחרונים]"
ובכה"ח נתן שיעור אחר ס"ק ל"ו "כן הוא לשון הרמב"ם פרק ג' מהלכות ברכות, וכן הוא לשון הלבוש שלפנינו. אבל האליה רבה אות ז' כתב שהגירסא בלבוש ללועטו שהוא לשון הלעטה וכתב שכן הוא בר"ד אבודרהם יעו"ש. ונראה שמזה הטעם כתוב בהגה פירוש לטחון אותו בפה, ור"ל שאין צריך כל כך יהיה עב עד שיהיה צריך ללועסו בשינים, אלא כל שהוא עב שצריך למעכו בפה ואחר כך לבולעו מברך עליו בורא מיני מזונות" משמע שצריך ממש ללעוס.
וא"כ להלכה לאשכנזים מרק סולת שאינו שותה אותו אלא ממעכו טיפה ברכתו מזונות אבל אם אינו צריך למעכו ברכתו שהכל ולספרדים אם צריך ממש ללעוס ברכתו מזונות ואם לאו שהכל.