בגדים החייבים בציצית
א. טלית מצמר – מצווה מן המובחר שתהיה הטלית מצמר רחלים ואילים, וכן צריכות להיות הציציות מצמר, ובטלית זו מקיים מצוות ציצית מהתורה אליבא דכו"ע, וכן ראוי לכל ירא שמים לעשות.
- טלית פחות מובחרת היא טלית שעשויה מצמר גפן או ממשי, וצריך להטיל בהן ציציות ממין הבגד: אם היא עשויה מצמר גפן – יטיל בה ציציות מצמר גפן שנזרקו ונמשכו לשמן, אך אם היא עשויה ממשי, כיון שקשה למצוא חוטי משי שנזרקו ונמשכו לשמן, יטיל בה ציציות מצמר, כיון שציציות אלו (של צמר) פוטרים בין במינם (צמר) ובין שלא במינם (צמר גפן, משי וכדו'), ויכול לברך עליה אע"פ שיש חולקים על כך.
- פחות מהן היא טלית שהשתי שלה מצמר, והערב ממין אחר או להיפך. טלית כזו אין לה תקנה בשום מין של ציצית אלא רק בציצית של צמר. ואעפ"י שיש סוברים שאין ציציות המכשירות טלית כזו – אם הטיל בה ציציות של צמר, יברך עליה.
- נמצאת למד ששלושה מינים הם:
- א) טלית צמר וציציותיה צמר – חייבת בציצית מדאורייתא לכו"ע.
- ב) טלית מצמר גפן או ממין אחר – צריך שיהיו החוטים לכתחילה ממין הבגד ושיהיו שזורין וטווין לשמן, ואם לא מצא יטיל בה חוטי צמר.
- ג) טלית שמעורב בה צמר עם מין אחר – יניח בה לכתחילה חוטי צמר. ואם בגד הטלית עשוי מחוטים ששזורים מצמר ומשאר מינים – יש סוברים שאין הולכים בה לפי רוב החוטים שבה, ולכן גם בה יניח לכתחילה חוטי צמר[1].
ב. צמר עיזים – טלית העשויה מצמר עיזים אינה נחשבת כצמר רחלים, ודינה כטלית שעשויה מצמר גפן, ממשי או מקנבוס – ויטיל בה ציציות ממינה, דהיינו מצמר עיזים שנטוו לשמן, או מצמר רחלים. וצריך כל אדם לברר היטב מאלו חומרים נארגה הטלית[2].
ג. חוטים טוויים ושזורים – רק בגד שארוג מחוטים שזורים וטוויים נקרא בגד, ולכן בגד העשוי מעור פטור לכו"ע, וכן כל בגד שעשוי מיריעת ניילון או חומר סנטטי אחר – פטור[3].
ד. ניילון – בגד שהחוטים שזורים וטוויים מחוטי ניילון או מחומר סינטטי אחר ונארג מהם – חייב בציצית, ומאחר שקשה למצוא חוטי ציצית מניילון הטוויים ושזורים לשמם, יטיל בו ציציות מצמר[4].
ה. חומר סינטטי – טלית מחוטים ששזורים מחומר סינטטי ומצמר, או מחומר סינטטי ומצמר גפן או מסוג אחר, יטיל בו רק חוטים העשויים צמר[5].
ו. צעיף וכדו' – צעיף העשוי מצמר ששמים על הצוואר שארבע כנפותיו מונחות לפניו, אפילו יש בו שיעור ציצית, וכן גלימה עם צווארון, או כל בגד אחר שיש להם שתי כנפות לפניו למטה ושתים סמוכות לצוואר – פטורים מציצית. ומכל מקום ראוי לירא שמים להחמיר ולעגל כנף אחת אם שם שני כנפות לפניו ושתיים לאחריו כדי לפוטרה אליבא דכו"ע[6].
ז. חליפות וכדו' – חליפות או מעילים שפתוחים מאחוריהם בשני צדדים (פרא"ק וכדו') ועל ידי כך נעשו לבגד ארבע כנפות – צריך לעגל את אחת מפינות הבגד כדי לפוטרו מציצית[7].
ח. צורת עיגול הפינות – כשמעגל את הכנף אינו מועיל לתופרו בצורת עיגול אלא צריך לגזור את הפינה בצורת עיגול, ולתופרה כך כיון שתפירה בלבד אינה מבטלת את שם ה"כנף"[8].
