תפילה ותורה במקום צואה, לכלוך וריח רע
א. דברים שבקדושה מול צואה – ישנו איסור דאורייתא לקרוא כל דבר שבקדושה כנגד צואת אדם אם היא נמצאת מול פניו[1].
ב. צואה בצדדים שונים – אם הצואה נמצאת מאחוריו או מצידו במרחק ארבע אמות, או שהיא לפניו אבל רחוקה כמלא עיניו כך שאינו יכול לראותה, ובכל מקרה אין לצואה ריח רע – יכול לקרוא אז דברים שבקדושה[2].
. גדר צדדים – צואה שנמצאת בצדדים שלפניו – הרי היא כלפניו, ואם נמצאת בצדדים שלאחריו – הרי הם כלאחריו. ואותם צדדים שיכול לראותם כשלא מזיז את ראשו אלא רק את עיניו – הרי הם כלפניו, ואם צריך להטות את ראשו ולראותם – הרי הם כצדדים שלאחריו[3].
ד. צואה מועטת – אם הייתה לפניו צואה מועטת – יכול לירוק עליה רוק עבה (שיכסה את הצואה) ויקרא כנגדה. ודבר זה מועיל רק באופן עראי אך לא באופן קבוע[4].
ה. צואה בחושך – אם הוא נמצא במקום חשוך או שהוא בלילה ויש צואה – ישער את המרחק דלעיל כשיעור ראיית אדם בינוני ביום[5].
ו. ריח רע – אם יש לצואה ריח רע – יתרחק ארבע אמות מקצה המקום שהריח מגיע לשם[6].
ז. אינו יכול להריח – אדם שאינו יכול להריח מחמת חולי או נזלת, יתרחק שיעור כמרחק של אדם בינוני שמריח. ואדם שחוש הריח שלו מפותח – יתרחק ד' אמות ממקום שנגמר הריח אצלו, אעפ"י שלאחרים לא מגיע הריח עד שם[7].
ח. צואה ברשות אחרת – אם הצואה נמצאת על מקום שהוא גבוה עשרה טפחים (דהיינו כ -80 ס"מ) ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (דהיינו 32 ס"מ על 32 ס"מ) או שהייתה במקום גדול מזה או שהייתה הצואה בחדר אחר – הרי היא נמצאת ברשות בפני עצמה, ולכן אם אין לה ריח רע, אעפ"י שרואה אותה, יכול לקרוא כנגדה. ויש מחמירים ואוסרים אם רואה אותה, ויש לחוש לדבריהם. אבל אם הוא בלילה או שעוצם את עיניו ולא רואה אותה – אין לחוש ומותר לקרוא כנגדה. וגם לדעת המחמירים הוא רק כשרואה אותה דרך דלת פתוחה או חלון פתוח, אבל אם רואה אותה דרך חלון סגור וכדו' – אין לחוש[8].
מי רגלים
א. דבר שבקדושה כנגד מי רגליים – אסור לקרוא דבר שבקדושה כנגד מי רגליים[9].
ב. התלכלך ממי רגליים – אם בשעה שמתפלל או מברך הרגיש שהתלכלכו בגדיו במי רגליו – מותר לו להמשיך בתפילתו או ברכתו, כיון שהם מכוסים בבגד עליון, ואעפ"י שברטיבותם יש "טופח על מנת להטפיח" (דהיינו שבגדיו יכולים ללחלח ברטיבות דבר אחר שיגעו בו)[10]. אך אם קרה לו הדבר קודם שהתחיל להתפלל או לברך – עליו להחליף את בגדיו ואח"כ יתפלל[11].
ג. חולה – מי שהוא אנוס מחמת חולי וכדו' ומטפטפים ממנו טיפות מי רגליים – יכסה את האיבר בבד שאינו נותן למים לעבור או בניילון, כדי שלא יטנפו מי הרגליים את בגדיו, וכאשר הוא מרגיש שיוצאים ממנו טיפות – יפסיק להתפלל וימתין עד שיכלו המים, ואח"כ ימשיך בתפילתו. ואם אינו יודע מתי יוצאים ממנו טיפות, או שמוציא פסולת של גופו מן הצד (בדרך "קאטטר") ולא דרך האברים הרגילים – מותר לו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל אם יכסה את בית הקיבול של המי רגליים או הצואה, ויפזר עליו ריח טוב כדי שלא יגיע ממנו ריח רע, וק"ו אם נמצא בציבור עליו להקפיד על זה[12].
