גילוח ותספורת בע"ש
א. אם היו שערות ראשו גדולות – מצווה לגלחן לכבוד שבת[1].
זמן גילוח ותספורת בער"ש
ב. ירא שמים הרוצה להסתפר או להתגלח בערב שבת – יעשה זאת לפני זמן מנחה קטנה. וטוב להקדים כחצי שעה לפני מנחה קטנה[2].
זמן גילוח באונס וכיו"ב
ג. מי שנאנס או נטרד או שהיה עסוק בצרכי שבת ולא התגלח לפני זמן מנחה קטנה – יכול לסמוך בדיעבד על המקילין ולהתגלח אחר מנחה קטנה, כדי שלא יכנס לשבת מנוול[3].
ד. לא טוב עושים אותם שדוחים את הגילוח עד הערב, ואף לזמן מועט קודם הדלקת הנרות, משום שכל ההיתר הוא שלא יכנס לשבת מנוול, אבל אם יתגלח לפני מנחה קטנה אינו בגדר מנוול, ולכך יתגלח קודם מנחה קטנה[4].
גילוח סמוך לשבת
ה. המגלח במכונה חשמלית המחוברת לחשמל – אסור להשהות את הגילוח עד סמוך לכניסת השבת, מחשש שתהיה הפסקת חשמל ולא יספיק להתגלח לפני השבת ויכנס לשבת כשהוא מנוול [או חצי מגולח]. אמנם, אם יש לו מכונה נטענת [או מכונה שעובדת על בטריות] או שיכול לשאול מכונה כזו מאחר, ולא התגלח לפני מנחה קטנה – יכול להתגלח אח"כ. והטוב ביותר הוא להתגלח כשעה קודם השבת, ולא להכנס לספקות[5].
[1] רמ"א (סי' ר"ס סעי' א'). ועיין בכה"ח (סי' ר"ס ס"ק י"ג).
[2] ראה בהערה הבאה.
[3] ראה בהרחבה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ה'), ונביא את עיקרי השיטות:
הנה – הובא במשנה שבת (ט' ע"ב): "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל". ולפי האוקימתא הראשונה שם בגמרא כל מה שהמשנה אמרה שאסור סמוך למנחה היינו לפני מנחה גדולה, אולם לא בתספורת דידן אלא בתספורת של כהן גדול כמו שהיה מסתפר, אבל תספורת דידן שאינה אורכת זמן רב – מותר לפני המנחה. ולאוקימתא השניה, שהיא סברת רב אחא בר יעקב, גם בתספורת דידן – אסור ממנחה גדולה, והטעם: שמא "ישבר הזוג", ופירש"י (שם ד"ה "שמא ישבר הזוג"): "זוג של מספרים ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר" או כפירוש הר"ח שם: "שמא ישבר הזוג שצריך לתקנו" וביני לביני יעבור זמן התפילה (עיין להרמב"ם בפירוש המשניות טעם נוסף, ויובא לקמן).
ונחלקו הפוסקים אם אנו סומכים על תירוץ הראשון או השני. כי אם נפסוק כתירוץ ראשון יוצא שתספורת דידן וכן סעודה קטנה – מותר יהא להתחיל לפני מנחה גדולה, ואילו לפי תירוצו של ראחב"י – יהא אסור בסעודה קטנה ובתספורת דידן לפני מנחה גדולה:
א. – שיטת השו"ע אליבא דהרי"ף ורמב"ם ועוד – גם סעודה קטנה – אסור אפילו לפני מנחה גדולה, וכן תספורת דידן – אסור לפני מנחה גדולה, וכ"ש בסעודה גדולה לפני מנחה גדולה, וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה.
ב. – שיטת התוס' והרא"ש ור"ת – היא סברת הי"א הראשון שברמ"א, ועליה הגאון כותב שכן עיקר: סעודה גדולה לפני מנחה גדולה – אסור, וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה – אסור, וסעודה קטנה לפני מנחה גדולה – מותר, וכן תספורת דידן לפני מנחה גדולה – מותר, ולפני מנחה קטנה – אסור.
ג. – שיטת בעל המאור היא סברת י"א השני שהביא הרמ"א: סעודה גדולה וכן תספורת בן-אלעשה – מותר לפני מנחה גדולה. ותספורת דידן וכן סעודה קטנה אסור לפני מנחה קטנה, היינו סמוך למנחה קטנה.
ד. – שיטת הטור משם רבינו יהודה משם ר"י – היא סברת הג"א, והוא הי"א השלישי המבואר ברמ"א: סעודה קטנה וכן תספורת דידן – מותר לפני מנחה גדולה ואפילו בסמוך למנחה קטנה, היינו חצי שעה לפני מנחה קטנה – מותר. ובעת מנחה קטנה – אסור אפי' סעודה קטנה ותספורת דידן, וזה אליבא דהב"ח והמג"א.
ה. – שיטת המאמ"ר בדעת הטור, והמרדכי והסמ"ק: סעודה קטנה – מותרת אפי' לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה, וה"ה תספורת דידן, ובתנאי שישאר זמן לתפילה.