ט. בגד שרובו פתוח – בגד שרובו פתוח מצדדיו כגון: גופיה פתוחה משני הצדדים – חייב בציצית, ואם אין רובו פתוח – פטור מציצית[9].
י. בגד שחציו פתוח – בגד שחציו סתום וחציו פתוח – ספק אם חייב בציצית ולכן מטילים בו ציציות לחומרא, אך אין לברך עליו. ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים שאינה מעורבת[10].
יא. חולציצית וכדו' – חולצה הנקראת "חולציצית" או "ניצית" וכדו' שמשמשת גם כגופיה או חולצה וגם כציצית ויש לה ארבע כנפות, אם היא נסגרת בצדדים על ידי רוכסן – פטורה מציצית, ואם נסגרת על ידי כפתורים – חייבת בציצית כיון שאינה סגירה מוחלטת[11].
יב. יציאה לרה"ר – יכול לצאת בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב בטלית מצויצת אעפ"י שאין בה תכלת, כי אין התכלת מעכבת את הלבן, וכן יכול לצאת לרה"ר בטלית שאינה עשויה מצמר אלא משאר מינים, אעפ"י שחיובה הוא רק מדרבנן[12].
יג. שיעור הטלית גדול – שיעור טלית גדול הוא שיכסה את רוב גופו של הלובש, דהיינו שיקיף את כל הראש והגוף עד החזה מצד הפנים ומצד האחור של האדם, ואין חילוק בין אדם גבוה לאדם בינוני. ובאדם גבוה צריך טלית שתקיף ראשו וגופו עד חזהו. ובילד קטן צריך שיכסה ראשו ורובו, דהיינו רוב הגוף[13].
יד. שיעור טלית קטן – שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם 48 ס"מ) והאורך ל"ו גודלים (שהם 72 ס"מ), ויש אומרים ל"ו על ל"ו גודלים (72/72 ס"מ), ויש אומרים אורך מ' גודלים (80 ס"מ) ורוחב יותר מכ"ד גודלים (יותר מ -48 ס"מ). ויש להסתפק אם מצטרף אורך לרוחב. ונוהגים כסברא ראשונה (היינו 72\48 ס"מ)[14].
טו. טלית קטן פחות מכשיעור – אם אין לו טלית קטן כשיעור ויש לו טלית קטן שהוא פחות מהשיעור – יכול ללובשו, אך לא יעשה כן באופן קבוע[15].
טז. טלית שאולה – השואל מחברו טלית ללא ציציות – כל שלושים יום פטור מלהטיל בה ציצית, ואחר שלושים יום צריך להטיל בה ציצית מדרבנן כיון שנראית כשלו[16] (בעניין ברכה על טלית כזו עיין לעיל סעי' כה).
יז. שאל בשני זמנים – אם שאל טלית, והחזירה לחבירו תוך שלושים יום ואחר כך שאל שוב את אותה הטלית – אין הימים שעברו מצטרפים לימי השאילה השנייה, ופטור מלהטיל בה ציצית עד שלושים יום מזמן השאילה השנייה[17].
יח. בגד שלובשו בלילה – אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו ביום, או בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה, חייב להטיל בו ציצית ומברך עליו. אבל אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו בלילה, או אם לובש בלילה בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה צריך להטיל בו ציציות – כי ספק דאורייתא לחומרא (ובתנאי שהוא מצמר), אך לא יברך עליו – כי ספק ברכות להקל[18].
יט. מצעים – סדינים, כרים ושמיכות נקראים כסות לילה, שדרך שימושם היא בהצעה ולא בלבישה – טוב לעגל בהם כנף אחת מארבע הכנפות שלהם, כיון שיש אומרים שאין הבדל בין הצעה ללבישה, ויש מי שאומר שכסות לילה כשלובשה ביום חייבת בציצית, ולפעמים אדם ישן בהם בבוקר. וכל זה הוא רק אם הם עשויים מצמר רחלים ואילים שחיובם בציצית הוא מדאורייתא, אבל אם עשויים מצמר גפן או משי וכדו' שחיובם הוא מדרבנן – אין צריך לעגל[19].