ד. צואה על גופו – אם יש צואה על גופו והיא מכוסה, ואין בה ריח רע – יש מתירים לעסוק בדבר שבקדושה ויש אוסרים, וראוי להחמיר[13].
ה. צואה בפי הטבעת – צואה שנמצאת בפי הטבעת, אפילו היא מכוסה, ואין בה ריח רע, והיא מועטת – אסור לו לעסוק בדבר שבקדושה כיון שהיא יותר חמורה מצואה שנמצאת על גופו. ולכן חייב אדם להקפיד לנקות את עצמו יפה יפה בפי הטבעת ע"י מים או נייר רך, ועדיף שיהיה רטוב (וטוב להשתמש במגבונים לחים וכדו'[14]). וכל זה הוא רק אם הייתה נראית הצואה כשיושב, אבל אם לא נראית כלל כשהוא יושב – מותר לעסוק בדבר שבקדושה כיון שלא ניתנה התורה למלאכי השרת[15].
ו. מצא צואה בדיעבד – אם קרא קריאת שמע ומצא אח"כ שהייתה לו צואה בפי הטבעת – יש מחלוקת אם יצא ידי חובה או לא, ולכן יחזור ויקרא קריאת שמע בלי ברכותיה[16].
דברים שדינם כצואה
א. ריח רע – אם יש ריח רע שלא בא מצואה וכדו' אלא ממקום אחר כגון הפחה של אדם וכדו' – האיסור לעסוק אז בדבר שבקדושה הוא מדרבנן, וצריך להמתין עד שיכלה הריח. וכל זה הוא דווקא אם הריח יוצא ממנו, אבל אם הריח בא ממקום אחר כגון שההפחה יצאה מחברו וכדו' – מותר ללמוד שם מפני ביטול בית המדרש, אבל להתפלל, לברך ולקרוא ק"ש – אסור עד שיכלה הריח. ויכול לפזר ריח טוב, או לעשן את הבית בסמרטוט שרוף על מנת להפיג את הריח הרע[17].
ב. ריח רע מדברים טבעיים – ריח רע שיוצא מדבר שכך הוא ריחו בטבע כגון: נפט, זפת, עשבים רעים (המפיצים ריח רע מחמת טבעם ולא בגלל שהחמיצו) וכדו' – מותר לעסוק לידם בדבר שבקדושה[18].
ג. מכונית אשפה – אסור לעסוק בדבר שבקדושה כשעוברת לידו מכונית אשפה שריחה רע. וצריך להמתין עד שיעבור הריח הרע או עד שיפזר ריח טוב[19].
ד. ריח רע כצואה – כל ריח רע הבא מנבילה, אשפה, מים סרוחים וכדו' – דינו כצואה[20].
ה. פינו את גורם הריח – גם אם פינו מאותו המקום את הגורם לריח הרע (כגון שפינו את האשפה), והריח הרע נשאר – לא יעסוק שם בדבר שבקדושה[21].
ו. צואת בעלי חיים – צואת בהמות וחיות ועופות כשיש בה ריח רע – דינה כצואת אדם. ואם אינה מסריחה – מותר לקרוא כנגדה[22].
ז. דיר ולול – דיר בהמות ולול תרנגולים (ואפילו לבנים) שבדרך כלל ריחם רע – דינם כצואת אדם[23].
ח. צואה יבשה – צואה יבשה עד כדי כך שהיא מתפוררת כעפר כשגוללים אותה – מותר לקרוא כנגדה אם אין בה ריח רע. ואם ע"י שגוללה היא נשברת ואינה מתפוררת – אסור להתפלל ולקרוא וללמוד כנגדה, אעפ"י שאין בה ריח רע[24].
ט. שכבת זרע – אם נמצאת שכבת זרע על בשרו – דינה כצואה, ולכן צריך לרחוץ את עצמו יפה יפה ואח"כ יכול לעסוק בדבר שבקדושה. ואם שימש מיטתו בשבת או שראה קרי – יקנח את עצמו בבגד יבש או ישפוך על אותו מקום מים ואח"כ ינגב. וטוב ללכת לטבול באותו יום כדי להתקדש ולהיטהר. ולכל הפחות ישפוך על גופו תשעה קבין מים (כ -13 ליטר) בפעם אחת. ואם אינו יכול לעשות כך – ייטול את ידיו ארבעים פעמים[25] (כפי שמופיע בסידור "קול אליהו" עמ' 334).