והנה – בענין תספורת דידן, כתב המגן אברהם (ס"ק ג') על הטעם המובא בש"ס שם, שמא ישבר הזוג ויחזר אחרי אחר ויעבור המנחה: "ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגות – שרי". ולעיל הבאנו את פירוש הר"ח שהוסיף להסביר שהטעם הוא שמא יחזר לתקן את הזוג. ולפירוש הרמב"ם על המשניות, שכתב: "או יארע דבר בכלי התספורת", יוצא שהחשש אינו רק על זוג המספריים, אלא על כל כלי התספורת הדרושים לספר. ולכאורה מאי שנא, ובפרט לסברתו שאוסר החל ממנחה גדולה, הרי שיש להרבות בסברא של חשש תיקון או חיזור אחר כלי אחר, ולאו דוקא במספריים אלא בכל הכלים הדרושים לכך. ולדעת המגן אברהם שרוצה להקל אם יש לו כמה זוגות, הרי שאליבא דהרמב"ם בפירוש המשניות צריכות להיות לו מערכות תספורת נוספות. ואעפ"כ כתב המגן אברהם את סברתו בלשון "אפשר"; והטעם, שאם חכמים גזרו, גזרתם לא מתבטלת ע"י שיש עוד זוגות, שכן אולי לא פלוג, או צריך מניין אחר לבטל, או משום שמי אמר שבזמנם לא היה לספר עוד זוג מספריים. וכבר האריך לתמוה עליו האליה רבה (שם ס"ק ג'), וגם מהפרי מגדים (שם ס"ק ג') משמע שאינו סובר כן, ועיין למשנה ברורה (שם ס"ק ו').
ועיין – לבן איש חי (ש"ר פרשת ויקהל סעי' י"א) שכתב שנהגו היום לסמוך על סברת המגן אברהם, אע"פ שיש חולקים עליו, "ומ"מ ירא שמים יחמיר בכך, משום דבלאו הכי על-פי הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות היום אע"פ שהתפלל מנחה".
ובערב – שבת הדין חמור יותר, כי מלבד חשש של גילוח לפני המנחה מתקנת חז"ל, כאמור לעיל, יש ענין נוסף של מלאכה בערב שבת אחר חצות. אמנם בשולחן ערוך (סי' רנ"א סעי' א') יש מחלוקת אם האיסור הוא ממנחה גדולה או מזמן מנחה קטנה, ורוב הפוסקים סבירא להו שהאיסור הוא מזמן מנחה קטנה. והשאלה: האם הגילוח הנהוג היום, שהאדם מתגלח בעצמו שלא ע"י ספר, נחשב בגדר מלאכה, או אפילו אם הוא מלאכה יתכן שמלאכה כזו שהיא לכבוד שבת – מותרת?
והכל-בו – (ס' נ"ח) כתב: "ונראה שאסור לספר מספר ישראל בערב-שבת ויו"ט מן המנחה ולמעלה, ואפשר להתיר תספורת מעשה הדיוט, דלא גרע מחוה"מ דאמרינן הדיוט תופר כדרכו" (מו"ק ח'). וכתב על זה הבית יוסף (סי' רנ"א): "והעולם נהגו היתר בדבר, וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג", ואעפ"כ תמוה הדבר שהלכה זו לא נפסקה בשולחן ערוך ולא הזכיר דין זה המחבר אלא הביאו הרמ"א (שם סעי' ב'). ואם נאמר שהדין פשוט שמלאכת הדיוט מותרת – יש להשמיענו שהתספורת היא מלאכה של הדיוט; וכ"ש שהכל בו עצמו כתב בלשון "אפשר" ולא בלשון ודאי. או יתכן שלסברת הבית יוסף אין נפקא מינה להלכה מזה, כי לדידו סבירא ליה שאיסור התספורת הוא בכל יום מחצי היום ואילך, וכן הדין בערב-שבת. ורמ"א כתב שם (סעי' ב'): "ומסתפרין כל היום אפילו מספר ישראל", ומצויין המקור בכל בו, וכאמור גם הוא לא התיר אלא מלאכת הדיוט ולא של אומן.