כ. טלית של שבת שנפסלה – מי שיש לו טלית מיוחדת לשבת וראה בשבת שנפסלה, ובכל זאת רוצה ללובשה, ואין לו אפשרות לשאול טלית אחרת, יכול לתת אותה במתנה לחברו, וחברו ימשכנה ויעשה בה קניין ואז היא שלו (ואעפ"י שאין עושים קניין בשבת – הכא שאני), ואח"כ ישאל אותה מחברו, ודינה הוא כטלית שאולה ופטורה מציצית, ויכול ללובשה אע"פ שפסולה אלא שלא יברך עליה. בצאת השבת יחזור חברו וייתן לו אותה במתנה גמורה, והבעלים ימשכו אותה כדי שתהיה שלהם, ויתקן אותה וילבשנה. ורצוי שבשבת לפני התפילה או לאחריה ייקח טלית כשרה ויברך עליה כדי לקיים מצות עשה מדאורייתא. ובעודה עליו יקרא "פרשת ציצית" ו"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות" וכו', ויפשטנה ויחזירנה לבעליה[20].
כנפות הבגד
כא. כנף – כתוב בתורה[21]: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", כלומר שהציצית צריכה להיות על הכנף של הבגד, ולכן צריך שיהא הנקב שבטלית בתוך ג' אצבעות משפת הבגד אך לא למטה מקשר גודל (עיין לקמן כיצד מודדים שיעור זה), כי למעלה מג' אצבעות – הוא בגד ולא 'כנף', ואם למטה מקשר גודל – הוא תחת כנף ולא 'על כנף'[22].
כד. מדידת הכנף – צריך למדוד ג' אצבעות מתחילת שפת הבגד בקו ישר לאורך ולרוחב הבגד, ולא באלכסון מקרן זווית[23].
כג. שיעור של שלוש אצבעות נמדדים באצבעות אמה, קמיצה וזרת. ושיעור קשר גודל נמדד בפרק העליון של הבוהן היינו אותו שיש בו ציפורן. דהיינו שיהיה לא פחות מ -5 ס"מ ולא יותר מ -6 ס"מ משפת הבגד[24].
כד. כנף שהתקפל – אם ע"י קשירת החוטים התקפל כנף הבגד, והמרחק בין הנקב לשפת הבגד התקצר – רואים את הבגד כאילו אינו מקופל וכשר. וכן להיפך, דהיינו אם היה משפת הבגד עד הנקב יותר מג' אצבעות ונתקפל הבגד ע"י שקשר בו הציציות – אין הקיפול ממעיטו להכשירו, וצריך להתיר את הציציות, לגזור את הכנף ולהעמידו על ג' אצבעות או שיעשה חור בתוך הג' אצבעות[25].
כה. אם אחרי שתלה את הציציות ראה שמקום הנקב גבוה או נמוך מהשיעור – הטלית פסולה. ואסור להרחיב את הנקב כדי שעל ידי זה החוטים ירדו או יוגבהו כיון שזה "תעשה ולא מן העשוי", אלא יתיר את הציציות ויתקן את הנקב במקומו כראוי, ואח"כ יטיל בו את הציציות[26].
כו. שני נקבים בכנף – יש שעושים בטלית קטן שני נקבים סמוכים זה לזה כעין צירה (והחוטים נכנסים מחור אחד ויוצאים בחור השני), ומנהגנו שבין בטלית קטן ובין בטלית גדול עושים נקב אחד[27].
כז. אין לה ארבע כנפות – טלית שאין בה ארבע כנפות פטורה מציצית, ובטלית בעלת חמש כנפות או יותר יטיל ציציות בארבע כנפותיה המרוחקות, ואם הטיל גם בכנפות הנוספות, עובר משום "בל תוסיף" כשלובשם, ומכיון שיש חולקים ופוטרים בגד בעל חמש כנפות או יותר מציצית – יתרחק מטלית כזאת[28].
כח. כנף מרובעת – כנף הבגד שמטיל בה ציצית צריכה להיות מרובעת ולא עגולה, ואם אחת מארבע הכנפות עגולה – פטור הבגד מציצית[29].
כט. לחבר חתיכת בד – מותר לחבר לטלית חתיכת בד בחוט שבמינו כשר לציצית כשקצה אחד של החתיכה למטה מגובה קשר גודל משפת הבגד, והקצה השני גבוה מג' אצבעות משפת הבגד, כיון שאין זה מקום להטלת ציציות. אמנם היום שחוטי התפירה דקים מאוד אין חשש שיתבלבל ויכול לתופרו גם בג' אצבעות משפת הבגד[30].