י. צואת קטן – קטן שיכול לאכול כזית דגן (כ -27 גרם בערך), אפילו מבושל כגון דייסה וכדו', בארבע דקות – צריך להתרחק מצואתו כמו מצואת אדם גדול. ויש אומרים שאפילו אם אוכל כמות כזו בתשע דקות צריך להתרחק מצואתו, ויש לחוש לדעתם[26].
יא. גדר קטן – יש אומרים שקטן בגיל שנה אפילו שאינו אוכל בפועל דגן כדלעיל אלא שראוי לאכול – צריך להתרחק מצואתו. ויש אומרים שיש להתרחק מצואה או מי רגליים של קטן אפילו הוא בן יומו – וכן נוהגים להחמיר[27].
יב. הרחקה בשעת הטלת מי רגליים – בשעה שאדם מטיל מי רגליים – אסור מדאורייתא לעסוק כנגדם בדבר שבקדושה. לאחר שנפלו לארץ או לכלי – האיסור הוא מדרבנן[28].
עביט של מי רגליים
א. מי רגליים שאינם בכלי – אם המי רגליים (בכל כמות שהיא) אינם נמצאים בתוך כלי המיוחד להם – אינם "עביט", ולכן יכול להטיל לתוך הכלי רביעית מים (כ -87 גרם) ולקרוא כנגדם, כיון שהאיסור הוא מדרבנן (כדלעיל). יש אומרים שאת רביעית המים ישפוך לתוך הכלי של המי רגליים בבת אחת ולא בהפסקות, ויש אומרים שאינו מעכב – וכן נוהגים. והוא הדין אם היה בכלי רביעית מים והטילו עליהם מי רגליים – מותר לקרוא כנגדם[29].
יב. ספק אם הטילו לתוכו רביעית – אם מסופק אם הטילו לתוכם רביעית מים – לא יקרא. ואם חושש שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה – יקרא ויתפלל כיון דהוי ספק בדרבנן[30].
יג. כלי שאינו עביט וקרקע שספוגה במי רגליים – מותר לקרוא כנגד כלי שאינו "עביט" (דהיינו שהוא לא מיוחד למי רגליים), שהיו בו מי רגליים והתייבשו, והרטיבות שנשארה בכלי אין בה שיעור "טופח על מנת להטפיח" (דהיינו שאם נוגעת בהם יד – אינה יכולה להרטיב דבר אחר). וכן מותר לעסוק בדבר שבקדושה כנגד קרקע שספוגה במי רגליים, ואין בהם "טופח על מנת להטפיח"[31].
יד. כלי שהיטלו בו כמה פעמים מי רגליים – כלי שהוטלו לתוכו מספר פעמים מי רגליים בכל כמות שהיא – צריך שייתן בכלי רביעיות מים כנגד מספר הפעמים שהוטלו לתוכו מי רגליים[32].
טו. כלי של צואה – עביט של מי רגליים או סיר של צואה וכדו' שעשויים מחרס או מעץ, אפילו אם הם רחוצים יפה, ואין בהם ריח רע, ואפילו הפך אותם כך שפיהם כלפי הקרקע – דינם כצואה, ולא מועיל אם יטילו לתוכם רביעית מים, כיון שהם בולעים לתוכם את המי רגליים והצואה. אבל אם הם עשויים ממתכת, פלסטיק, זכוכית או מחרס מצופה עופרת, ורחוצים יפה מבפנים ומבחוץ, ואין בהם ריח רע – מותר לקרוא כנגדם אפילו אם אינם הפוכים על פיהם[33].
טז. כלי צואה מחרס – כלי חרס שמצופה מתכת או זכוכית רק מצד אחד – יש אומרים שדינו ככלי חרס שאסור לקרוא כנגדו, וטוב לחוש לדבריהם, ולכן יזהר לבדוק כשמתפלל מחוץ לביה"כ, כניסות לבתים וכדו' שאין שם צינור של ביוב וכדו'[34].
