סדר קבלת שבת
מזמורים לפני "לכה דודי"
א. מנהג ירושלים להתחיל "קבלת שבת" באמירת "מזמור לדוד"[1], שיש בו ז' קולות והוא כנגד יום השבת[2].
מזמורים כנגד ימי בראשית
ב. יש נוהגים לומר לפני "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" שבעה פרקי תהלים ["לכו נרננה" וכו'][3] כנגד שבעת ימי בראשית. אמנם אם רואים שהשקיעה מתקרבת או שכבר עברה – יאמרו מיד קבלת שבת, כיון שאדם חייב להוסיף מן החול על הקודש ולקבל שבת לפחות כמה דקות קודם השקיעה[4].
"מזמור שיר ליום השבת"
ג. אחרי "לכה דודי" אומרים: "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור: "ה' מלך גאות לבש". ואומרים "כל ישראל" ו"במה מדליקין" ואחריו קדיש "על ישראל".
"מזמור שיר" פעמיים
ד. יש נוהגים לומר: "מזמור שיר" פעמיים – פעם אחת אחרי "לכה דודי" ופעם נוספת אחרי "במה מדליקין", ומנהג טוב הוא[5].
אמירת "במה מדליקין"
ה. אומרים "במה מדליקין" לפני ערבית, ויש נוהגים לומר "במה מדליקין" לפני קבלת שבת[6].
"מזמור שיר" לאחר "כל ישראל"
ו. יש נוהגים להקדים לומר "כל ישראל", "במה מדליקין", "אמר רבי אלעזר" וקדיש, ואח"כ אומרים: "מזמור שיר ליום השבת". והנוהגים כן כשאומרים "בואי כלה" בפעם השלישית, פונים לצד מזרח[7].
פסוקים לפני "מזמור שיר ליום השבת"
ז. יש מוסיפים מספר פסוקים לפני "מזמור שיר", אשר ראשי התיבות שבתחילת כל פסוק הוא המילה: "יעקב". הפסוקים הם: יִ'שָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן; ע'וּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: ק'וֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: בָּ'אָתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים[8]. ויש מוספים לפני "מזמור שיר" את הפסוק: "ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה".
קבלת שבת בזמנה
ח. יש לומר "קבלת שבת" לפחות כמה דקות לפני שקיעה, משום שמצוה להוסיף מחול על הקודש. וע"כ אם לא קיבלו שבת ורואים שהשקיעה מתקרבת – יקבלו שבת מיד, כדי להוסיף מן החול על הקודש ולקבל שבת לפחות כמה דקות לפני השקיעה[9]. וכן יעשו כאשר כבר עברה שקיעה [וכן ינהג אדם שמתפלל במנין סמוך מאוד לשקיעה ובאמצע חזרת הש"ץ רואה שתיכף זמן השקיעה, יאמר שהוא מקבל עליו שבת].
לימוד כשהציבור אומרים את פרקי התהילים
ט. מותר לאדם לעיין בספר בשעה שהציבור אומרים שבעה פרקי תהילים אלה ["לכו נרננה" וכו'] עד שיגיעו "למזמור לדוד". ומכל מקום, צריך לעיין בספר שגודלו כגודל סידור כדי שלא יראה כפורש מן הציבור[10].
קבלת שבת בשדה
י. מצווה מן המובחר לומר "קבלת שבת" בשדה[11], ואין בכך יהירות. והעושים כן – תבוא עליהם ברכת טוב[12].
רוב ומיעוט בקבלת שבת בשדה
יא. כאשר רוב הציבור מעוניין לקבל שבת בשדה ומיעוטו מתנגד – יכול הרוב לכפות דעתו על המיעוט ולומר "קבלת שבת" בשדה[13].
סדר העמידה ב"קבלת שבת"
יב. בעת שאומר "קבלת שבת" יעמוד עם הפנים למערב[14] ויסגור עיניו[15], וישים יד שמאל על החזה ויד ימין על יד שמאל, ויכוון באימה ויראה כאילו עומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת, ובעודו עומד כשפניו למערב ועיניו עצומות יאמר: "מזמור לדוד", "לכה דודי", "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך גאות לבש", ואחר כך יפתח עיניו ויסתובב לצד מזרח[16].