ל. בדיעבד, אם תפר בכנף של בגד משי בחוטי משי, או בכנף של בגד צמר בחוטי צמר במקום הכנף, וחתך את שאריות החוט והטיל שם ציציות – כשרה, ואין צריך להתיר את התפירות. ואם יוסיף על תפירות אלו תפירות בחוט אחר שאינו כשר, הרי מבטל בזה את התפירות הקודמות, ולכל הדעות הטלית כשרה. לכן יש להיזהר כשעושים אימרות מסביב לנקב, שייקחו חוט שאינו ממין הבגד (לחוש לסברת רש"י)[31].
לא. בגד עם קישוט – בגד שיש מסביבו קישוט מבד אחר או מחוטים תלויים, וקישוט זה רחב ג' אצבעות – לא יטיל בו ציצית. ואם קישוט זה אינו רחב ג' אצבעות – יכול להטיל ציציות בבגד עצמו, והקישוט מצטרף לשיעור קשר גודל ולמרחק ג' אצבעות. וטוב לעשות קישוט זה באמצע הבגד, כדי שלא יגיע כנגד הנקב שבכנפות הבגד[32].
לב. האחרונים הסתפקו בטליתות שמשאירים בקצותיהם חוטים לנוי, אם הם נחשבים כבגד לגבי שיעור מקום הנקב, לכן צריך לחתכם לפני הקשירה במקום שבו מטיל את הציציות[33].
חוטי הציצית
לג. חוט שזור משמונה – מצווה מן המובחר שכל חוט מחוטי הציצית יהיה שזור משמונה חוטים, וכאשר הם שמונה חוטים בכל כנף כפול שמונה חוטים ששזורים בכל אחד – הרי שישים וארבעה חוטים, ואם נכפיל אותם בד' הכנפות הרי בכל הטלית יש רנ"ו חוטים שרומזים על שמות קדושים, ורמוזים בפסוק[34]: "רנו ליעקב שמחה". ואם לא מצא חוטים ששזורים משמונה חוטים כל אחד, יכול לקחת חוטים ששזורים מפחות מכך, אך יזהר שכל חוט יהיה שזור משני חוטים לפחות[35].
לד. עובי החוטים – טוב שעובי החוטים יהיו בינוניים משום: "זה אלי ואנוהו"[36] – שחוטים אלו הם נוי לציצית [37].
לה. אורך החוטים – לאחר שקשר את חוטי הציצית (עיין לקמן בסדר קשירתם) צריכים הם להיות באורך י"ב גודלים. וימדוד במקום הרחב שבגודל (שהם כ -4 ס"מ). וי"ב גודלים אלו נמדדים משפת כנף הציצית, ומה שמונח על הכנף עצמו אינו בחשבון. ויכול לעשותם יותר מי"ב גודלים, ובדיעבד אם עשה פחות כשר, וכל שכן אם היו ארוכים י"ב גודלים ונתמעטו ע"י שנתכווצו בכביסה וכדו'[38].
לו. י"ב גודלים אלו צריכים להיות מורכבים מארבעה גודלים גדיל (שבו נמצאים הקשרים והכריכות) ושמונה גודלים ענף (חוטי הציצית שנותרו מהכריכות). ואם יש יותר מי"ב גודלים ישמור על יחס זה של שליש גדיל ושני שליש ענף כי יש בזה טעם עפ"י הסוד[39].
לז. טוויה לשמה – צריך לטוות את חוטי הציצית לשמן, ויאמר בפיו בכל לשון שמבין: "לשם מצות ציצית", ואם לא טוויים לשמן – פסולים. וחוטי ציצית הנטווים ונשזרים ע"י מכונה, צריך לומר מפעיל המכונה בתחילת ההפעלה: "לשם מצות ציצית". ויש אחרונים שאעפ"כ מחמירים ופוסלים במכונה, ולכן המחמיר ולוקח חוטים הטוויים ביד – תבוא עליו ברכה[40].
לח. טווית גוי – חוטים שטווה גוי, וישראל עומד על גביו מתחילת הטוויה ועד סופה, ואומר לו הישראל שיטוום לשם ציצית, ומסייע לו קצת בטוויה, והישראל מכוון לשם ציצית – יכול בשעת הדחק להטילם בטליתו, וכשימצא אחרות יחליפם מיד[41].
לט. שזירה לשמה – גם שזירת החוטים צריכה להיות לשם ציצית, ויאמר בפיו בכל לשון שיודע: "אני שוזר חוטין אלו לשם מצות ציצית", ואם לא נשזרו לשם מצות ציצית – פסולים[42].