יז. כסא ילדים עם עביט – כסא ילדים שמשתמשים בו לישיבה ולאכילה, ויש מתחתיו עביט – אם הכסא עצמו נקי, והסירו את הכלי מתחתיו, ואין בו ריח רע – מותר לקרוא כנגדו. אך בכסא העשוי מעץ, יש חשש שטפטפו עליו מי הרגליים ונספגו בתוכו, ולכן אם אין בו ריח רע יכסנו ומותר לקרוא כנגדו. ויש מחמירים וסוברים שצריכים להוציא את הכסא מהחדר אפילו כשאינו עשוי מעץ[35].
ספק צואה ולכלוך
א. ספק צואה – אם מסתפק האם יש באותו מקום צואה – אסור לעסוק שם בדבר שבקדושה, כיון שספק דאורייתא לחומרא[36].
ב. ספק מי רגליים – אם מסתפק האם יש באותו מקום מי רגליים – מותר לעסוק שם בדבר שבקדושה, כיון שספק דרבנן לקולא [37].
ג. ספק צואת אדם – אם יש לפניו צואה ואין בה ריח רע, והוא מסופק האם זו צואת אדם (שאסורה) או שהיא של בעלי חיים (שמותרת) – יבדוק באותו המקום האם יותר מצוי שזו תהיה צואת אדם או צואת בעלי חיים, ולפי זה ידע אם יכול לעסוק שם בדבר שבקדושה או לא[38].
ד. בדיקת המנעלים מצואה – אם הולך במקום שמצוי שם לכלוך, ויש חשש שנדבק בנעלו צואה או דבר רקוב וכדו' – חייב לבדוק את נעליו קודם שעוסק בדבר שבקדושה[39].
ה. מצא צואה אחר תפילתו – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שמוחזק שאין בו צואה, ואח"כ מצא במקום צואה – אין צריך לחזור ולהתפלל, אבל יקרא קריאת שמע פעם נוספת בלי ברכותיה[40].
ו. כנ"ל במקום שראוי להסתפק – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שראוי להסתפק אם יש בו צואה, אך הוא לא בדק תחילה, ואח"כ מצא שם צואה – יחזור ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וכל שכן אם ידע מראש שיש שם צואה צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע ויתפלל, כיון שהוא פשע שלא בדק קודם את המקום[41].
ז. צער על עיסוק בקדושה במקום אסור – כל מי שיש בו יראת שמים צריך להצטער צער גדול על שעסק בדבר שבקדושה במקום אסור, כיון שיש בדבר זה עונש חמור גם לפי הפשט וגם לפי הסוד[42].
ח. מצא מי רגליים אחר תפילתו – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שראוי להסתפק אם יש שם מי רגליים – אעפ"י שמצא שם אח"כ מי רגליים, אין צריך לחזור ולהתפלל[43].
ט. כנ"ל במקום שידע שיש מי רגליים – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שידע שיש שם מי רגליים – יש אומרים שצריך לחזור ולהתפלל, ויש אומרים שאינו צריך, ולמעשה יקרא קריאת שמע ללא ברכותיה, וטוב שגם יתפלל תפילת נדבה עם תנאי[44].
י. מקום מוחזק – בית הוא מקום שמוחזק שאין בו צואה, ופח אשפה הוא מקום שמוחזק שיש בו צואה או אשפה עם ריח רע[45].
יא. צואה ברחוב – אם הולך ברחוב, יזהר שלא יהרהר או ידבר בדברי תורה, אלא אם יודע שאין באותו מקום צואה – שאז יכול להרהר או לדבר[46].
צואה הנמצאת ברשות אחרת
א. מחיצה בינו לבין הצואה – אם רוצה לקרוא קריאת שמע וכדו' ויש צואה לידו – מותר לו לעשות מחיצה של בני אדם כדי שיחצצו בינו לבין הצואה, אפילו אם העומדים יודעים שהם מחיצה. ויזהר שלא יראו את הצואה מבין רגליהם ושלא יגיע אליו ריח רע[47].
ב. צואה עם ריח שנמצאת ברשות אחרת – אם יש צואה שמגיע ממנה ריח רע – אסור לעסוק בדבר שבקדושה גם אם הצואה נמצאת ברשות אחרת, ואפילו שהיא רחוקה מאוד. ואם אינו מריח – מותר[48].