פניה לצדדים ב"בואי כלה"
יג. הפיוט "לכה דודי" מסתיים באמירת: "בואי כלה" שלוש פעמים[17]. כשאומר בפעם הראשונה: "בּוֹאִי כַלָּה" – יפנה לימין. וכשאומר בפעם השנייה: "בּוֹאִי כַלָּה" -יפנה לשמאל. ואח"כ יפנה למרכז ויאמר בלחש: "בואי כלה שבת מלכתא" פעם שלישית, ויכוון לקבל תוספת הנפש[18].
קבלת שבת בשמחה
יד. כשאומר הפיוט: "לכה דודי", יהא שרוי בשמחה כמי שהולך לקראת חתן וכלה[19].
פניה למזרח
טו. הנוהגים לומר "מזמור שיר ליום השבת" אחרי "במה מדליקין" – אינם פונים למזרח אחרי "ה' מלך גאות לבש", אלא אומרים "מזמור לדוד" ו"לכה דודי", ובסיומו פונים לצד מזרח כשאומרים: "בואי כלה" בפעם השלישית[20].
תפילה עם ציבור שאינו פונה למערב
טז. המתפלל עם ציבור שאינו פונה למערב בקבלת שבת – לא יפנה למערב, משום שנראה כשתי רשויות, אבל יכול לכוון את לבו למערב, כשם שהמתפלל שמונה עשרה ואינו יכול לכוון את פניו למזרח, מכוון את לבו למזרח ודיו[21].
עמידה ב"קבלת שבת"
יז. בעת אמירת: "בואי כלה" ב"לכה דודי" – יכוון[22] לקבל תוספת נפש יתירה. בעת אמירת "ברכו" שלפני קריאת שמע – יכוון לקבל תוספת רוח יתירה. ובעת אמירת "ופרושׂ עלינו" שבברכת "השכיבנו" – יכוון לקבל תוספת נשמה יתירה. ובעת אמירת שלושתם – טוב לעמוד. ולכן נהגו לעמוד גם בעת אמירת הקדיש שקודם תפילת ערבית[23].
"קבלת שבת" ו"במה מדליקין" בימים מיוחדים
יום טוב שחל בשבת
יח. יום טוב חל בשבת או בערב שבת [כגון: פסח, ר"ה וכדו'] – אומרים "קבלת שבת" כסדרה אך אין אומרים "במה מדליקין", לא ביום טוב שחל בערב שבת[24] ולא ביום טוב שחל בשבת[25].
יום הכיפורים
יט. יום הכיפורים שחל בשבת – אומרים "קבלת שבת" ("מזמור לדוד", "לכה דודי", "מזמור שיר", "אמר רבי אלעזר")[26] אחרי החזרת ספרי התורה שהוצאו לאמירת "כל נדרי"[27], אך אין אומרים "במה מדליקין"[28] ושאר מזמורים.
שבת חול המועד
כ. אומרים "קבלת שבת" בשבת חול המועד, אך אין אומרים "במה מדליקין"[29].
שבת חנוכה
כא. אומרים "קבלת שבת" בערב שבת שחל בחנוכה או בערב חנוכה, אך אין אומרים "במה מדליקין"[30].
ראש חודש
כב. בשבת ראש חודש – אומרים "קבלת שבת" וכן "במה מדליקין" כסדרן. ויש מוסיפין לומר [גם בשבת] מזמור: "ברכי נפשי"[31] לפני תפילת ערבית של שבת. ומנהג האר"י שלא לאומרו בראש חודש שחל בשבת[32].
בית האבל
כג. אומרים "קבלת שבת" בבית האבל, אך אין אומרים "במה מדליקין"[33].
כשאין אומרים "במה מדליקין"
כד. כאשר אין אומרים "במה מדליקין" – אומרים: "כל ישראל" וכו' "אמר רבי אלעזר" וכו' וקדיש "על ישראל".
[1] תהילים (כ"ט).
[2] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'), כה"ח (סי' רס"א ס"ק כ"ח).
[3] תהילים (צ"ה-ק').
[4] עיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ו').
[5] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[6] שו"ע (סי' ע"ר סעי' א'). והטעם הביא המשנ"ב (סי' ע"ר ס"ק א'): "לפי שיש בו דין הדלקה, ושלושה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה".
[7] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[8] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[9] עיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ו').
[10] ראה בגמ' ברכות (כ' ע"ב). ועוד עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ה').
[11] ובעבר נהגו לצאת לחצר בית הכנסת להפנות פניהם לכיוון המדבר ולומר "קבלת שבת". ובבא"ח (ש"ש, וירא, סעי' ב'), כתב: "ואם א"א לעשות בשדה – טוב לצאת בקבלת שבת לחצר במקום פנוי ומגולה", וראה להלן הערה לד לענין המנהג כיום.