מ. ניפוץ לשמה – יש מחמירים שגם ניפוץ החוטים יהיה לשם מצות ציצית, אך לא נהגו בזה[43].
מא. טוויה ושזירה ע"י אישה – אם אישה טווה ושוזרת, יאמר לה: "טווי ושזרי לי ציציות לשם מצות ציצית", וגם היא תאמר בתחילת הטוויה והשזירה: "הריני טווה ושוזרת לשם מצות ציצית". כיום שאין אישה רגילה לשזור או לטוות חוטים, ושזרה או טוותה בסתם – אנן סהדי שלכך התכוונה והווי לשמה[44].
מב. שזירה וטוויה ע"י קטן – לכתחילה לא ייתן לקטן או קטנה לטוות ולשזור חוטים לציצית, ובשעת הדחק גדולה מותר אם ישראל עומד על גביהם[45].
מג. קניית הטלית – כשקונה ציציות לא יקנה מכל אדם, אלא רק מאותם המוחזקים לנאמנים וליראי ה' שידוע לו שיודעים לעשותם לשמן, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ושלא יבטל מצוות ציצית[46].
מד. צבע הטלית והפתילות – בין בטלית גדול ובין בטלית קטן יעשה את בגד הטלית והחוטים שבו בצבע לבן, ואם בגד הטלית צבוע – יש אומרים שצריך לעשות לו ציציות כצבע הבגד, ויש אומרים שאעפ"כ יעשה ציציות לבנות, ולכן טוב להחמיר שתהא הטלית לבנה לצאת מידי הספק. ופסים צבעוניים שנמצאים בצדדי הטלית לנוי – אינם מעכבים, מפני שרובה לבן[47].
מה. תכלת – יש שנוהגים לשים חוטים הנקראים "תכלת" בציצית – ומכיון שאין לנו אפשרות לדעת מהו צבע התכלת האמיתי ואיזהו החילזון המיוחד שממנו עושים את צבע התכלת, ועוד שאין התכלת מעכבת את הלבן – אין ללבוש חוטים אלו[48].
מו. צמר תלוש – צמר שתולש השוחט מצוואר הכבשים או צמר הנאחז בקוצים או שאריות השתי של האורג בקצה הבגד, נקראים פסולת צמר, ולא יעשה מהם ציציות כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו[49].
מז. חוטים גזולים – חוטים גזולים שנטוו לשם ציצית והטילם בטליתו – פסולים. וכשקונה ציציות טוב לשלם מיד ולא לקחת בהקפה[50].
מח. אם הגזלן מכר את החוטים לְאַחֵר אחרי ייאוש הבעלים – יש כאן ייאוש ושינוי רשות והציציות כשרות, וטוב להחמיר שלא להשתמש בציציות כאלה. ולעניין ברכה – יש אומרים שלא יברך ויש אומרים שיכול לברך, ומכיון שספק ברכות להקל – לא יברך[51].
מט. צמר גזול – גזל צמר לא טווי וטווהו: אם נתייאשו הבעלים ממנו – כשרים החוטים לציציות, ואם לא נתייאשו – פסול. ואם עשה בהם הגזלן שינוי שאינו יכול לחזור לכמו שהיה כגון שצבעם וכדו', כיון שקנה הגזלן את הצמר לגמרי על ידי מעשהו, שהרי אם רוצה להחזיר יכול להחזיר את דמי הצמר ולא את הצמר עצמו – הציציות כשרות אפילו לא נתייאשו הבעלים, אבל לא יברך עליו שאין זה מברך אלא מנאץ[52].
נ. חוט ארוך – אם יש לו חוט ארוך ורוצה לקפלו ולתוחבו בבגד במקום ארבע חוטים – צריך לחתכו לפני הטלתו בבגד. ואם לא חתך – אם עדיין לא קשר אלא תחב בלבד – כשר בדיעבד, ויחתכהו לפני שקושר[53].
נא. אם תחב חוט ארוך מקופל וקשר בו קשירה אחת וכרך כריכה אחת בלבד – פסול משום "תעשה ולא מן העשוי", ולא יועיל אפילו אם אח"כ יחתוך את החוט[54].
נב. אם קשר קשירה אחת ועוד לא כרך, או כרך כריכה אחת ועוד לא קשר – כשר בדיעבד בתנאי שיחתוך את החוט מיד[55].