ג. ריח רע כשעוסק בדברים שבקדושה – אם היה עומד בתפילה או בלימוד, ובא לו ריח רע מהרחוב או מבתים אחרים – מותר לו לפזר ריח טוב בחדר או לעשן סמרטוט וכדו' כדי להרחיק את הריח רע ועל ידי זה לא יריח, ואז יוכל להמשיך בתפילתו או בלימודו. וכל זה הוא רק כשהריח בא מרשות אחרת, אך אם מקור הריח הוא בחדר – אין דרך זו מועילה, אלא אם יכסה את מקור הריח[49].
ד. צואה שהייתה בבית והוציאוה – אם הייתה צואה בבית והוציאוה, אך עדיין יש שם ריח רע, אם הוא אינו מריח את הריח – מותר לו ללמוד, להתפלל ולקרוא קריאת שמע, אך אם מריח – אסור, אך יכול לפזר ריח טוב כדלעיל[50].
ה. תינוק טינף בביתו – אם היה מתפלל בביתו, ויש שם תינוק שטינף בצואה או במי רגליים לידו – יפסיק להתפלל וילך לחדר אחר או שיתפלל בחוץ או שירחיק כדלעיל[51].
בית כסא, מקווה ואמבטיה
א. בית כסא בשדה – בית כסא שנמצא בשדה, אפילו שהוא מוקף ארבע מחיצות – אסור לקרוא וללמוד כנגדו, ואפילו אם פתחו סגור[52].
ב. בית הכסא בימינו – בית כסא שהצואה אינה נשארת בו, אלא עוברת דרך צינור לבור אחר (כעין בית הכסא שלנו), והוא מוקף ארבע מחיצות – מותר לעסוק בדבר שבקדושה כנגדו כשהפתח סגור, אעפ"י שלפעמים מטילים בו מי רגלים על גבי הקרקע[53].
ג. נקיון המקום מצואה – צריך להיזהר בבית הכסא שהצואה יורדת בו דרך צינור, או בבית כסא רגיל שהצואה נשטפת במים, שלא תישאר צואה בפינות בית הכסא על גבי האבנים ששם או על גבי האסלה של הכסא, כיון שאז אסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגד בית כסא כזה אפילו כשהפתח שלו סגור[54].
ד. סתימה בבית הכסא – בית כסא שיש בו סתימה והצואה אינה עוברת בו – אסור לקרוא ולהתפלל כנגדו, אפילו כשהפתח שלו סגור[55].
ה. מחיצות בית הכסא בימינו – יש אומרים שכל המדובר לעיל הוא דווקא אם בית הכסא נמצא באמצע החדר והמחיצות נעשו רק בשבילו, אך בבתי הכסא שבבתים שלנו שהקירות משמשות גם למטרה אחרת – מותר לקרוא כנגדם. ודין זה הוא רק כשאין ריח רע יוצא משם. ולכן נהגו להקל להתפלל וללמוד בבית, אפילו מול הדלת של בית הכסא[56].
ו. ברכה במקווה – נשים המברכות על טבילתן, יכולות לברך בתוך המקווה אם מימיו נקיים ואין בהם ריח רע, ועומקם הוא לפחות בעומק של עשרה טפחים (כמטר בערך)[57].
ז. מקלחת ציבורית – אמבטיה שמתרחצים בה מספר בני אדם יש אומרים שדינה הוא כמרחץ, ולכן יש להיזהר מללמוד או להרהר שם בדברי תורה, ואין ליטול שם ידיים[58].
ח. נטילת ידיים בבית הכסא – במקום שיש כיור בחדר האמבטיה שאסור לקרוא בתוכו או בבית הכסא – יעשה מחיצה בין בית הכסא לכיור או בין האמבטיה לכיור, כדי שייטול שם את ידיו. ויזהר לעשות את המחיצה גבוהה עשרה טפחים לפחות[59].
הפחה בתפילה
א. תפילה וק"ש בגוף נקי – מי שמרגיש בעצמו שודאי לא יוכל להחזיק את עצמו שלא להפיח עד שיגמור לקרוא קריאת שמע עם תפילין – עדיף שימתין אפילו אם יעבור זמן קריאת שמע ותפילה כיון שהוא אנוס, ובלבד שלא יתפלל בגוף שאינו נקי. ולכן צריך להתפלל תפילת תשלומין בתפילה שלאחריה. וכל זה הוא דווקא אם צריך להפיח הפחה שיש לה ריח רע, שאין זה מכבודו של מקום להתפלל כך[60].