[12] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב') ע"פ האר"י בשער הכוונות (דרושי קבלת שבת, דרוש א', ענין קבלת שבת), וז"ל: "סוד קבלת שבת – יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה, ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין". כה"ח (סי' רס"ב ס"ק ל"ב). ומה טוב אם יעשו את הכניסה לבית הכנסת מצד מערב, כדי שכשעומדים ואומרים: 'בואי כלה' יהיו פניהם לצד מערב (בעיר צפת על יד ביכ"נ האר"י הספרדי והאשכנזי, ישנה חצר שנקראת: "בואי כלה של האר"י הקדוש", וממנה ניתן לראות את מירון ואת הזריחה והשקיעה, והאר"י הקדוש היה עומד שם ואומר: "בואי כלה בואי כלה").
[13] שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ו').
[14] הגמרא אומרת במסכת קמא (ל"ב ע"א) וגם במסכת שבת (קי"ט ע"א): "דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא, ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא. רבי ינאי מתעטף וקאי, ואמר: בואי כלה בואי כלה".
יש מפרשים שזו מחלוקת בין רבי חנינא לבין רבי ינאי, אם צריכים לצאת לקראת שבת או רק לעמוד במקום ולומר: "בואי כלה בואי כלה".
אמנם בשו"ע (סי' רס"ב סעי' ג') לא מובן כך, שהרי כתב בצורה מפורשת שילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מתעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר: "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא", ורבי ינאי אומר: "בואי כלה בואי כלה". משמע שאת שני הדברים אנחנו צריכים לעשות.
פעם היו נוהגים לצאת מחוץ לבית הכנסת לשדה ולומר: "בואי כלה" או חלק מהאנשים היו נוהגים ללכת לעזרת נשים ושם היו אומרים: "בואי כלה בואי כלה" או שיצאו לחצר בית הכנסת ואמרו שמה: "בואי כלה בואי כלה" או "בואו נצא לקראת כלה", אבל לא כולם נוהגים בדבר הזה, והיום אי אפשר, ובפרט בבתי הכנסיות שלנו שהם נמצאים בתוך העיר.
על כן נוהגים, כשאומרים: "בואי בשלום" או "בואי כלה בואי כלה" הקהל מפנה את פניו לכיוון מערב ואומר: "בואי כלה בואי כלה".
ויש נוהגים שמקפידים לא רק לכיוון מערב אלא לכיוון הפתח של הבית הכנסת, שמה מסתכלים ואומרים: "בואי כלה בואי כלה" כאילו להקביל פני חתן וכלה.
[15] בענין סגירת עיניו כתב הבא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'): "ודע שסגירת העינים בעת קבלת שבת הוא צורך גדול ויש בזה סוד, לכן צריך ליזהר בזה. ורק אותם בני אדם שמוכרחים לומר קבלת שבת מתוך סידור תפילה, הם מוכרחים לפתוח עיניהם לראות בספר שבידם, ואין למחות בידם בעבור זה".
[16] עפ"י בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב', ה').
[17] יש אומרים שמה שכתוב בגמ' בבא קמא (ל"ב ע"א) ובגמ' שבת (קי"ט ע"א) שרבי ינאי היה אומר: "בואי כלה בואי כלה", אומרים פעמיים ולא יותר – אחת כמו קידושין, ואחת כמו נישואין. ולפי האר"י הקדוש צריכים לומר פעם שלישית בלחש, כמ"ש בשער הכוונות (דרושי קבלת שבת, דרוש א', ענין הבו לה'), וז"ל: "אבל באי כלה שבת מלכתא צריך לאמרה בלחש ולא בקול רם". ויש בזה הרבה פירושים, וכמו שמאריך הרב בן יהוידע בספרו על ההגדות על מסכת שבת (שם). וכל אחד ואחד ינהג כמנהגו.
ומ"מ צריכים להקפיד אלה שנוהגים לומר: "בואי כלה בואי בשלום עטרת בעלה" או שנוהגים לומר: "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה", שכשאומרים: "בואי בשלום עטרת בעלה" – שיעמדו. ולאלה שנוהגים לומר בעמידה את כל הפיוט של ה"לכה דודי", אז כשהם אומרים "בואי כלה בואי כלה תוך אמוני עם סגולה בואי כלה" – לזוז קצת קדימה, אפילו צעד אחד כאילו יוצא לקראת כלה, שלא יראה שהדיבור שהוא אומר לא נכון.