קשירת הציציות והתרתם
נג. קודם הקשירה – לאחר שתחב את ארבעת ראשי החוטים בכנף הטלית, יאמר לפני שיקשור: "הריני קושר לשם מצות ציצית"[56]. וטוב לומר את נוסח ה"לשם ייחוד" שתיקן מרן הרי"ח הטוב: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא… הריני מוכן להטיל ציציות בארבע כנפות הבגד הזה כמו שצוונו ה' אלוקינו בתורתו[57]: 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם', ונאמר[58]: 'גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה', ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם שאנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן, כך תזכנו לקיים אותה כתקנה בחוטי תכלת, ככתוב בתורה: 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'[59] 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו'" וכו'[60].
נד. אם הטיל ציציות בטלית ורק חשב "לשם מצות ציצית" אפילו שלא הוציא בפיו – כשר[61].
נה. הכפלת החוטים – ייתן את ארבעת חוטי הציצית בנקב שבכנף הטלית שיהיו תלויים משני צדדיו, כדי שיהיו שמונה חוטים[62].
נו. הקשרים והכריכות – לאחר ששם את הציציות בחור שבכנף יקשור שני קשרים, ואח"כ יפריד בין ארבעת החוטים שמימין לארבעה שמשמאל ע"י שיקשור צד אחד בעניבה (ויזהר לא לקושרם בקשר ממש כיון שאז הם נחשבים כחוט אחד וכשיתיר הקשר יהיה "תעשה ולא מן העשוי"), וכך יהיו נפרדים עד סיום הקשירות והכריכות. והטעם לכך הוא שגם אם ינתקו כל החוטים מצד אחד – הציצית כשרה כיון שיש עדיין חוט שלם בצד השני שלהם, ואם לא עשה כן וניתקו שני חוטים יש לחשוש שמא שני החוטים שניתקו הם חוט אחד, והציצית פסולה[63].
נז. טוב לדקדק שהגדיל יהיה תלוי ונוגע על צידו של הכנף, ולא תלוי ויורד כלפי הקרקע[64].
נח. בעשיית הכריכות יש הכורכים את החוט הארוך (השמש) סביב כל שאר החוטים (וכך הוא מנהג בני אשכנז), ומנהגינו לקושרו סביב שאר החוטים בכל כריכה וכריכה. ובכל מקרה אין דבר זה מעכב[65].
נט. סדר הקשירה – סדר קשירת הציצית הוא כך: לאחר שהעביר את ארבעת החוטים בנקב, ויש לו ארבעה חוטים מכל צד, יקשור את שתי הקבוצות של ארבעת החוטים אחת בשנייה שני קשרים ויכרוך שבע כריכות, לאחר מכן יקשור שני קשרים נוספים ויכרוך שמונה כריכות, שני קשרים וי"א כריכות ושני קשרים וי"ג כריכות, ובסוף שני קשרים, כך שסך הכל כרך ט"ל כריכות כמנין "הוי'ה אחד"[66].
ס. יש שכורכים את הכריכות בחוליות של שלוש שלוש ואין לחוש לכך[67].
סב. בסדר הכריכות יש נוהגים שבמקום לכרוך 7, 8, 11, 13 כורכים בסדר של 10, 5, 6, 5 כריכות, שבזה רומז על שם "הויה" ברוך הוא. ומנהגינו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות, ובטלית קטן כ"ו כריכות[68].
סב. קשירת ראשי החוטים – יקשור את ראשי החוטים של הציצית כדי שלא יתפרדו משזירתם[69].
סג. התרת הקשרים – מותר להתיר את חוטי הציצית, אע"פ שרומזים לשמות הקדושים[70].
סד. טלית שקשרה גוי – אם גוי תלה את החוטים בטלית, או שעשה בה את הכריכות או חלק מהקשרים – הטלית פסולה[71].
סה. קשירה ע"י גדול – קשירת הציצית לכתחילה היא רק על ידי אנשים גדולים בלבד, אמנם בדיעבד אישה וקטן יכולים להטיל חוטים בציצית ולעשות את הכריכות והקשרים, אך לטוות ולשזור מותר לכתחילה ע"י נשים וכדלעיל[72].
סו. מותר לכתחילה לתת לבן י"ג שנה ויום אחד לקשור, ואין צריך לבדוק אם הביא שתי שערות[73].