ב. כשיכול להתאפק – אם יכול להתאפק רק בזמן קריאת שמע ולא להפיח בזמן זה, יתעטף בציצית לאחר "ישתבח", יברך את הברכות שקודם קריאת שמע, ויניח תפילין בברכה בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, יקרא קריאת שמע ויחלצם[61].
ג. חולי הפחה – כל הדין הנ"ל הוא רק כשמפיח מחמת אוכל שאכל או מסיבה מקרית אחרת שמעכבת אותו מלהתפלל כעת, ובתפילה שלאחריה יוכל להתפלל כרגיל, אבל מי שיש לו חולי שמפיח תמיד – יתחיל להתפלל כרגיל, וכשמרגיש שצריך להפיח ישתוק וימתין עד שיכלה הריח, או שיפזר ריח טוב, וימשיך בתפילתו מהמקום שהפסיק. ולעניין תפילין – יניחם בברכה בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, יקרא קריאת שמע ויחלצם[62].
ד. הפסיק תפילתו בגלל הפחה – אם שהה והפסיק כדי לגמור את קריאת שמע או תפילת שמונה עשרה – יש אומרים שחוזר למקום שהפסיק ויש אומרים שחוזר לראש, וישנם המחלקים בין הפסיק מחמת אונס או שלא מחמת אונס. ולכן בתפילת שמונה עשרה אם הפסיק מחמת אונס (כגון שנצטרך להפיח) – חוזר לראש התפילה, ובקריאת שמע – טוב שיחזור מתחילת קריאת שמע ללא ברכותיה[63].
ה. טומאה היוצאת מגופו – כל מי שנטמא בטומאה שיוצאת מגופו – לכתחילה יטבול במקווה, ואם אינו יכול ישפוך על גופו ט' קבין בפעם אחת, ואם אינו יכול – ייטול נטילה של ע"ב[64], ובכל מקרה בדיעבד יכול לקרוא קריאת שמע[65].
ו. נידות ויולדות – נידות ויולדות מותרות בדברי תורה ויכולות לראות את ספר התורה בשעה שמגביהים אותו להראות לציבור אך יזהרו שלא יתבוננו באותיות שבספר התורה, וכן יכולות לשמוע את קריאת הפרשה מהשליח ציבור[66].
[1] ברכות כ"ד, כ"ה. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.
[2] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.
[3] בית יוסף סי' ע"ט. שו"ע שם סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט'. משנ"ב שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.
[4] שו"ע סי' ע"ו סעי' ו'.
[5] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.
[6] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט'. משנ"ב ס"ק ה'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.
[7] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד. אחרונים.
[8] שו"ע סי' ע"ט סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ב, י"ח. משנ"ב שם ס"ק י"ד. שו"ע סי' ע"ו סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' ט"ו.
[9] שו"ע סי' ע"ז סעי' א'.
[10] שו"ע סי' ע"ח. בא"ח פרשת בא סעי' כ"א.
[11] כה"ח סי' ע"ח ס"ק צ'.
[12] שו"ע סי' ע"ח. בית יוסף שם. כה"ח שם ס"ק א'. תשובות רמ"א סי' צ"ח. אוצר השו"ת שם. כה"ח סי' ע"ו ס"ק כ"ג.
[13] שו"ע סי' ע"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק י"ט.
[14] שו"ע סי' ע"ו סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"ו.
[15] כה"ח סי' ע"ו ס"ק כ"ז עפ"י יומא ל' ע"א.
[16] בית יוסף סי' ע"ו. כה"ח שם ס"ק כ"ד.
[17] שו"ע סי' ע"ט סעי' ט'. כה"ח שם ס"ק מ', מ"ג. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ו, כ"ח.
[18] שו"ע סי' פ"ו. כה"ח שם ס"ק ב' וסי' ע"ט ס"ק ב'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ז.
[19] עפ"י שו"ע סי' ע"ו סעי' ג'.
[20] שו"ע סי' פ"ו. בא"ח פרשת בא סעי' י"ז.
[21] שם.