ועיין – להמבי"ט (שו"ת המבי"ט ח"א סי' רס"ז) שכתב: "על החכמים שגערו בספרים שלא יעשו מלאכתם בערב-שבת מן המנחה ומעלה, כתבתי כי נוגעים הם בכבוד שבת, כי המפרשי' ז"ל כתבו כי איסור מלאכ' בע"ש משום כבוד שבת נגעו בה. וא"כ כבוד שבת הוא שיסתפר מי שלא היה לו שהות להסתפר קודם המנחה, ואפילו על ידי ישראל. ומה שהביאו מכל-בו איסור, בכל-בו יש גם ההיתר, שהרי כתב אח"כ שאפשר להתיר בתספורת הדיוט וכו', והם גלו טפחיים מן האסור וכסו טפח ההיתר, ואין תספורת הדיוט יותר ממה שעושים בערב-שבת אחר המנחה שממהרים לספר, ואין ממרקין התספורת, והמקדים להסתפר קודם המנחה – הרי זה משובח, ומי שנתאחר – אינו מגונה". היינו שהוא מסביר שכל הגזרה של איסור מלאכה בערב-שבת היא משום כבוד שבת, שיוכל להכין צרכי שבת, וא"כ אם הוא לא מסופר או אינו מגולח, אם יכנס כך לשבת – יהא מנוול, וזה נגד כבוד שבת; וע"כ התיר להתגלח בערב-שבת למי שלא היתה לו אפשרות להתגלח לפני מנחה. ועם כל זה משמע מדבריו שכל ההיתר הוא על סמך הכל בו שהתיר במלאכת הדיוט ובתספורת של הדיוט, אבל במלאכת תספורת של אומן – אסור אפילו לדידיה, והמקדים – הרי זה משובח. וע"כ המתגלחים כיום שמדקדקים על עצמם שיהיו מגולחים למשעי וממרקים הכל ומקפידים על כך, אע"פ שהם אינם ספרים מקצועיים – לזה הם נקראים אומן, ולפי זה אינם יכולים לסמוך על סברת המבי"ט.
ועיין – ללבוש (סי' רנ"א סעי' ב') שנתן טעם למה שנוהגים להסתפר בערב-שבת, וכתב: "ומסתפרין כל היום אפילו המספר ישראל הוא, התירו לו לספר ישראל חבירו לצורך שבת, ואפילו בשכר כדי שלא יכנסו ישראלים כשהם מנוולים לשבת. לפי שרוב בני אדם טרודין כל היום בצרכי שבת ואין להם פנאי להסתפר עד עת ערב התירו לישראל ספר לספר". הרי הוא התחיל להסביר את ההיתר כסברתו של המבי"ט, אולם הוא מן המקילים שהתיר אפילו מלאכת אומן, וכסברת המגן אברהם לעיל.
ולכאורה – צריכים לומר שכל המתירים להסתפר בערב-שבת אפילו אחר מנחה סוברים כסברא אחרונה של הרמ"א, וכפירושו של המאמר מרדכי, שגם בחול מותר בתספורת דידן אחר מנחה קטנה, או מטעמו של המגן אברהם אם יש לו שניים או שלושה זוגות מספריים; אך אם כך – היו הם צריכים לפרש דבריהם. ועוד, כל ההיתר הנ"ל הוא רק אם יש שמש שקורא לבית-הכנסת, והיו צריכים להזכיר תנאי זה; ועיין למשנ"ב (סי' רנ"א ס"ק ז') ולכה"ח (סי' רל"ב ס"ק כ"ט) משם המהרי"ל, הטעם שנהגו להקל בערב-שבת לרחוץ ולהתגלח, ועיין בשיירי כנסת הגדולה שם (ס"ק ד', ה').
ועיין – לשו"ת חקרי לב (או"ח סוף סי' פ"ח על הלכות חול המועד סי' תקמ"א) שהאריך לכתוב בענין תספורת בערב פסח לאחר תשע שעות, דהיינו סמוך למנחה קטנה, והביא את המגן אברהם הנזכר שכתב להתיר במעשה אומן וסמך על הבית יוסף, והאריך לדחות דברי המגן אברהם מטעם שכל היתר הבית יוסף הוא במלאכת הדיוט. אך החקרי לב בעצמו לא סבירא ליה הכי, שכתב: "לדידי גם בערב-שבת ויו"ט התיר הכל-בו, אין ראוי לסמוך עליו שכבר תפסו לאסור בחוה"מ במעשה הדיוט אסור לאחרים בשכר", והזכיר גם את ההלכה שאסור להסתפר בפורים ואפילו אם חל בערב-שבת, עיין שם.
ועיין – לשער המפקד (הלכות פורים אות ג') ובנהר פקוד שם, שאסר בערב פסח אחר חצות, ובפורים אסר כל היום ואפילו אם חל בערב-שבת. ועיין במעשה רב (שם) שנהג לא להיכנס למרחץ עד שיתפלל מנחה.
וכשם – שחששו חז"ל שמא ישבר הזוג ויחפש אחר זוג אחר או יתעכב לתקנו – או כסברת הרמב"ם (בפירוש המשניות) שכל כלי תספורת אחרים חוששים להם – הרי יותר היה לחוש בערב-שבת שלא רק יאבד את התפילה אלא אולי יבוא לתקנם בערב-שבת בין השמשות, או יתגלח אז משום שיחשוב שגדול כבוד הבריות, אולם לא מצאנו שחכמים החמירו בזה יותר, ולכן אין לנו להחמיר לדינא.
[4] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ה', עמ' מ"ד). ועיין בהע' הקודמת בהרחבה.
[5] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סוף סי' ה', עמ' מ"ה). ועיין עוד לעיל הע' ע"ט בהרחבה בענין זה.