סז. הטיל ציציות בלי כוונה – אם הטיל ציציות ולא כיון בעשייתו לשם מצות ציצית – יש פוסלים ויש מכשירים, והלכה כפוסלים. ולכן צריך להתירם ולחזור ולקושרם לשם מצווה, ואם קשה לו להתירם – יכול לחותכם מהשורש (כדלהלן). ואם רוצה ללובשה בשבת בבית הכנסת ואין לו טלית אחרת, יכול לסמוך על המכשירים וללובשה אך לא יברך עליה, ולאחר שבת יתקנה (ויזהר שלא לצאת איתה לרשות הרבים שאינה מעורבת). ולכן יזהר כל אדם שלא לסמוך בקניית הציצית ובעשייתה אלא על אדם ירא שמים ובקי בהלכות[74].
סח. חיתוך החוטים – אם צריך לחתוך את חוטי הציצית טוב להיזהר שלא יחתכם בברזל בין לפני קשירתם ובין לאחר קשירתם אלא יחתכם בשיניו, בזכוכית או בסכין מפלסטיק, ורמז לדבר שנאמר[75]: "לא תניף עליהם ברזל"[76].
סט. קשירה בלילה – מותר להטיל ציציות בטלית בלילה, אעפ"י שלילה לאו זמן ציצית הוא[77].
ע. החלפת החוטים – מותר להתיר ציציות מן הבגד כדי להטיל במקומן ציציות יפות יותר אע"פ שעדיין הן כשרות וגונזם, כיון שיש בזה הידור מצווה. וכן אם החוטים שבשלוש הכנפות עדיין חדשות ואחת נקרעה, ורוצה להטיל ארבע ציציות מאותו הסוג – יכול לגנוז את השלוש הכשרות ולהטיל ארבע חדשות[78].
עא. כשרוצה להטיל ציציות חדשות והישנות עדיין כשרות – יש המתירים לחותכם אע"פ שע"י כך ייפסלו ויש אוסרים וצריך לחוש לדבריהם. ורק בשעת הדחק וצורך גדול יש לסמוך על המתירים[79].
עב. תפירת כנף מוכן – אסור לקחת את הכנף עם הציציות שעליו ולתופרו בבגד אחר דהוי "תעשה ולא מן העשוי"[80].
עג. קבורה עם ציצית – במקום שנהגו לקבור את המת בטליתו – מותר להתיר את הציציות מהטלית. במקום שמכסים את המת בטלית מעת הלוויה ועד הקבורה ואח"כ מסירים את הטלית ממנו – נהגו לקשור כנף אחד מניה וביה כדי לבטל שם כנף[81].
[1] כה"ח סי' ט' ס"ק ד'. משנ"ב שם ס"ק ב'. פרי מגדים שם. בא"ח פרשת נח סעי' א'.
[2] בא"ח פרשת נח סעי' ב'. כה"ח סי' ט' ס"ק ב'.
[3] בא"ח פרשת נח סעי' ג'.
[4] אחרונים עפ"י כה"ח סי' ט' ס"ק ד'.
[5] אחרונים עפ"י כה"ח סי' ט' ס"ק ד'.
[6] שו"ע סי' י'. אחרונים. בא"ח פרשת נח סעי' ט'.
[7] שם.
[8] אחרונים.
[9] שו"ע סי' י' סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ד'.
[10] שו"ע סי' י' סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ד'.
[11] אחרונים. ועיין מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ח"א או"ח סי' א'.
[12] שו"ע סי' י"ג סעי' ב'. משנ"ב שם ס"ק ד'.
[13] שו"ע סי' ט"ז. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ו'.
[14] בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ב. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב'.
[15] שו"ת תורה לשמה סי' ב'.
[16] שו"ע סי' י"ד סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.
[17] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.
[18] בא"ח פרשת לך לך סעי' ט"ז. שו"ע סי' י"ח סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב', ז'-ט'. משנ"ב שם ס"ק ז'.
[19] שו"ע סי' י"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ז. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ז.
[20] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.
[21] במדבר ט"ו, ל"ח.
[22] שו"ע סי' י"א סעי' ט'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י'.
[23] שם.
[24] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י'. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ז.
[25] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ב. שו"ע סי' י"א סעי' ט'. כה"ח שם ס"ק כ"ה. משנ"ב שם ס"ק מ"א.
[26] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ו.
[27] בא"ח פרשת נח סעי' ט"ו. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ד.
[28] שו"ע סי' י' סעי' א' וכה"ח שם. בא"ח פרשת נח סעי' ו'.