[18] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'), וז"ל: "ויש סמך לצידוד ימין שמאל ואמצע מדברי רבינו ז"ל בשער הכוונות". ועי' כה"ח (סי' רס"א ס"ק כ"ח). וכשאומר: "בואי כלה" יכוון להתרומם מהגשמיות ובכך ירגיש קדושה. ועיין סי' קול אליהו (עמ' שס"א).
[19] כתב השו"ע (סי' רס"ב סעי' ג'): "וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה". היום ברוך ה' כולם שרים את ה"לכה דודי" בצורה נאה כל אחד ואחד לפי המנגינה שהוא אוהב ומשנים בכל קטע וקטע, אבל זה צריך לדעת, שצריך לקבל את השבת בשמחה! כמו שאדם הולך לחתונה בשמחה, או יוצא לראות פני מלך בשמחה, ולכן כשאומרים את ה"לכה דודי" לפחות באחד מהקטעים של הפיוט, יאמר את זה בשמחה ובצהלה, ובעיקר כשאומרים: "והיו למשסה שוסיך, ורחקו כל מבלעיך… ונשמחה ונגילה", או "בואי כלה עטרת בעלה גם ברינה…" ויש מוסיפים גם: "בשמחה ובצהלה".
[20] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[21] ראה שו"ע (סי' צ"ד סעי' ג'), ז"ל: "מי שאינו יכול לכוון הרוחות – יכוון לבו לאביו שבשמים". ועיין כה"ח (שם ס"ק א') שכתב, וז"ל: "ואע"פ שזה המתפלל אינו רואה את א"י, כוונת לבבו והפיכת פניו כנגדה תיהני ליה במקצת". וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ג').
[22] פרי עץ חיים (שער השבת, פרק ז'), וז"ל: "זה נעשה סוד תוספות שבת, שזו התוספות בליל שבת שיש לז"א, ותכוין לקבל תוספת נפש יתירה". וראה שער הכוונות ("ענין ערבית ליל שבת" דף ס"ח ע"ד באורך).
[23] כה"ח (סי' רס"ז ס"ק י"א). ועיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ג').
[24] שו"ע (סי' ע"ר סעי' ב'). והטור שם כתב הטעם – מובא במשנ"ב (שם ס"ק ג'): "לפי שאינו יכול לומר: 'עשרתם'?, שאין מעשרין ביו"ט". ועיין בב"י שם.
[25] משנ"ב (סי' ע"ר ס"ק א'), הטעם – משום לא פלוג.
[26] כה"ח (סי' תרי"ט ס"ק ל"ח, שם סימן רס"ב ס"ק ל"ה, שם סימן ע"ר ס"ק ה').
[27] וצריך להיזהר לומר "קבלת שבת" לפני השקיעה, ולכן אם רואים שהזמן עובר ואם ימתינו עד אחרי "כל נדרי" לא יספיקו לומר "קבלת שבת" לפני השקיעה – עדיף לומר "קבלת שבת" לפני "לך אלי" ו"כל נדרי". ויש להיזהר בכך במיוחד במקומות שנהוג למכור את המצוות ועלולים להתאחר הרבה. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ"ד סעי' ע"ב).
[28] כה"ח (סי' ע"ר ס"ק י'. סימן תרי"ט ס"ק ל"ו).
[29] רמ"א (סי' ע"ר סעי' ב'), כה"ח (שם ס"ק י"ב), והטעם – משום לא פלוג. ועיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ג).
[30] שו"ע (סי' ע"ר ס"ב), והטעם הביא המשנ"ב (שם ס"ק ד') והכ"ח (שם ס"ק ט'): "מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה". ועיין סידור קול אליהו (עמ' שס"ג).
[31] כתב כף החיים פלאג'י (סי' ל"ד סעי' י"ד) שגם בליל שבת ור"ח תלוי במנהג, שיש מקומות שאומרים "ברכי נפשי" אחר קבלת שבת
[32] כתב ה'כתר שם טוב' (להרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל ח"א עמ' צ"ח): "ומנהג הספרדים שלא לומר מזמור זה בר"ח שחל בשבת. ואולי יתכן לומר בטעם שהשמיטוהו מפני שכתוב בו: 'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב', ולא יתכן לומר זה בשבת".
[33] בית יוסף (יו"ד סי' שצ"ט) בשם הכל בו, כה"ח (סי' ע"ר ס"ק י"א).