[22] שו"ע סי' ע"ט סעי' ד', ה' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' י"ח.
[23] שו"ע סי' ע"ט סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק ל"ו. בא"ח פרשת בא סעי' י"ח.
[24] שו"ע סי' פ"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ד.
[25] שו"ע סי' ע"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק כ"א, כ"ב. שו"ע סי' תרי"ג סעי' י"א. אחרונים.
[26] שו"ע סי' פ"א סעי' א' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ג. אחרונים.
[27] שו"ע סי' פ"א סעי' א' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ג. שו"ע יו"ד סי' רס"ה סעי' ח'.
[28] שו"ע סי' ע"ו סעי' ז'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.
[29] שו"ע סי' ע"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג' בשם ר"י ורש"י. משנ"ב בשעה"צ שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.
[30] כה"ח סי' ע"ז ס"ק א'.
[31] עפ"י שו"ע סי' פ"ב סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ד'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.
[32] שו"ע סי' ע"ז סעי' ב'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.
[33] שו"ע סי' פ"ז סעי' א', ב' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ'.
[34] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ד'. בית יוסף סי' פ"ז. כה"ח שם ס"ק ו'.
[35] שו"ע סי' פ"ג סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק י"ג. משנ"ב שם ס"ק י"ג. ביאור הלכה שם ד"ה "בני אדם".
[36]שו"ע סי' ע"ו סעי' ז' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.
[37] שו"ע סי' ע"ו סעי' ז'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.
[38] בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב. כה"ח סי' ע"ו ס"ק ל"א.
[39] עפ"י שו"ע סי' ע"ו סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ב.
[40] שו"ע סי' ע"ו סעי' ח' ולחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.
[41] שם.
[42] מגילה כ"ח ע"א. שער מאמרי רשב"י דף ס"ב ע"ג. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב. כה"ח סי' ע"ו ס"ק מ'.
[43] שו"ע סי' ע"ו סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק מ"ג. משנ"ב שם ס"ק ל"ג. שו"ע סי' קפ"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט"ו. משנ"ב שם ס"ק ח'. אחרונים.
[44] שם.
[45] שו"ע סי' ע"ו סעי' ז'.
[46] שו"ע סי' פ"ה סעי' ב'. מגילה כ"ח ע"א. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.
[47] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ו'.
[48] שו"ע סי' ע"ט סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק כ'. בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז.
[49] בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז. משנ"ב סי' ע"ט ס"ק י"ט. שדי חמד בצוואתו סוף פרק "גסיסה".
[50] בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז. משנ"ב סי' ע"ט ס"ק י"ט. שדי חמד בצוואתו סוף פרק "גסיסה".
[51] עפ"י שו"ע סי' פ"א סעי' ב' והחונים עליו.
[52] שו"ע סי' פ"ג סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ה.
[53] שם.
[54] שם.
[55] שם.
[56] עפ"י הפוסקים המובאים בכה"ח סי' פ"ג ס"ק ד'. שו"ת הר -צבי סי' מ"ח. אחרונים.
[57] שו"ע סי' פ"ד. כה"ח שם ס"ק ד'. דרכי תשובה יו"ד סי' ר' ס"ק ו'. מחזיק ברכה סי' פ"ד.
[58] עפ"י עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ה'. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' ר"ז. פתחי תשובה יו"ד סי' ר' ס"ק ג'. אוצר השו"ת סי' פ"ד.
[59] אחרונים עפ"י בית יוסף סי' פ"ג.
[60] שו"ע סי' פ' והחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.
[61] ע"פ שו"ע סי' פ'. כה"ח שם ס"ק ה'. שו"ע סי' ס"ו סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.
[62] ע"פ פר"ח סי' פ'. כה"ח שם ס"ק א'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.
[63] שו"ע סי' ס"ה סעי' א', סי' ע"ח, סי' צ' סעי' כ"ז, סי' ק"ד סעי' ה' ולחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.
[64] עיין סידור 'קול אליהו' עמ' של"ד.
[65] כה"ח סי' פ"ח ס"ק א', ב', ד'.
[66] כה"ח סי' פ"ח ס"ק י"א. אחרונים. ועי' דרכי טהרה השלם פרק ה' סעי' צ"ו, צ"ז בפירוט הלכות אלו.