[29] שו"ע סי' י' סעי' ט'. בא"ח פרשת נח סעי' ז'.
[30] שו"ע סי' ט"ו סעי' ד', ו'. אחרונים.
[31] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.
[32] שו"ע סי' י"א סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ל"א. משנ"ב שם ס"ק נ"ד. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ג.
[33] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ד.
[34] ירמיה ל"א, ו'.
[35] שו"ע סי' י"א סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י'. משנ"ב שם ס"ק י"א, י"ד. בא"ח פרשת נח סעי' י'.
[36] שמות ט"ו, ב'.
[37] כה"ח סי' י"ב ס"ק ט"ו.
[38] שו"ע סי' י"א סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. בא"ח פרשת נח סעי' י"ב.
[39]שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. בא"ח פרשת נח סעי' י"ג.
[40] שו"ע סי' י"א סעי' א'. עיין חזו"א מועד סי' ו', שו"ת הר -צבי סי' י' ועוד אחרונים.
[41] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ג'. שו"ע סי' י"א סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ו' -ח'. משנ"ב שם ס"ק י"ב.
[42] שו"ע סי' י"א סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ד'.
[43] שם.
[44] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'.
[45] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט'.
[46] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'.
[47] שו"ע סי' ט' סעי' ה'. בא"ח פרשת נח סעי' י"א. אחרונים.
[48] עפ"י שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ד'. עי' שו"ת הרה"ר ח"ב סי' פ"ו.
[49] שו"ע סי' י"א סעי' ה'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ו'.
[50] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. משנ"ב שם ס"ק כ"ז.
[51] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ו. משנ"ב סי' י"א ס"ק ל'. ביאור הלכה שם ד"ה "אבל" וכו'.
[52] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק כ"ג. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ח'.
[53] שו"ע סי' י"א סעי' י"ב, י"ג. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ט"ו.
[54] שם.
[55] שם.
[56] עפ"י שו"ע סי' י"ד סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ח'.
[57] במדבר ט"ו, ל"ח.
[58] דברים כ"ב, י"ב.
[59] במדבר ט"ו, ל"ח.
[60] בא"ח פרשת לך לך סעי' ג'. כה"ח סי' י"ד ס"ק ח'.
[61] משנ"ב סי' י"ד ס"ק ח'. בה"ל שם ד"ה "לא יברך עליו".
[62] שו"ע סי' י"א סעי' י"ב. בא"ח פרשת נח סעי' י"ב.
[63] שו"ע סי' י"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ז'.
[64] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ז. כה"ח סי' י"א ס"ק נ', נ"א.
[65] אחרונים.
[66] שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. בא"ח פרשת לך לך סעי' א'.
[67] בא"ח פרשת לך לך סעי' א'.
[68] בא"ח פרשת לך לך סעי' ח'. כה"ח סי' י"א ס"ק מ"ז.
[69] שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. כה"ח שם ס"ק י"ג עפ"י מהרח"ו. בא"ח פרשת נח סעי' י"ד.
[70] בא"ח פרשת לך לך סעי' ח'. כה"ח סי' י"א ס"ק מ"ח.
[71] שו"ע סי' י"ד סעי א'. בא"ח פרשת לך לך סעי' ב'. ויש להיזהר בכך בפרט בימינו ולקנות את הציצית מאדם מוחזק כירא שמים וכמ"ש בסעיף הבא.
[72] שו"ע סי' י"ד סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'. משנ"ב שם ס"ק ג'. בא"ח פרשת לך לך סעי' ב'.
[73] שם.
[74] שו"ע סי' י"ד סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ח', י"ג. בא"ח פרשת לך לך סעי' ג'.
[75] דברים כ"ז, ה'.
[76] בא"ח פרשת לך לך סעי' ד'. כה"ח סי' י"א ס"ק י"ז, ל"ט.
[77] בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ח. כה"ח סי' י"ח ס"ק ב'.
[78] בא"ח פרשת לך לך סעי' ז'. כה"ח סי' ט"ו ס"ק ח'. משנ"ב שם ס"ק ג'.
[79] בא"ח פרשת לך לך סעי' ט'. כה"ח סי' ט"ו ס"ק ט'.
[80] כה"ח סי' ט"ו ס"ק ט"ו.
[81] אחרונים. כה"ח סי' ט"ו ס"ק י"ד.